נמרוד סופרין 2
צילום: נמרוד
כסף ואני

בן 29. חבר טוב רוצה להיות שף - קורס של 30 אלף ש' ועבודה שעשה בגיל 17

ללכת על הקורס היקר כי זה עושה לו טוב או להמשיך בעבודה שהיא לא החלום שלו, אבל מפרנסת אותו?
נמרוד סופרין | (7)
נושאים בכתבה קורס

ביום חמישי שעבר הלכתי עם חבר טוב שלי ל״בישולים״. אנחנו בני עשרים ותשע ומסתבר שלמרות כל הקלישאות, זה טיפל׳ה מאוחר. לא מדי, אבל מאוחר. מספיק מאוחר בשביל לא לקבל מימון מההורים ולא מלגה מהמקום ולא כספים של השתחררות מהצבא.

הוא עובד כראש צוות ׳דאטה אנליסט׳ בחברה שמתעסקת בהוצאת ושליחת נתונים בכדורגל כבר שבע או שמונה שנים. כלומר, זה לא שהוא ראש צוות כבר שבע או שמונה שנים, בשנים הראשונות הוא היה עושה תפקיד של אוסף נתונים פשוט עד שקידמו אותו.

בהתחלה העבודה הזאת הייתה לו מושלמת בעיקר בגלל שהיא הייתה תלויה בהספקים ולא בשעות. אז הוא היה מגיע למשרד, עושה במשך שלוש שעות את מה שלאחרים היה לוקח שש או שבע שעות והולך הביתה. היה לו את כל הזמן שבעולם ועם משכורת של משרה מלאה. של הייטק. החלום שלו מאז ומעולם היה להיות במטבח, אבל אחרי אפיזודה קצרה אי שם בגיל שבע עשרה כשהוא עבד בשתי מסעדות איטלקיות ובמסעדה יפנית אחת, הוא ירד מזה. את הזמן הפנוי מהעבודה הוא ניצל ללימודים. בהתחלה תואר בפסיכולוגיה וכשהבין שלא זה הכיוון עשה קורס של שנה בג׳ון ברייס, מתוך מחשבה שהוא כבר מושקע בעולם הזה ודי טוב עם מספרים, והשנים בחברה יספקו לו ניסיון רטרואקטיבי בתחום. אבל מסתבר שחלומות לא מפסיקים לגרד אף פעם, אלא רק נרגעים לתקופות.

אז ביום חמישי שעבר הלכנו ביחד ל״בישולים״. את המחיר למסלול ידענו מראש. שלושים אלף שקל לחצי שנה. משהו כזה. לפני שהלכנו החבר ניסה להסביר לי שזה מחיר של תואר, רק שאתה לא יוצא עם תואר. ולא רק זה, כשאתה בן עשרים ותשע כבר היית אמור לעשות תואר, בטח מבחינת ההורים או עצמך. כאילו, אתה מגיע לגיל הזה שאתה כבר עצמאי לגמרי, חי בקושי על משחק סכום אפס עם הבנק, עובד כמו חמור כדי לחיות כמו בן אדם, אז עוד להשקיע בעצמך? אמרתי לו שאני מבין אותו, אבל שלפחות נלך לראות במה מדובר. שלפחות נשמע ונראה ונחווה את המקום, ושגם אם לא, שידע שלפחות הוא יודע מה הוא מפסיד.

אז התיישבנו עם אחד המנהלים שם, כנראה זה שאחראי על הצגת ומכירת התכנית והתחלנו לדבר. בהתחלה שיחת חולין על מי אנחנו ומה אנחנו עושים שם ואז על כל מיני מסעדות בארץ ובעולם עד שלבסוף הוא הניח בפנינו ברושורים עם כל מיני מסלולים אפשריים והתכנים שלומדים בכל אחד מהם.

הוא הסביר לנו מה עושים בכל מפגש, דיבר איתנו על שיטות בישול שונות, שיטות חיתוך, שיטות צריבה, על עבודה עם דגים, עם בשר, עם ירקות, עם פירות, עם מאפים. הוא דיבר על המרצים הנהדרים שיש להם והתגאה בזה שבסוף כל מסלול יש שיתוף פעולה עם המסעדות הכי נחשבות בתל אביב.איך שהוא אמר את זה ראיתי את חבר שלי מתקפל קצת בתוך עצמו, כנראה לנוכח המחשבה שבהנחה והוא ילך על זה, כשהוא יסיים, הוא יחזור בדיוק לאותו המקום שהוא היה בו לפני שתים עשרה שנה בגיל שבע עשרה. וזו באמת שאלה, אם אתה לומד בשביל באמת ללמוד או בשביל לצאת עם משהו? הרי בסוף, כל החב׳רה הצעירים שלומדים פה ומסיימים הולכים לעבוד במסעדות ומתחילים מלמטה כמו כולם.

זה לא איזה בונוס מיוחד אם למדת אוכל. זה כמעט הכרחי. זה מצופה. המנהל המשיך והסביר לנו שהוא יודע שהמחיר די גבוה, אבל שנאמין לו שהוא לא יוצא עם רווח גדול מזה. ושהם עובדים רק עם הדה בסט של הדה בסט. בהכול. אם זה חומרי גלם, אם זה הסכינים, אם זה התנורים המיוחדים או האינדוקציה המטורפת ושלא נדבר על המרצים או על כמה עולה להם שכירות ולהפעיל את המקום, ואז הוא המשיך ואמר את מה שכנראה הוא אומר לכל מי שהוא רואה שמתנדנד, את משפט סגירת המכירה שלו וזה שאנשים באים לכאן מהלב, לא מהראש. וזה לא שהוא לא צודק, כי אתה באמת לא יוצא מכאן עם איזה תואר או עם הבטחה לשום דבר, אפילו לא עם ניסיון. אתה יוצא מכאן עם ידע. זה הכל. ואז אתה צריך להתחיל מאפס עם זה מה שאתה בוחר לעשות.

קיראו עוד ב"בארץ"

בגיל עשרים ואחת זה נראה שמיימי, זה בדיוק מה שאתה צריך ורוצה, או אפילו בגיל ארבעים שאתה כבר מיושב ויודע שזה נטו לפאן שלך, אבל בגיל עשרים ותשע אתה כבר הרבה יותר מחושב, הרבה יותר בראש, וכל שינוי קטן כרוך ברעידת אדמה פנימית. אמרנו לו תודה והחבר שלי אמר שהוא יחזיר לו תשובה בהמשך. יצאנו מהבניין והתחלנו ללכת.

הבנתי את ההתלבטות שלו. ברור. אין פתרון קסמים. בשביל שלושים אלף שקל עכשיו הוא צריך לקחת הלוואה. אין שאלה. אבל תראה מה קורה סביבך, אמרתי לו, זה לא שבלי ההוצאה הזאת אתה תגיע לאן שהוא או שתקנה משהו בעשור הקרוב, אנחנו גם ככה חיים בתקופה של משחק סכום אפס, גם ככה הכל יקר ואי אפשר לחסוך, אז לפחות תעשה את הדברים שאתה רוצה בדרך.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    מר בחור 21/02/2023 09:53
    הגב לתגובה זו
    עובדים עליכם, זה הכל. אגב, אפשר ללמוד דרך יוטוב איך לצרוב ואיך לחתוך...
  • 6.
    פער ציפיות 20/02/2023 11:31
    הגב לתגובה זו
    לא הבנתי את הקונספט, מכללה פרטית היא עסק לגיטימי שצריך גם להתפרנס בעולם קשה. אף אחד לא מבטיח לך כלום (לי הבטיחו בצבא, שאם אני אסיים תואר בהנדסה בטכניון אני אעבוד במקצוע, בפועל שלחו אותי לנהוג בטנק בלבנון, ללא כל הכשרה
  • 5.
    איש חכם 18/02/2023 22:36
    הגב לתגובה זו
    בדיוק כאלו. בלי תשובה. מושלם. תודה
  • 4.
    מה נסגר? 18/02/2023 21:17
    הגב לתגובה זו
    אם חבר שלך עובד כבר כמה שנים במשרה עם משכורת של הייטק ואין לו ילדים, אם הוא לא הצליח לחסוך 30 אלף שקל הוא זה שלא בסדר פה.
  • 3.
    לפיד 18/02/2023 20:47
    הגב לתגובה זו
    למה לחלל שבת?!
  • 2.
    לרון 18/02/2023 17:42
    הגב לתגובה זו
    המשך להתלבט,ולכתוב! התלבטויות מעצימות כתיבה וכתיבה משככת מעט מעוצמתן
  • 1.
    סווינגר 18/02/2023 14:26
    הגב לתגובה זו
    התזרים מזומנים מהעבודה מהוון בהשקעות סווינג. להחליף מקצוע לא יעשה אותי מבסוט יותר, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. אני סובל את העבודה בשביל התזרים החודשי. ברגע שאגיע למצב בו התיק גדול מספיק, עם קרן מחייה מספקת בעו"ש/קרן כספית (נכון לריבית היום), אצמצם את התזרים מהעבודה בחצי (חצי משרה, רק בשביל ההפקדה לפנסיה/פיצויים כתשואה לגיל השלישי). התכנית הנ"ל לרוב לא מתאימה לנשואים/עם ילדים. התזרים שלי ברובו מהוון כל חודש, בזכות הגמישות הכלכלית.
קק"ל (לע"מ)קק"ל (לע"מ)

איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?

הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית

מנדי הניג |
נושאים בכתבה קק"ל

 אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    


מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.