במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

• הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

לפעמים סכסוך נדל"ני גדול מתחיל דווקא בפרט קטן שנראה שולי. פגישה אחת, שיחה בעל־פה, מחיר שנאמר - או אולי נזרק לחלל האוויר - והחלטה של דייר אם להמשיך או לוותר. כך בדיוק נולד ההליך שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ושבסיומו נרשם הפסד משמעותי ליזמית פינוי־בינוי, לאחר שנקבע כי היא סיכלה ביודעין את זכותו של דייר לרכוש דירת פנטהאוז בפרויקט, והעדיפה למכור אותה לבעל השליטה שלה עצמה. פסק הדין, שניתן בדצמבר 2025 על ידי השופט ארז יקואל, עוסק בפרויקט פינוי־בינוי ברמת גן, אך חורג בהרבה מגבולות המגרש הספציפי. הוא נוגע בלב היחסים שבין יזמים לדיירים בפרויקטים מורכבים, בשאלת תום הלב החוזי, ובקו הדק שבין זכות שדרוג לגיטימית לבין מהלך שנועד להוריד דייר מהעניין.

במוקד הפרשה עומד אילן יעקב לקפיש, אחד מבעלי הזכויות במקרקעין שעליהם יזמה צ.פ. חברה לבנין פרויקט פינוי־בינוי. במסגרת ההסכם שנחתם כבר ב-2013, נקבע כי לקפיש יהיה זכאי לדירת תמורה בבניין החדש, ולצדה ניתנה לו, ביחד עם בעלת זכויות נוספת, אפשרות לשדרג את דירתו לדירת הפנטהאוז היחידה בפרויקט, “בהתאם למחירי השיווק של היזם ובקיזוז שווי דירת התמורה”. אלא שמאז החתימה על ההסכם זרמו לא מעט מים בירקון. תוכניות השתנו, היקף הפרויקט צומצם, דירת הגן שיועדה ללקפיש בוטלה, והוא הועבר לדירה אחרת בבניין. בשלהי 2019 או ראשית 2020, הגיע הרגע שבו נדרש להחליט אם לממש את זכות השדרוג לפנטהאוז - הדירה שעליה חלם מלכתחילה.

לטענת לקפיש, בפגישה עם נציג החברה הוצג לו מחיר בלתי נתפש, של כ-60 אלף שקל למ"ר - סכום שהעמיד את מחיר הפנטהאוז על כ-10 מיליון שקל. “מדובר במחיר דמיוני שאין לו כל קשר למחירי השוק”, הוא טען, והוסיף כי גם כשמחה על כך, נאמר לו שייתכן שאפשר יהיה להוריד את המחיר ל-9 מיליון שקל, אך לא מעבר לכך.

בית המשפט קיבל את הגרסה הזו במלואה. השופט יקואל קבע כי שוכנע שזו אכן היתה התמונה שהוצגה ללקפיש בזמן אמת, בין היתר על סמך עדויות של אנשי מקצוע שאליהם פנה הדייר מיד לאחר הפגישה. אחד מהם, שמאי מקרקעין, תיאר כיצד נשאל בטלפון אם מחיר של 60 אלף שקל למ"ר הוא ריאלי והשיב מיד בשלילה. “60 זה בטוח”, העיד. “60 אלף שקל למטר, כי זה היה מאוד חריג, אז אני זוכר את זה”.

• 21.3 מיליון שקל לפנטהאוז מול פארק הירקון
• פנטהאוז בת"א ב-110 מיליון שקל - ויהיו קונים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט מצא את גרסת היזם מהימנה פחות