חדוה בר
צילום: גלית סברו

למרות שכר גבוה פי 7 האח של חדוה בר לא ויתר לה, למה?

אם בר הייתה הופכת ליו"ר דיסקונט היא הייתה מקבלת תגמול דומה לזה של היו"ר היוצא, ואולי יותר. כלומר 3.2 מיליון שקל בשנה. אחיה יאיר בר טוב מקבל פחות מחצי מיליון שקל כדח"צ של כלל. עד כדי כך התפקיד חשוב לו? בר לביזפורטל: "לא עשינו שיקול פיננסי. רציתי להיות בתפקיד עם השפעה משמעותית על הבנקאות והכלכלה הישראלית"
נתנאל אריאל | (7)

דר' חדוה בר רצתה להתמנות לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק דיסקונט. היא הייתה המפקחת על הבנקים ולפני כן סמנכ"לית בנק לאומי. היא מכירה את המערכת מצוין מבפנים, ומן הסתם הייתה יכולה לתרום לבנק דיסקונט לא מעט בקשרים, במחשבות מקוריות, במידע על המתחרים ודרכי הפעולה שלהם (היא לא בבנק לאומי כבר עשור אבל ידע זה כח, וכמפקחת על הבנקים לשעבר זה עוד יותר משמעותי).

אבל בר נאלצה לוותר על התפקיד מאחר שאחיה, יאיר בר טוב, הוא דירקטור חיצוני (דח"צ) בחברת ביטוח כלל ביטוח שמחזיקה ב-6.6% ממניות בנק דיסקונט והחשש בפיקוח על הבנקים הוא שייווצר ניגוד עניינים בין בר ובין אחיה, כששניהם נמצאים בעמדות מפתח בדיסקונט וכלל. בפיקוח על הבנקים לא קיבלו את טענותיה של בר וחוות הדעת שהביאה, אלה ניסו להסביר למפקח שלבנק דיסקונט אין גרעין שליטה (אין בעל בית דומיננטי) ולכן אין זיקה אסורה וכלל ביטוח לא מנהלת ומשפיעה על התנהלות בנק דיסקונט, ומעבר לכך - בר טוב הוא דח"צ, כלומר לא מינוי פנימי של כלל ביטוח ולכן הוא לא כפוף בהכרח לאינטרסים של כלל. בסופו של דבר, בפיקוח על הבנקים בהובלת יאיר אבידן הסבירו לבר בעדינות שהיא תוכל להתמנות עם אחיה יתפטר מדירקטוריון כלל. בר ניסתה אבל אחיה לא הסכים לעזוב את תפקיד הדח"צ שלו. מן הסתם הוא שמח בהישגים של עצמו ולא מעוניין לוותר לאחותו. 

האם לא עדיף לקבל שכר גבוה פי 7?

ההתנהלות של בר טוב קצת מוזרה. אין ספק שהתגמול של בר, אם הייתה הופכת ליו"ר דיסקונט, היה גבוה משמעותית מזה שמקבל אחיה בכלל ביטוח. אפילו אם היא הייתה מעבירה לו חלק מהמשכורת עדיין השכר היה גבוה יותר. כלומר בשקלול הכולל בני המשפחה היו מרוויחים שכר הרבה יותר גבוה. אבל בכל זאת האח לא הסכים לוותר.

יו"ר הדירקטוריון היוצא של דיסקונט, שאול קוברינסקי, נהנה בשנה האחרונה מתגמול יו"ר דירקטוריון בגובה של 3.16 מיליון שקל בשנה (כמעט הכל במזומן) ובשנה שלפניה הוא קיבל 2.9 מיליון שקל. סביר להניח שהתגמול של חדוה בר היה צפוי להיות דומה, אם לא גבוה יותר (בכפוף לחוק מגבלת שכר הבכירים בתאגידים בנקאיים).

מהצד השני - כלל ביטוח שילמה בשנה האחרונה לכל הדירקטורים שלה תגמול כולל של 3.61 מיליון שקל, לא הרבה מעבר לשכר שבר הייתה מקבלת כיו"ר הדירקטוריון. בכלל יש 8 חברי דירקטוריון (לא כולל היו"ר שמקבל שכר נפרד), כך שכל אחד מהם קיבל בממוצע 451 אלף שקל בשנה. במילים אחרות - השכר של בר היה אמור להיות גבוה פי 7. האם זה לא משתלם יותר לבני משפחת בר-טוב?

חישוב מקביל - שכר של דירקטור חיצוני נקבע על פי תגמול שנתי קבוע וכן תגמול על כל ישיבת דירקטוריון שבה משתתף חבר הדירקטוריון. התגמול השנתי המקסימאלי הוא כ-150 אלף שקל והשכר לכל ישיבה הוא כ-6,000 שקל לכל היותר. בר טוב בהחלט פעיל בדירקטוריון כלל. הוא חבר בדירקטוריון מאז אוקטובר 2021, הוא משמש כיו"ר ועדת הביקורת, התגמול, ועדת טכנולוגיות ומידע וחבר בוועדת המאזן. הוא השתתף בכל 51 ישיבות הדירקטוריון שקיימה כלל ביטוח במהלך השנה שעברה (2022), וגם ב-29 ישיבות של הוועדות שבהן הוא חבר. בהחלט פעילות ענפה ומכובדת. ועדיין, השכר שלו היה נמוך משמעותית מזה של אחותו. 

אז נכון שהוא טוען שהתפקיד חשוב לו, אבל עד כדי כך שהוא מוותר על תגמול משותף של 3.2 מיליון שקל (ולצורך העניין הוא היה מגלגל לכיסו כ-1 מיליון אם בר הייתה מעבירה לו שליש ממשכורתה) כדי לקבל 450 אלף שקל?

מעבר לשני התארים שהוא מחזיק, יאיר בר טוב הוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כך שהוא יודע מתמטיקה ומכיר את המספרים הללו מן הסתם לא פחות טוב מאיתנו. האם הוא בונה על המשך פיתוח הקריירה שלו במקומות נוספים ומשום כך לא רוצה לוותר על תפקידו הנוכחי? האם יש לו עוד תפקידים והזדמנויות באופק? יש לו גם תואר ראשון בהנדסת מחשבים מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע וכן תואר שני בהנדסת מחשבים מהטכניון. הוא כיהן כדירקטור חיצוני בחברת Cyren וכיהן כמנכ"ל חברת סייבר BISEC וכסמנכ"ל פיתוח עסקי אסיה פסיפיק בחברת Cyberproof (בבעלות Global-UST). החל מאוגוסט 2021 הוא גם מכהן כדירקטור חיצוני באידומו.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

כיום בר היא סמנכ"לית בפלטפורמת המסחר הישראלית eToro, שרצתה להנפיק בגל ההנפקות האחרון בוול סטריט לפי שווי מנופח של 10 מיליארד דולר, ובינתיים ביטלה את ההנפקה ומסתפקת בשווי של 3.5 מיליארד דולר. בר מתוגמלת בצורה טובה, כסמנכ"לית בחברת הייטק גדולה כמו איטורו.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    ישראל ישראלי 27/04/2023 00:10
    הגב לתגובה זו
    סתם מינוי מטופש של יוני.לא עשתה כלום ולא תרמה כלום.אפשר לוותר מחר על שירותיה.אם כבר, דנה גרוס היתה תותחית שם. חבל שלא הצליחו להשאירה.
  • 6.
    ששון 26/04/2023 22:36
    הגב לתגובה זו
    לא מכיר את משפחת בר אבל אולי זו לא משפחה מושלמת ביחסים?
  • 5.
    יוני 25/04/2023 13:18
    הגב לתגובה זו
    בסהכ סתם מסוכסכים. לא מפרגנים איד לשני
  • 4.
    מני 25/04/2023 12:22
    הגב לתגובה זו
    עם הסטוריה כזאת לא צריך לחפור הרבה.
  • 3.
    חדוה 25/04/2023 12:12
    הגב לתגובה זו
    לא מנעה מכירת בנק אגוד לבנק מזרחי.. מעניין למה?
  • 2.
    הייתה חרפה ובושה כמפקחת (ל"ת)
    מפקח גד'ט 25/04/2023 11:36
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אנונימי 25/04/2023 11:35
    הגב לתגובה זו
    כנראה שאין אחווה במשפחה.
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.