גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

הציגה הקלטות של הגרוש - בית המשפט דחה אותן

האשה ביקשה להוציא צו הגנה מפני בעלה לשעבר, והשמיעה הקלטות שלו לכאורה, שבהן הוא תוקף אותה בפני הילדים המשותפים שלהם. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, ולא ניתן להשתמש בהן כראיה

עוזי גרסטמן | (3)
נושאים בכתבה משמורת גירושים

בית המשפט לענייני משפחה בצפת דחה באחרונה את בקשתה של אם לשניים למתן צו הגנה נגד האב, בטענה שהוא מסית את ילדיהם המשותפים נגדה ופוגע ברווחתם הרגשית. השופטת אביבית נחמיאס, סגנית הנשיאה, קבעה כי האם לא הצליחה להוכיח עילה למתן הצו, וכי הקלטות שהגישה כראיות הושגו בדרכים בעייתיות ולא ניתנות לקבלה כראיה משפטית.


במרכז הפרשה נמצאים בני זוג לשעבר, הורים לשני ילדים בני 9 ו-11, שמתמודדים עם סכסוכים משפטיים רבים מאז שהתגרשו ב-2018. "למרבה הצער, הצדדים מנהלים בפני עשרות רבות של הליכים משפטיים, שהחלו בשנת 2017", ציינה השופטת בפסק הדין שלה. במהלך השנים האחרונות ניהלו ההורים מאבקים בנוגע למשמורת ולזמני השהות של הילדים עם האב. בפסקי דין קודמים נקבעו זמני שהות מוגבלים לאב בשל התנהגותו, אך במקביל קבע בית המשפט כי יש לאפשר לילדים לשמור על קשר עמו.


בתחילת פברואר השנה פנתה האם לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, בטענה כי הוא גורם נזק נפשי חמור לילדים. היא טענה כי "האב מסית את הילדים כנגדה, מכפיש אותה בפניהם ויוצר אצלם פחדים ותחושות שליליות כלפיה". לצורך חיזוק טענותיה, צירפה האם הקלטות של שיחות שלכאורה נערכו בין האב לילדים. אחת האמירות שיוחסו לאב היתה: "אז מה היא מנסה עכשיו לעשות? להגיד שאני חולה נפש? אני משלם לה מזונות, נותן לה כסף, והיא רוצה מלחמה…". בהזדמנות אחרת הוא אמר לכאורה לילדים כי, "ברגע שאתם אצלי בבית… משטרה לא תבוא ותגיד לכם לחזור לאמא שלכם".


השופטת נחמיאס דחתה את הבקשה של האם, בין היתר משום שזו סירבה לחשוף כיצד השיגה את ההקלטות. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין שפורסם. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, וגם אם התוכן שלהן היה רלוונטי, לא ניתן להשתמש בהן כראיה תקפה. "אין להקל ראש בפגיעה בפרטיותם של קטינים כאשר נעשה בהם שימוש להשגת ראיות בניגוד לחוק האזנות סתר", קבעה השופטת בהכרעתה.


מנגד, האב טען כי האם מנסה בדרכים שונות למנוע ממנו לראות את ילדיו, וכי מדובר במהלך מתוזמן כחלק ממאבק משפטי רחב יותר. לדבריו, "האם משתמשת בהליכים משפטיים באופן ציני כדי לסכל את הקשר שלי עם ילדיי". הוא הוסיף כי "האם אינה מאפשרת בדיקה מקצועית אובייקטיבית של המצב, אלא מתעקשת אך ורק על בדיקה פסיכודיאגנוסטית שלי, בזמן שהיא עצמה מתנגדת לכל בדיקה".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בהחלטתה, ציינה השופטת כי מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא להגן על בני משפחה מפני סכנה מיידית. "העילות למתן צו הגנה כוללות אלימות פיזית, איום ממשי או התעללות נפשית מתמשכת. במקרה זה, לא הונחה תשתית מספקת לקביעה כי האב מהווה סכנה מיידית או מתמשכת לילדיו", קבעה השופטת. בית המשפט התרשם כי האם מנסה למעשה להפעיל לחץ על האב באמצעות ההליך המשפטי הנוכחי, בייחוד לאחר שתביעתה להרחיב את הפיקוח על מפגשי האב עם הילדים נדחתה. "לא ניתן להכשיר הקלטות שהושגו בדרכים מפוקפקות כדי לבסס צו כה מרחיק לכת", הדגישה השופטת בפסק הדין.


מלבד הדחייה של הבקשה, השופטת נחמיאס חייבה את האם בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 שקל, בעקבות ניצול לרעה של ההליך המשפטי. "התנהלות האם מעלה חשש כי הבקשה לא הוגשה בתום לב, אלא כחלק ממאבק שליטה בין הצדדים", נכתב בהחלטה.

קיראו עוד ב"משפט"


האם האב הכחיש את האמירות שיוחסו לו?

האב הכחיש חלק מהאמירות אך הודה שבמקרים מסוימים אמר דברים מסוימים מתוך מגננה, כשהילדים שאלו אותו שאלות מכוונות.

,

מה טענה האם לגבי הצורך בצו הגנה?

האם טענה שהאב פוגע נפשית בילדים ומסית אותם נגדה, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח במקום הפסקת המפגשים כליל.


מדוע בית המשפט לא דרש בדיקה פסיכולוגית לאם למרות המלצות גורמי הרווחה?

בית המשפט ציין כי האם מתנגדת לעבור בדיקה כלשהי, וזאת למרות המלצות הרווחה. השופטת הביעה תמיהה על סירובה, אך קבעה כי לא ניתן לכפות עליה בדיקה ללא תשתית משפטית מספקת.


האם האמא הציעה פתרונות חלופיים למניעת פגיעה בילדים?

האם ביקשה להפסיק את המפגשים כליל, אך לא הציעה חלופות כמו פיקוח או הדרכה הורית שהיתה יכולה לסייע להפחתת המתחים בין הצדדים.


במקרה אחר, בפסק הדין ע"פ 4481/14 פלוני נגד מדינת ישראל, נקבע כי הקלטות דיגיטליות יתקבלו כראיה רק אם יש ודאות לגבי אמינותן. בנוסף, נדון הצורך בבדיקת ההקלטות להימנעות ממניפולציות. במקרה נוסף, בתמ"ש 57641-08-20 ח.ג. נגד פלונית נקבע כי השגת הקלטות תוך הפרת פרטיות קטינים אינה קבילה כראיה, גם אם התוכן רלוונטי להליך משפטי. בפסק הדין ה"ט 25592-06-13 פלונית נגד פלוני נקבע כי צווי הגנה אינם כלי לסכסוכים בין הורים, אלא רק למצבים שבהם יש אלימות מיידית או מסוכנות ממשית.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לוטי פוטוט 13/03/2025 18:16
    הגב לתגובה זו
    מי שלא מתחתן לא מתגרש מונע מחייו צרות מכאן מצא אשה מצא טוב לא מצא עוד יותר טוב שומר נפשו ירחק ויפה שעה אחת קודם
  • 1.
    אנונימי 12/03/2025 19:09
    הגב לתגובה זו
    הושג בדרכים כשרות
  • פצ 13/03/2025 13:04
    הגב לתגובה זו
    אצל אפי לא שלחו את הילדים עם ציוד הקלטה נסתר. לקחו טלפונים ישנים שנשארו בבית אצל גרושתו. זה ממש לא אותו הדבר
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".