גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

הציגה הקלטות של הגרוש - בית המשפט דחה אותן

האשה ביקשה להוציא צו הגנה מפני בעלה לשעבר, והשמיעה הקלטות שלו לכאורה, שבהן הוא תוקף אותה בפני הילדים המשותפים שלהם. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, ולא ניתן להשתמש בהן כראיה

עוזי גרסטמן | (3)
נושאים בכתבה משמורת גירושים

בית המשפט לענייני משפחה בצפת דחה באחרונה את בקשתה של אם לשניים למתן צו הגנה נגד האב, בטענה שהוא מסית את ילדיהם המשותפים נגדה ופוגע ברווחתם הרגשית. השופטת אביבית נחמיאס, סגנית הנשיאה, קבעה כי האם לא הצליחה להוכיח עילה למתן הצו, וכי הקלטות שהגישה כראיות הושגו בדרכים בעייתיות ולא ניתנות לקבלה כראיה משפטית.


במרכז הפרשה נמצאים בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים בני 9 ו-11, שמתמודדים עם סכסוכים משפטיים רבים מאז שהתגרשו ב-2018. "למרבה הצער, הצדדים מנהלים בפני עשרות רבות של הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017", ציינה השופטת בפסק הדין שלה. במהלך השנים האחרונות ניהלו ההורים מאבקים בנוגע למשמורת ולזמני השהות של הילדים עם האב. בפסקי דין קודמים נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב בשל התנהגותו, אך במקביל קבע בית המשפט כי יש לאפשר לילדים לשמור על קשר עמו.


בתחילת פברואר השנה פנתה האם לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, בטענה כי הוא גורם נזק נפשי חמור לילדים. היא טענה כי "האב מסית את הילדים כנגדה, מכפיש אותה בפניהם ויוצר אצלם פחדים ותחושות שליליות כלפיה". לצורך חיזוק טענותיה, צירפה האם הקלטות של שיחות שלכאורה נערכו בין האב לילדים. אחת האמירות שיוחסו לאב היתה: "אז מה היא מנסה עכשיו לעשות? להגיד שאני חולה נפש? אני משלם לה מזונות, נותן לה כסף, והיא רוצה מלחמה…". בהזדמנות אחרת הוא אמר לכאורה לילדים כי, "ברגע שאתם אצלי בבית… משטרה לא תבוא ותגיד לכם לחזור לאמא שלכם".


השופטת נחמיאס דחתה את הבקשה של האם, בין היתר משום שזו סירבה לחשוף כיצד השיגה את ההקלטות. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין שפורסם. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, וגם אם התוכן שלהן היה רלוונטי, לא ניתן להשתמש בהן כראיה תקפה. "אין להקל ראש בפגיעה בפרטיותם של קטינים כאשר נעשה בהם שימוש להשגת ראיות בניגוד לחוק האזנות סתר", קבעה השופטת בהכרעתה.


מנגד, האב טען כי האם מנסה בדרכים שונות למנוע ממנו לראות את ילדיו, וכי מדובר במהלך מתוזמן כחלק ממאבק משפטי רחב יותר. לדבריו, "האם משתמשת בהליכים משפטיים באופן ציני כדי לסכל את הקשר שלי עם ילדיי". הוא הוסיף כי "האם אינה מאפשרת בדיקה מקצועית אובייקטיבית של המצב, אלא מתעקשת אך ורק על בדיקה פסיכודיאגנוסטית שלי, בזמן שהיא עצמה מתנגדת לכל בדיקה".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בהחלטתה, ציינה השופטת כי מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא להגן על בני משפחה מפני סכנה מיידית. "העילות למתן צו הגנה כוללות אלימות פיזית, איום ממשי או התעללות נפשית מתמשכת. במקרה זה, לא הונחה תשתית מספקת לקביעה כי האב מהווה סכנה מיידית או מתמשכת לילדיו", קבעה השופטת. בית המשפט התרשם כי האם מנסה למעשה להפעיל לחץ על האב באמצעות ההליך המשפטי הנוכחי, בייחוד לאחר שתביעתה להרחיב את הפיקוח על מפגשי האב עם הילדים נדחתה. "לא ניתן להכשיר הקלטות שהושגו בדרכים מפוקפקות כדי לבסס צו כה מרחיק לכת", הדגישה השופטת בפסק הדין.


מלבד הדחייה של הבקשה, השופטת נחמיאס חייבה את האם בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 שקל, בעקבות ניצול לרעה של ההליך המשפטי. "התנהלות האם מעלה חשש כי הבקשה לא הוגשה בתום לב, אלא כחלק ממאבק שליטה בין הצדדים", נכתב בהחלטה.

קיראו עוד ב"משפט"


האם האב הכחיש את האמירות שיוחסו לו?

האב הכחיש חלק מהאמירות אך הודה שבמקרים מסוימים אמר דברים מסוימים מתוך מגננה, כשהילדים שאלו אותו שאלות מכוונות.

,

מה טענה האם לגבי הצורך בצו הגנה?

האם טענה שהאב פוגע נפשית בילדים ומסית אותם נגדה, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח במקום הפסקת המפגשים כליל.


מדוע בית המשפט לא דרש בדיקה פסיכולוגית לאם למרות המלצות גורמי הרווחה?

בית המשפט ציין כי האם מתנגדת לעבור בדיקה כלשהי, וזאת למרות המלצות הרווחה. השופטת הביעה תמיהה על סירובה, אך קבעה כי לא ניתן לכפות עליה בדיקה ללא תשתית משפטית מספקת.


האם האמא הציעה פתרונות חלופיים למניעת פגיעה בילדים?

האם ביקשה להפסיק את המפגשים כליל, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח או הדרכה הורית שהיתה יכולה לסייע להפחתת המתחים בין הצדדים.


במקרה אחר, בפסק הדין ע"פ 4481/14 פלוני נגד מדינת ישראל, נקבע כי הקלטות דיגיטליות יתקבלו כראיה רק אם יש ודאות לגבי אמינותן. בנוסף, נדון הצורך בבדיקת ההקלטות להימנעות ממניפולציות. במקרה נוסף, בתמ"ש 57641-08-20 ח.ג. נגד פלונית נקבע כי השגת הקלטות תוך הפרת פרטיות קטינים אינה קבילה כראיה, גם אם התוכן רלוונטי להליך משפטי. בפסק הדין ה"ט 25592-06-13 פלונית נגד פלוני נקבע כי צווי הגנה אינם כלי לסכסוכים בין הורים, אלא רק למצבים שבהם יש אלימות מיידית או מסוכנות ממשית.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לוטי פוטוט 13/03/2025 18:16
    הגב לתגובה זו
    מי שלא מתחתן לא מתגרש מונע מחייו צרות מכאן מצא אשה מצא טוב לא מצא עוד יותר טוב שומר נפשו ירחק ויפה שעה אחת קודם
  • 1.
    אנונימי 12/03/2025 19:09
    הגב לתגובה זו
    הושג בדרכים כשרות
  • פצ 13/03/2025 13:04
    הגב לתגובה זו
    אצל אפי לא שלחו את הילדים עם ציוד הקלטה נסתר. לקחו טלפונים ישנים שנשארו בבית אצל גרושתו. זה ממש לא אותו הדבר
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

קרקע חקלאית
צילום: איציק יצחקי

נפסלו למושב משיקולים זרים - הוועד ישלם מאות אלפי שקלים

פסק דין מעניין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע חושף מקרה חשוב במושב זוהר, שבמרכזו סירוב לקליטת שני אחים כחברים באגודה השיתופית. השופט קבע כי ההחלטות נבעו מניגוד עניינים ומסכסוך אישי בין יו"ר הוועד לאביהם של האחים, וכי יתר חברי הוועד קיבלו את עמדתו בלי הפעלת שיקול דעת עצמאי. האגודה וחבריה חויבו בפיצויים בסכומים משמעותיים, וחלק מהנתבעים יישאו בפיצויי קיום בשל חוסר תום לב קיצוני

עוזי גרסטמן |

בפסק דין ארוך ומנומק שניתן cאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט עמית כהן קיבל את תביעתם של האחים יגל ורעות מימון בחלקה, וקבע כי הסירוב של האגודה השיתופית במושב זוהר לקבלם כחברים היה נגוע בחוסר תום לב, ניגוד עניינים ושיקולים זרים. ההחלטות האלה גרמו לכך שהאחים איבדו את ההזדמנות לרכוש שתי נחלות חקלאיות, אף שהשניים עמדו בכל התנאים המהותיים והציעו הצעות רכישה גבוהות שזכו בהתמחרות. בית המשפט חייב את יו"ר הוועד לשעבר, אהרון אסל, בפיצויים חריגים בסכום מצטבר של יותר מ1.3 מיליון שקל, וקבע כי התנהלותו מהווה דוגמה קיצונית להפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי.

הפרשה החלה כשיגל מימון ניסה לרכוש את נחלה 60 במסגרת הליך כינוס נכסים. הוא הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר וזכה בהתמחרות, אך התנגדות האגודה לקבל אותו כחבר הביאה לכך שבית המשפט שינה את החלטתו ואישר את מכירת הנחלה למציע אחר. לאחר מכן ניסו האחים לרכוש את נחלה 78, שהיתה בבעלות משפחתם ונמכרה אף היא בהליך כינוס נכסים. גם הפעם נדחתה בקשת החברות שלהם, אף שניתנה להם זכות קדימה לרכישה, והנחלה נמכרה לאדם אחר. בפסק הדין שפורסם, ציין השופט כי, "מסקנתי היא שיגל לא זכה לרכוש את נחלה 60, ואף אחד מהתובעים לא זכה לרכוש את נחלה 78, עקב התערבות האגודה בהליכי הכינוס וסירובה לקבלם לחברות באגודה".

השופט כהן הקדיש חלק נרחב בפסק הדין לבחינת התנהלותו של אסל, ששימש בתקופה הרלוונטית בתחילה יועץ מלווה לוועד ובהמשך יו"ר הוועד. לדבריו, אסל "פעל בחוסר תום לב קיצוני כדי למנוע את קבלת התובעים לחברות באגודה, משיקולים זרים ובהיותו בניגוד עניינים", והוסיף כי החלטותיו נבעו מיריבות אישית ארוכת שנים עם אביהם של האחים, תמיר מימון. בין היתר, נקבע כי אסל יצר מצג שווא בבית המשפט באמצעות הצגת תקנון שבו צוין גיל סף שגוי של 21 שנה לחברות באגודה, אף שהתקנון הרשמי קובע גיל מינימום של 18 בלבד. השופט ציין כי, "אסל גיבש את דעתו להכשיל את יגל, בלי לבחון את התאמתו לחברות באגודה, משיקולים אשר אינם קשורים ליגל".

השפעת היו"ר על חברי הוועד היתה דומיננטית

עוד נחשף בפסק הדין כי לבתו של אסל היתה כוונה לרכוש את אחת הנחלות, וכי לאסל היו קשרים עסקיים עם משפחתו של מי שזכה לבסוף בנחלה 78. העובדות האלה יצרו, לדברי השופט, ניגוד עניינים חמור שהיה צריך למנוע את מעורבותו של אסל בהחלטות הוועד. השופט קבע כי, "לא יעלה על הדעת שאסל יפעל באופן המסייע לבנו של המעסיק שלו לרכוש את נחלה 78, תוך הכשלת התובעים", וקבע כי השפעתו על יתר חברי הוועד היתה דומיננטית עד כדי כך שהם לא הפעילו שיקול דעת עצמאי.

השופט גם לא חסך את ביקורתו משאר חברי הוועד. הוא קבע כי בריז'ט ברבי ודוד מימוני, "הפרו את חובותיהם לנהל הליך שקוף והוגן בבקשות החברוּת", וחייב אותם בפיצויי הסתמכות. גם חברת הוועד מירן אמסלם נמצאה אחראית לגבי נחלה 60 ונדרשה לפצות את יגל, אך תביעת רעות נגדה נדחתה לאחר שהוכח כי נמנעה בהצבעה בעניין נחלה 78. לעומת זאת, התביעה נגד אריאלה ברמי נדחתה לחלוטין לאחר שהוכח כי גם היא נמנעה מהצבעה ולא היתה שותפה פעילה בהחלטות.