נדלן
צילום: pexels
מחירי הדירות לאן

200 אלף דירות ריקות? בפועל רק 40 אלף עשויות לספק פתרון לדיור

על אף הנתון המרשים של כ-200 אלף דירות ריקות בישראל, הפוטנציאל האמיתי עבור פתרון משבר הדיור נמצא ככל הנראה ב-40 אלף דירות בלבד, המוגדרות כנטושות או ריקות. דירות
הרצי אהרון |

בישראל יש קרוב ל-200 אלף דירות ריקות, מספר שמעורר הרבה עניין בכל הנוגע לפתרון משבר הדיור. האם מדובר במלאי רדום שיכול להוזיל את מחירי הנדל"ן? לא בדיוק. המספר הזה מעלה תקוות רבות, אך גם לא מעט סימני שאלה לגבי מידת היכולת להפוך את הדירות הללו לפתרון מעשי בשוק הדירות.


מתחת לנתון המרשים מסתתרת תמונה מורכבת: רוב הדירות אינן זמינות לאכלוס מידי. רוב הדירות הן מלאי דירות שנמצא אצל הקבלנים, כשמורידים את המלאי הזה, נשארים במקרה הטוב עם כ-100 אלף דירות.

תודידו דירות נטושות, לא כישרות, של תושבי חול שנשאירם ומתגוררים כאן כמה חודשים ותקבלו בפעול שיש פוטנציאל של 40 אלף דירות. כן, מכלול של סיבות -  בין אם בגלל הגדרות סטטיסטיות שלא משקפות את המציאות בשטח, ובין אם בשל מצבן הפיזי או הבעלות המשפטית המסובכת, מביאות את המספר של דירות למספר נמוך במיוחד. למעשה, רק כ-40 אלף דירות נטושות נחשבות כבעלות פוטנציאל ממשי, וגם אלו דורשות השקעה משמעותית בשיפוצים ובהתאמה כדי להפוך אותן לראויות למגורים.


השאלה שנותרת פתוחה היא האם המדינה בכלל ומשרד השיכון והבינוי בפרט יצליחו לממש את ההזדמנות הזו ולתרגם את הפוטנציאל לדירות שיאוכלסו ועזרו למצוקה בשוק, תוך יצירת מדיניות ברורה ותמריצים כלכליים, או שהדירות הריקות ימשיכו לעמוד במקומן, בלתי מנוצלות, ויישארו בגדר נתון סטטיסטי בלבד שמעלה תקוות אך בפועל אינו משנה דבר במציאות היומיומית של שוק הדיור בישראל.



200 אלף דירות ריקות: הרבה תקוות, מעט פתרונות


אז נכון, יש קרוב ל-200 אלף דירות שנחשבות לריקות בעיניי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתון שבאמת מעורר אופטימיות אבל גם מעלה לא מעט שאלות. לכאורה, המספר העצום הזה היה אמור לספק פתרון למשבר הדיור - להגדיל את היצע הדירות, להוזיל את המחירי הדירות ולהקל על מצוקת האוכלוסייה.


אך המציאות מורכבת בהרבה: רק כ-40 אלף דירות מתוכן מוגדרות כנטושות או בלתי שמישות שיכולות להגיע לשוק וגם הן דורשות השקעה בשיפוץ ובהתאמות לפני שיוכלו להפוך דירות שזמינות ומוצפות בשוק. הנתון המרשים מתגלה כסיפור של פוטנציאל בלתי ממומש, שבו המספרים הגדולים מסתירים מאחוריהם תמונה בעייתית.



לא כל "דירה ריקה" היא פתרון לשוק הדיור. הלמ"ס מגדיר דירה ריקה ככזו שאינה מאוכלסת דרך קבע, אך בפועל, ההגדרה הזו כוללת מגוון רחב של מצבים: דירות בבנייה, דירות בשיפוץ, דירות שנמצאות בהליכי ירושה, וגם דירות שנועדו לנופש ומשמשות את בעליהן רק לעיתים רחוקות. מתוך הדירות הריקות, כ-35% הן דירות חדשות שטרם נמכרו, וכ-13% הן דירות בבנייה. מדובר בנכסים שלא זמינים לשוק המגורים המיידי.

קיראו עוד ב"נדל"ן"


המדינה ניסתה בעבר לנקוט צעדים לשינוי המצב אך ללא הצלחה משמעותית. בין אם באמצעות הצעת מס על דירות ריקות או הכפלת תעריפי הארנונה, היוזמות הקיימות נתקלו בקשיים אכיפתיים ובביקורת ציבורית. בעלי הדירות יכולים לטעון לשימוש חלקי בנכס, מה שמקשה על החלת מסים, ובנוסף, מתנגדים רבים סבורים כי זכותם להחזיק בנכס מבלי שהמדינה תכפה עליהם את ייעודו. כך או כך, ללא מדיניות ברורה ותמריצים יעילים, הדירות הריקות נשארות בגדר פוטנציאל לא ממומש.


הרעיונות אכן גדולים, אבל הדירות ישארו ריקות

מבחינה רעיונית - אפשר לומר "כן,יאללה" או "למה לא עושים את זה כבר?!" וכו', אבל כשבוחנים את התמונה ונכנסים יותר לעומק מבינים שזה רק עוד דבר אחד מיני רבים שכנראה לא יעזור להוזלה או לפחות ל'הקפאה' של מחירי הדירות בעיקר כי לא יוצרים מוטיבציה ותמריצים להיכנס ולהציף את השוק בדירות נוספות.


בנוסף לכך - ניתן לראות עוד פוטנציאל לא ממומש, למשל בתל אביב, שבה קיימות דירות AIRBNB רבות שאינן עוזרות למחירי הדירות להתמתן ולא עוזרות למצב הקיים (שלא משרה תקווה יש לומר). לפי ההערכות - יש בתל אביב בערך 8,000 דירות שפועלות דרך מנגנון של שכירות לזמן קצר. 


בברצלונה למשל, החליטו להילחם בתופעה שממשיכה את משבר הדיור דרך החלטה שעד לשנת 2028 לא יהיו דירות שמיועדות לשכירות טווח קצר, אולי יש לנו מה ללמוד מהם בהקשר זה .

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דירות חדשות
צילום: איציק יצחקי

מגבלת האשראי שתקבור את החלום לדירה של רבבות צעירים

בשעה ששוק השכירות ממשיך לזנק, בבנק ישראל החליטו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, מבלי להבחין בין לווים אחראיים ומחושבים, ללווים חסרי אחריות שנכנסו למעגל החובות

אלון יוניאן |

בעוד ששוק השכירות ממשיך לשבור שיאים, בבנק ישראל בחרו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, ולהגביל את יחס ההחזר החודשי של הלוואות לדיור ל-40% מההכנסה הפנויה, במקום 50% שהיה נהוג עד היום. לכאורה מדובר במהלך אחראי שנועד לצמצם סיכונים במערכת הפיננסית; בפועל, זוהי החלטה שעלולה לייצר גל של השלכות לא מכוונות, ולהעמיק עוד יותר את משבר הדיור בישראל.

החלטת בנק ישראל ליישום מגבלת האשראי החדשה, מגלמת רצון להפחתת הסיכון המערכתי למערכת הבנקאית. אשראי פרוץ פירושו פחות סיכוי להתפרצות של בועת נדל״ן בדומה למשבר הסאב פריים ב-2008, שבו מיליוני אזרחים וחברות הגיעו למצב של חדלות פירעון כתוצאה מהפקרות הבנקים שהעניקו מסגרות אשראי מופקרות וללא בדיקות מקדימות מוקפדות על יכולות ההשתכרות וההחזר של הלווים, אותם לווים שבוקר אחד מצאו עצמם חסרי בית ועם חובות שנותרו גם לאחר מכירת הבית. 

ברם, לצד היתרונות, הנזק הציבורי של רפורמת האשראי עלול להאפיל על תועלתו, מאחר והצמצום האוטומטי הגורף במתן האשראי, ללא אבחנה בין לווים אחראיים לבלתי אחראיים כפי שאפשר לבדוק בבדיקה בסיסית בדוחות החשבונאיים של הלווה, יוביל לכך שגם משפחות בעלות הכנסה יציבה והון עצמי מספק או כאלה שאף בחרו להתגורר במשך מספר שנים בבית ההורים כדי לחסוך הון להמשך התשלומים- יסווגו כבעלי סיכון גבוה לפיגור בהחזרי המשכנתא, וייפלטו אף הן ללא צורך לשוק השכירות ההולך ובוער, ומתוך כך לעליית מחירים בשוק הדירות להשכרה.

בנוסף, צמצום ביכולת הרכישה יגרור האטה בביקושים בשוק, מצב שעשוי להוביל יזמים, ובוודאי כאלה שבונים בפריפריה ומסתמכים על שולי רווח צרים ממילא, להקפיא פרויקטים תכנוניים. כך ייווצר מעגל שוטה: פחות בנייה ועסקאות נדל"ן שיובילו להיצעים מוגבלים, ומכאן למיתון ועליית אינפלציה שייאלצו את הבנקים להגדיל מחדש את מסגרות האשראי, ומכאן לעלייה מחודשת במחירי הדירות בשל צוואר הבקבוק שנוצר בעקבות הקפאות הבנייה, וחתימת המעגל עם זוגות צעירים שיתחילו מחדש את המרוץ לדירה מחדש, רק שהפעם ללא הון עצמי מאחר ומיטב כספם הושקע בשכירות. 

תרחיש שני אפשרי הוא גישה דיפרנציאלית שמבחינה בין קבוצות לווים שונות. במקום קו קשיח של 40% אשראי מסך ההכנסה הכוללת של כל משפחה, ניתן להפעיל מנגנון דירוג מבוסס נתונים: מנגנון ראשון: לווים עם היסטוריית אשראי חיובית, הכנסה קבועה וביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של עד 50% מההכנסה המשותפת הכוללת. מנגנון שני: לווים חסרי יציבות תעסוקתית וללא ביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של 35% - 40% מסך ההכנסה המשותפת של בני הזוג. 

מגדלי שרונה דה וינצי
צילום: ישר אדריכלים
ניתוח

דירת יוקרה ב-1.3 מיליון שקל במרכז ת"א; הסיבה: טיל איראני פגע בה. האם כדאי?

צלי אהרון |

זאת יכולה להיות עסקת השנה, אבל זו עסקה מסוכנת. המדינה פרסמה מכרז למכירת 40 דירות בבנייני היוקרה של מגדלי דה וינצ׳י, במחיר מינימום של 43 מיליון שקל ללא מע״מ. המחיר הזה נמוך משמעותית ממכרז קודם שפורסם בשנה שעברה, אז נקבע המינימום ב‑101 מיליון שקל. התוצאה היא מחיר של כ־1.3 מיליון כולל מע״), אולם הדירות מוצעות במצב “AS IS”, כלומר כפי שהן, כולל נזקים שייתכן ויש לתקן.

פרויקט מגדלי דה וינצ׳י כולל שני מגדלים (הצפוני והדרומי) בני כ‑44 קומות כל אחד, הכוללים מאות יחידות מגורים, משרדים ושטחי מסחר, במתחם יוקרתי בצומת הרחובות קפלן ולאונרדו דה וינצ׳י בתל־אביב. הבנייה הושלמה בשנים האחרונות, והפרויקט נחשב לאחד מהפרויקטים היוקרתיים ביותר בארץ.

למה נפל המחיר כל כך?

הורדת המחיר משמעותית נובע מכך שבמגדל פגע טיל איראני. הדירות למכירה מפוזרות 20-20 בין שני הבניינים בקומות הנמוכות. בבניין אחד אי אפשר לראות דבר, הבניין הרוס, בבניין השני אפשר יהיה להיכנס לראות את הדירות למכירה. כלומר, מדובר בדירות שצריכות לעבור שיפוץ כללי וכן סיכוי גבוה שיידרש שיפוץ גדול חיצוני. קיימת אי וודאות גדולה סביב הפרויקט ולא ידוע כמה כסף יידרש לפרויקט. 

הדירות שהמדינה מוכרת היו אמורות לשמש לדיור ציבורי, אבל במסגרת המכרז החדש הרוכש יכול למכור אותן בשוק החופשי.  זו עסקה בהחלט מעניינת כי המחירים באזור גבוהים במיוחד. המחיר למ"ר יכול להגיע ל-75-80 אלף שקל ואף מעבר לכך. המחיר הנוכחי מתורגם ל-14 אלף שקל למ"ר (דירות של כ-88 מ"ר).

ליזמים זו יכולה להיות עסקה מעניינת. 20 דירות בבניין שנפגע פחות, ידרשו פיצוי ופיצוי חיצוני, אבל כנראה בעלות "נסבלת" יחסית. צריך גם לזכור שערך הדירות באזור נובע בעיקר מהקרקע. כלומר, רוכשי הדירות בעצם מקבלים זכות על הקרקע במצב שבו  הבניינים להריסה (מצב קיצון) וזה כשלעצמו שווה על פי ההערכות יותר מהעלות הנוכחית שמוצעת במכרז (1.3 מיליון שקל זה סכום המינימום במכרז). הבעיה כאן שהתהליכים יהיו ארוכים. היציאה לשיפוץ, או הריסה או התאמה של הבניין היא עניין לוגיסטי ותפעולי מאוד מורכב.  העלויות יהיו כבדות ויש כאן אלמנט של זמן.