גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

הציגה הקלטות של הגרוש - בית המשפט דחה אותן

האשה ביקשה להוציא צו הגנה מפני בעלה לשעבר, והשמיעה הקלטות שלו לכאורה, שבהן הוא תוקף אותה בפני הילדים המשותפים שלהם. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, ולא ניתן להשתמש בהן כראיה

עוזי גרסטמן | (3)
נושאים בכתבה משמורת גירושים

בית המשפט לענייני משפחה בצפת דחה באחרונה את בקשתה של אם לשניים למתן צו הגנה נגד האב, בטענה שהוא מסית את ילדיהם המשותפים נגדה ופוגע ברווחתם הרגשית. השופטת אביבית נחמיאס, סגנית הנשיאה, קבעה כי האם לא הצליחה להוכיח עילה למתן הצו, וכי הקלטות שהגישה כראיות הושגו בדרכים בעייתיות ולא ניתנות לקבלה כראיה משפטית.


במרכז הפרשה נמצאים בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים בני 9 ו-11, שמתמודדים עם סכסוכים משפטיים רבים מאז שהתגרשו ב-2018. "למרבה הצער, הצדדים מנהלים בפני עשרות רבות של הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017", ציינה השופטת בפסק הדין שלה. במהלך השנים האחרונות ניהלו ההורים מאבקים בנוגע למשמורת ולזמני השהות של הילדים עם האב. בפסקי דין קודמים נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב בשל התנהגותו, אך במקביל קבע בית המשפט כי יש לאפשר לילדים לשמור על קשר עמו.


בתחילת פברואר השנה פנתה האם לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, בטענה כי הוא גורם נזק נפשי חמור לילדים. היא טענה כי "האב מסית את הילדים כנגדה, מכפיש אותה בפניהם ויוצר אצלם פחדים ותחושות שליליות כלפיה". לצורך חיזוק טענותיה, צירפה האם הקלטות של שיחות שלכאורה נערכו בין האב לילדים. אחת האמירות שיוחסו לאב היתה: "אז מה היא מנסה עכשיו לעשות? להגיד שאני חולה נפש? אני משלם לה מזונות, נותן לה כסף, והיא רוצה מלחמה…". בהזדמנות אחרת הוא אמר לכאורה לילדים כי, "ברגע שאתם אצלי בבית… משטרה לא תבוא ותגיד לכם לחזור לאמא שלכם".


השופטת נחמיאס דחתה את הבקשה של האם, בין היתר משום שזו סירבה לחשוף כיצד השיגה את ההקלטות. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין שפורסם. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, וגם אם התוכן שלהן היה רלוונטי, לא ניתן להשתמש בהן כראיה תקפה. "אין להקל ראש בפגיעה בפרטיותם של קטינים כאשר נעשה בהם שימוש להשגת ראיות בניגוד לחוק האזנות סתר", קבעה השופטת בהכרעתה.


מנגד, האב טען כי האם מנסה בדרכים שונות למנוע ממנו לראות את ילדיו, וכי מדובר במהלך מתוזמן כחלק ממאבק משפטי רחב יותר. לדבריו, "האם משתמשת בהליכים משפטיים באופן ציני כדי לסכל את הקשר שלי עם ילדיי". הוא הוסיף כי "האם אינה מאפשרת בדיקה מקצועית אובייקטיבית של המצב, אלא מתעקשת אך ורק על בדיקה פסיכודיאגנוסטית שלי, בזמן שהיא עצמה מתנגדת לכל בדיקה".


בהחלטתה, ציינה השופטת כי מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא להגן על בני משפחה מפני סכנה מיידית. "העילות למתן צו הגנה כוללות אלימות פיזית, איום ממשי או התעללות נפשית מתמשכת. במקרה זה, לא הונחה תשתית מספקת לקביעה כי האב מהווה סכנה מיידית או מתמשכת לילדיו", קבעה השופטת. בית המשפט התרשם כי האם מנסה למעשה להפעיל לחץ על האב באמצעות ההליך המשפטי הנוכחי, בייחוד לאחר שתביעתה להרחיב את הפיקוח על מפגשי האב עם הילדים נדחתה. "לא ניתן להכשיר הקלטות שהושגו בדרכים מפוקפקות כדי לבסס צו כה מרחיק לכת", הדגישה השופטת בפסק הדין.


מלבד הדחייה של הבקשה, השופטת נחמיאס חייבה את האם בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 שקל, בעקבות ניצול לרעה של ההליך המשפטי. "התנהלות האם מעלה חשש כי הבקשה לא הוגשה בתום לב, אלא כחלק ממאבק שליטה בין הצדדים", נכתב בהחלטה.

קיראו עוד ב"משפט"


האם האב הכחיש את האמירות שיוחסו לו?

האב הכחיש חלק מהאמירות אך הודה שבמקרים מסוימים אמר דברים מסוימים מתוך מגננה, כשהילדים שאלו אותו שאלות מכוונות.

,

מה טענה האם לגבי הצורך בצו הגנה?

האם טענה שהאב פוגע נפשית בילדים ומסית אותם נגדה, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח במקום הפסקת המפגשים כליל.


מדוע בית המשפט לא דרש בדיקה פסיכולוגית לאם למרות המלצות גורמי הרווחה?

בית המשפט ציין כי האם מתנגדת לעבור בדיקה כלשהי, וזאת למרות המלצות הרווחה. השופטת הביעה תמיהה על סירובה, אך קבעה כי לא ניתן לכפות עליה בדיקה ללא תשתית משפטית מספקת.


האם האמא הציעה פתרונות חלופיים למניעת פגיעה בילדים?

האם ביקשה להפסיק את המפגשים כליל, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח או הדרכה הורית שהיתה יכולה לסייע להפחתת המתחים בין הצדדים.


במקרה אחר, בפסק הדין ע"פ 4481/14 פלוני נגד מדינת ישראל, נקבע כי הקלטות דיגיטליות יתקבלו כראיה רק אם יש ודאות לגבי אמינותן. בנוסף, נדון הצורך בבדיקת ההקלטות להימנעות ממניפולציות. במקרה נוסף, בתמ"ש 57641-08-20 ח.ג. נגד פלונית נקבע כי השגת הקלטות תוך הפרת פרטיות קטינים אינה קבילה כראיה, גם אם התוכן רלוונטי להליך משפטי. בפסק הדין ה"ט 25592-06-13 פלונית נגד פלוני נקבע כי צווי הגנה אינם כלי לסכסוכים בין הורים, אלא רק למצבים שבהם יש אלימות מיידית או מסוכנות ממשית.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לוטי פוטוט 13/03/2025 18:16
    הגב לתגובה זו
    מי שלא מתחתן לא מתגרש מונע מחייו צרות מכאן מצא אשה מצא טוב לא מצא עוד יותר טוב שומר נפשו ירחק ויפה שעה אחת קודם
  • 1.
    אנונימי 12/03/2025 19:09
    הגב לתגובה זו
    הושג בדרכים כשרות
  • פצ 13/03/2025 13:04
    הגב לתגובה זו
    אצל אפי לא שלחו את הילדים עם ציוד הקלטה נסתר. לקחו טלפונים ישנים שנשארו בבית אצל גרושתו. זה ממש לא אותו הדבר
צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.