פטירתו השבוע של יהודה זיסאפל, ממובילי תעשיית ההייטק בישראל, 10 חודשים בלבד לאחר פטירת אחיו, זוהר זיסאפל, הותירה את התעשייה מיותמת משניים מבכיריה, שלא לומר אבות מייסדים. תחת החברה שהקימו השניים בשנות השמונים, רד בינת, צמחו עשרות רבות של חברות, ששני האחים ליוו את צמיחתן, השקיעו בהן, פתחו עבורן דלתות, והעניקו תמיכה מוראלית למייסדים. "יהודה עודד יזמים, ועשה את זה בכל המובנים", אומר שלמה גרדמן, יו"ר פורום מנכ"לי חברות ההייטק. "הוא נתן מעטפת שלמה שעזרה ליזמים".

האחים בביקור בטכניון (צילום שלמה כהן, הטכניון)

"בשונה ממשקיעים רגילים", אומר משקיע האנג'ל, זוהר גילון, בעצמו גורם בכיר בתעשייה, חבר של זיסאפל ושותף עסקי בחלק מההשקעות,"הזיסאפלים לא היו סתם משקיעים פיננסיים, אלא היו מעורבים בחברות, וליוו אותן באופן צמוד. הם נהגו להיפגש עם המנכ"לים של החברות  אחת לשבוע, לכל אחד מהם היו כ-20 חברות תחתיו, הינחו אותם, עזרו להם בקשרים. כל החברות שצמחו משם, צמחו בזכותם".

• זוהר זיסאפל מסמן את אחד התחומים הטובים לסטארטאפים
• סיליקום הכפילה את הרווחים ב-Q4 - בכמה מזנקת המניה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בצד מעמדם הבכיר בענף הטכנולוגיה, האחים זיסאפל היו מהתורמים הגדולים ביותר בישראל, בהיקף של מאות מיליוני דולרים: אם תרומות בהיקף אדיר לטכניון (על כך בהמשך), ואם לקידום נושא החינוך הטכנולוגי בפריפריה. "יהודה", אומר עליו יוסי ורדי, אף הוא דמות בכירה בתעשיית ההי טק, "היה אדם טוב במובן הטוב של המילה. איש צנוע שלא עלה לו שום דבר לראש מההצלחה הגדולה. עשה את העבודה מלמטה ולא גבה ליבו כשהצליח. הוא תוצר של המדינה כמו שהיתה פעם".

 

ההתחלה

שני האחים, נולדו וגדלו בתל אביב להורים ילידי פולין, בעלי חנות נעליים בעיר. יהודה למד הנדסת חשמל בטכניון, ובסיום התואר השני החל לעבוד במוטורולה. בתחילת שנות השמונים יצא לעצמאות והקים חברה ששיווקה מוצרי תקשורת. "יצאנו לדרך בערך באותה תקופה", נזכר ורדי. "בשנים האחרונות פחות היינו בקשר כי הוא היה יותר בתחום של תשתיות הייטק ואני יותר באפליקציות, אך התחלנו את הדרך פחות או או יותר באותו זמן. היינו נפגשים בתערוכות ומחליפים אינפורמציה איפה יש את ארוחות הבוקר הכי זולות והכי גדולות", הוא צוחק.

זוהר היה באותה עת רמ"ח טכנולוגיה ביחידת העילית הטכנולוגית, 81. כשהשתחרר, חבר לאחיו הגדול, ולחברה המשותפת, שעסקה בתקשורת מחשבים,  הם קראו רד בינת. "זה היה תחום חדש יחסית באותם זמנים", מספר גילון. "בכל מדינה היו להם קשרים עם מפיצי ציוד בולטים. הם היו חדשניים ברמות-על, ידעו לנבא לאן התחום  הולך שנים קדימה. הם השקיעו בסטרטאפים שצמחו והגיעו למצב שהיו יחודיים בעולם. יהודה בלט מאוד בכל מה שנוגע להקדמת השוק".

• יותר טסים לחו"ל, החברות הישראליות ממשיכות לתפוס נתח שוק רחב
• בוקר טוב למבקר המדינה שחשף ש"מלחמה עולה כסף": הדוח הלא רלוונטי של מתניהו אנגלמן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

"זה היה מאוד חדשני באותם ימים", אומר גם גרדמן, "להקים חברה בתחום שיווק מוצרי תקשורת. "בקבוצה שהם הקימו, היתה להם קונספציה שהם לא רק מקימים, אלא הם מוכנים גם להשקיע ולטפח. וכך, אם עובד שלהם הגיע עם רעיון שנראה להם, הם נתנו את התמידה. מתוך הקבוצה הזו צמוח הרבה מאוד חברות. מתישהו אמרתי שהם הקימו כ-80 חברות, אז יהודה בא אלי בטענות, על כך שאמרתי רק 80, בעוד שיש הרבה יותר, ושלח לי טבלה ששם נמצאות כל החברות שצמחו משם.  היתה שם רשימה מכובדת של מעל 100 חברות".

מספר החברות  שיצאו מהקבוצה, הוכפל במהלך השנים, ואילו האחים בינתיים עשו מעבר מתקשורת מחשבים לטכנולוגיה כללית. ברבות השנים, נראה כי כל אחד מהם פיתח לו תחומי עניין: בעוד שזוהר פנה לתחום תעשיית הרכב, והשקיע בחברות כמו היילו (Hailo) שלימים הפכה ליוניקורן, פורטליקס Foretellixs)), ואינוויז Innoviz) ) הנסחרת בנאסד"ק, הרי שיהודה פנה דווקא לתחום המדיקל, מן הסתם בהשפעת רעייתו דאז, פרופ' נאוה זיסאפל, שהקימה את חברת פיתוח התרופות, נעורים, ותחת הקבוצה הוקמה חממת רד ביומד, לחברות בתחום מדעי החיים.

"יהודה נהג לומר", מספר גילון, "שמה שהוא אוהב במדיקל, זה שגם אם פיתוח מסויים לא מצליח, הידע מצטבר, הוא לא הולך לאיבוד, בעוד שבתקשורת מחשבים, זה נעלם. במדיקל אתה צריך להשקיע לפחות 10 שנים ברגולציות מסובכות, כך שבלי ספק מבחינתו זה היה עניין של ציונות".

גרדמן מספר, כי לפני כעשור הוא יזם במסגרת הפורום את כנס החדשות הטכנולוגית iNNOVEX, ושני האחים היו הראשונים לקבל את פרס מובילי החדשנות. וכשהגיע ליהודה עם הרעיון להקים קרן לחדשנות, האחרון נרתם. "הוא היה איש בכיר, והיה לכאורה יכולה להיות מאוד יהיר ולא נגיש. בפועל, תמיד היה מאוד נגיש, תמיד ענה, תמיד שמח לעזור, לעבוד יחד, בגובה העיניים. תמיד ניסה לראות איך הוא יכול לעזור בכדי לקדם את המטרה המשותפת. בכך הוא שונה מהרבה אחרים".

במסגרת חלוקת העבודה בין האחרים, זוהר תיפקד יותר כ"שר חוץ", בעוד שיהודה היה עסוק יותר בעשייה, תפעול וניהול. יהודה נהג לומר בהזדמנויות שונות, שהוא ואחיו מאוד שונים, אך משלימים אחד את השני. "שניהם היו נכסים מאוד גדולים ומשמעותיים לתעשייה הישראלית", אומר גרדמן," והיו חדשניים גם בתקופה שיזמות וחדשנות היו פחות מוכרות. לאורך כל הדרך הם המשיכו להיות מעורבים, לעזור ליזמים, קידמו יוזמות חדשות. היה להם עניין לפתוח דלתות ולפעול כדי שחברות יצליחו".

זוהר זיסאפל

פילנתרופיה

בצד כל הפעילות העסקית, שני האחים היו מהתורמים הגדולים של הפקולטה להנדסה בטכניון. בין היתר, הם תרמו את המימון להקמת מעבדת ננוטכנולוגיה בטכניון. "יהודה וזהר זיהו בשלב מוקדם את הפוטנציאל הטכנולוגי הטמון בננוטכנולוגיה", ספד נשיא הטכניון, פרופ' אורי סיון, "והתגייסו להקמת המרכז לננו-אלקטרוניקה ע"ש הוריהם שרה ומשה זיסאפל, שהיה הראשון מסוגו בישראל. המרכז, יחד עם מכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה ,התניעו את מהפכת הננוטכנולוגיה בישראל ומיצבו את הטכניון בחזית המחקר העולמי בתחום.

"עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית פתחנו בטכניון את הבניין להנדסת חשמל ומחשבים שתרמו האחים זיסאפל והוא נקרא על שמם. הבניין החדש ינציח את חזונם – הכשרת עילית המהנדסים לטובת תעשיית ההייטק הישראלית".

פרופ' פרץ לביא, יו"ר אגודת ידידי הטכניון בישראל ונשיא הטכניון לשעבר, אמר כי תמיכתם של הזיסאפלים בטכניון, ובמיוחד בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים שבה למדו, היתה עקבית וארוכת שנים. הוא ציין כי תרומתם הראשונה, להקמת בנייין הננוטכנולוגיה, "היה במבט לאחור, שינוי פרדימה". בשנת הלימודים הנוכחית, נפתח בניין חדש בפקולטה, ללימודי הנדסת חשמל ומחשבים, שגם את המימון להקמתו תרמו האחים זיסאפל. בצד כל אלה, ציין פרופ' לביא, יהודה  נעתר מיד לבקשה לעמוד בראש ארגון בוגרי הטכניון והיה "ראש חץ לידידי הטכניון בישראל. זו אחת הדוגמאות יוצאות הדופן לבוגר טכניון שהטביע את  חותמו על מדינה שלמה, אבל באותו הזמן לא שכח את הטכניון".

אך לא רק הטכניון נהנה מתרומות עתק של האחים זיסאפל: נושא החינוך בפריפריה, היה קרוב מאוד לליבו של יהודה זיסאפל, והוא הקדיש לכך לא רק כסף, אלא גם זמן ותשומת לב. כך, הקים בערד שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה, שבה פועלת תוכנית ללימודי הנדסת חשמל.

 

המשפחה

יהודה זיסאפל טיפח עם השנים אהבה גדולה לנגינת כינור, היה לו אוסף גדול של כינורים והוא תמך בכנרים. בנו של יהודה, רועי, מנהל את חברת רדוור, הנסחרת כיום בנאסד"ק, לפי שווי של כ-850 מיליון דולר. החברה הוקמה ב-1995 על ידי רועי ויהודה והיא מעסיקה 1,200 עובדים ברחבי העולם, עם משרדים באמריקה, אירופה, אוסטרליה ומזרח אסיה. יהודה תמך ופירגן לבנו במשך השנים ובין היתר אמר - "רועי מנכ"ל מצויין. הוא עושה עבודה טובה יותר ממני, וכנראה שיעקוף אותי".

יהודה זיסאפל

בתו, של יהודה, כרמי, בוגרת לימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בטכניון, היא אמנית ויוצרת, במקביל לעבודתה בעסקים המשפחתיים, היא שרה, רוקדת וכוריאוגרפית. יחד עם בעלה,  הגיטריסט ערן וייץ,  הם העלו מופע משותף, ואף הוציאו אלבום. לכרמי אף היה מופע משותף עם אביה, המבוסס על מוסיקה שהוא הלחין. הבת השלישית, עדי, הלומדת כעת מינהל עסקים בסטנפורד, משמשת כמנהלת שיווק בנעורים.  

פרופ' נאוה זיסאפל, רעייתו של יהודה עד לפני מספר שנים, היא מדענית שעבדה באוניברסיטת תל אביב, ולאורך עשרות שנים חקרה את הורמון המלטונין, המופרש בחושך ואחראי על בקרת השינה שלנו. ב-1991 הקימו בני הזוג זיסאפל, יחד עם פרופ' פרץ לביא מהטכניון, המומחה לתחום השינה, את חברת נעורים פרמקולוגיה, שפיתחה את התרופה סירקדין(Circadin) , לטיפול בהפרעות שינה על בסיס מלטונין. הזיסאפלים השקיעו בה עשרות מיליוני דולרים.  בראיון שנתנה זיסאפל לגלי וינרב בגלובס, לפני 15 שנה, היא סיפרה שהסירקדין הגיעה במקומות  מסויימים בעולם להיקף של כ-15% משוק תרופות השינה. באותו ריאיון סיפרה על דרך החתחתים שעברו עד לאישור התרופה, וציינה שיהודה עודד אותה להמשיך, על אף שהיא שקלה להרים ידיים, וכשהגיע האישור המיוחל, יצאו "לרקוד ברחובות". 

ברמה האישית, סיפרה כי הכירה את יהודה בים, כשהיתה בת 18 והוא בן 24, ושנה לאחר ההיכרות הם נישאו. היא ציינה כי דבר באורח חייהם לא השתנה, למרות ההצלחה העסקית, עד כדי כך שחבריהם היו צועקים על יהודה, שיחליף את הרכב שלו. "אנחנו טסים במחלקת תיירים, כמו העובדים שלנו ואת החברים שלנו אנחנו לא בוחרים כי הם 'משהו' בתחום הכסף או הפרסום. גם ההכנסות של נעורים - כולן הושקעו שוב בחברה", אמרה באותו ריאיון.

בתו של זוהר היא הסופרת, כליל זיסאפל. בנו, ד"ר מיכאל זיסאפל, הוא רופא באיכילוב. 

 

בית ספר לניהול חברות הייטק

​חמי פרס, מבכירי תעשיית ההון סיכון בישראל, מייסד קרן ההון הסיכון פיטנגו, השקיע עם האחים זיסאפל בלא מעט חברות, בין היתר ברדוור, שהקים רועי זיסאפל, בנו של יהודה, ולאורך כעשור אף ישב לצידם בדירקטוריון של אחת החברות, שזוהר שימש בה כיו"ר. "לא רק אני הייתי איתם בקשר מפיטנגו", הוא אומר. "גם השותף שלי, רמי קליש, ואנשים נוספים אצלנו. הלכנו איתם כברת דרך ארוכה, וזה היה לנו גם לכבוד וגם לעונג. ראיתי אנשים נהדרים. תעשיינים מתחום הטכנולוגיה, שבונים חברה עם הרבה צניעות וענווה, עם המון ניסיון, עם הקשבה, כל הזמן שופעי רעיונות איך לשפר ולחדש ולנהל את החברה. ממש בי"ס מהלך לניהול חברות הי טק.

"עבורי, זה היה כבוד גדול להיות איתם בחדר אחד בדירקטוריון. למדתי מהם המון. ישיבות הדירקטוריון שלהם תמיד היו רציניות,  מסודרות. אלה היו ישיבות שבאו אליהן לעבוד (ולא לרכילות או כדי לנמנם). "תמיד היו שלווים, רגועים, לא נצמדו לאופנות, ידעו להיצמד לאמת הבסיסית, לא רדפו אחרי אקזיטים, לא הסתנוורו. חשבו לטווח ארוך. היו בפרטים אך גם הסתכלו על התמונה מלמעלה . הם אנשים רציניים מאוד שתרמו לחברה הישראלית ולכלכלה הישראלית תרומה אדירה לאורך עשרות שנים.  הם תרמו המון, לא רק בכסף, אלא גם מהידע, הזמן ,הניסיון, החשיבה, המיקוד. כל דבר שהם עשו היה אסטרטגי, לא עשו שום דבר שהוא קצר טווח. התרומה שלהם היא אדירה בכל מובן שמודדים אותה. היה תענוג להכיר אותם וללמוד מהם. לכתם בתוך פחות משנה, הוא אובדן גדול. ישראל היתה מאוד יקרה לליבו של יהודה, גם בתחום החינוך, וגם בתחום התרבות".

גם אביו, נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס ז"ל, הכיר את הזיסאפלים והתרשם מהם. "אני יודע שהיה להם קשר טוב גם עם אבי", הוא אומר. "הוא תמיד התעניין בטכנולוגיה, והם היו אנשים כלבבו, תמיד דיבר עליהם טובות". פרס יודע לספר עוד על היחסים המיוחדים בין שני האחים, שהבינו אחד את השני גם ללא מילים. לכתו של זוהר, הוא מספר, הותיר חלל בליבו של אחיו הגדול, יהודה. "הוא מאוד התגעגע אליו".

 

בית ספר לאקזיטים

מבית היוצר של רד בינת צמחו האקזיטים הבולטים באותה תקופה, וגם לא מעט הנפקות. זיסאפל עצמו אמר באחד הריאיונות, שיצאו משם 11 אקזיטים ומספר זהה של הנפקות. בין המכירות הבולטות: לננט Lannet)), שנמכרה למאדג' ב-1995 לפי שווי של 350 מיליון דולר; רדוויז, שנמכרה ב-1999 לטריון האמריקאית תמורת 50 מיליון דולר; רדלן, שנמכרה ב-2003 למארוול תמורת 150מיליון דולר; רדויז'ן, שהיתה בין החברות הראשונות בעולם בתחום ועידות וידיאו על גבי האינטרנט, וב-2012 נמכרה לאוויה  האמריקנית תמורת 230 מיליון דולר. בין ההנפקות הבולטות: סרגון Ceragon Networks)), הנסחרת בנאסד"ק לפי שווי שוק של 238 מיליון דולר; רדוור (Radware) ,שהקימו זיסאפל ובנו רועי, ב-1995, עוסקת באבטחת סייבר ונסחרת בנאסד"ק בשווי של כ-850 מיליון דולר;  סיליקום, רדקום, רדוויו (Radview) וריט RiT)). האקזיטים האלו, לצד ההשקעות בהייטק שלא מומשו מביאים את הונה של המשפחה לכ-1.5 מיליארד דולר.