באנו להנפיק: על חברות זרות שמנפיקות אג"ח בת"א

שלמה לובלין, סמנכ"ל השקעות במגדל שוקי הון, מתייחס לסיכון הגלום בהשקעה בחברות זרות שמנפיקות בישראל
שלמה לובלין | (2)
נושאים בכתבה הנפקה זרים

שימו לב לתופעה מעניינת, שבולטת על רקע גל הנפקות האג"ח הקונצרניות ששוטף בימים אלה את השוק המקומי - חברות נדל"ן מניב, שבעליהן ומרכזי השליטה שלהן נמצאים מחוץ לגבולות ישראל והן חברות זרות לכל דבר ועניין, מנפיקות אג"ח בארץ וזה למעשה הקשר היחיד שיש להן עם השוק המקומי. התופעה הזו מעניינת בעיקר בשל היקף החוב המתואם של אותן חברות, שעומד על מעל מיליארד שקלים, ואשר לפי הפרסומים האחרונים, צפויים להצטרף אליו מנפיקים נוספים מסוג זה.

האם יש בתופעה זו משום חידוש? כן ולא. לא מפני שחברות שעיקר פעילותן בחו"ל הגיעו להנפיק חוב במחוזותינו גם בגל ההנפקות הקודם של 2006-2007. כן, בגלל חברות בעלות מאפיינים שונים מאלו שהנפיקו כאן בעבר. בזמנו, היה מדובר בחברות קטנות, לא מדורגות, פעילות בעיקר בתחומי הנדל"ן היזמי במזרח אירופה על שלל נגזרותיה, וכן בחברות שעסקו בענפים שונים של מימון צרכני ועיסקי.

הפעם מדובר בחברות בעלות היקף מאזן והיקף הון עצמי גדול יותר באופן משמעותי, ובכאלו שמדורגות בדירוגי השקעה טובים ואף גבוהים. בנוסף, תחומי העיסוק שלהן הרבה פחות מסוכנים ומתרכזים בעיקר בנדל"ן מניב בארה"ב.

אם כך הם פני הדברים, מה חשיבות המרחק של פעילות החברות הללו מגבולות הארץ?

כל עוד החברה מרוויחה ומחזירה את החוב בזמן, אין שום בעיה. הסיכון טמון במקרה בו יש בעיה עם ההחזרים. לחברות האלה יש מבנה משפטי מורכב, שכולל חברות שמאוגדות במקלטי מס כמו איי קיימן, איי הבתולה, האי הבריטי ג'רזי ואחרים. אז נכון שבשטרי הנאמנות מצוין שהשטר כפוף לדין הישראלי, אבל באותה נשימה מצוין שדיני חדלות הפירעון שיחולו על החברה, אם וכאשר, כפופים לדין המקומי במקום שבו התאגדה החברה. לא צריך דמיון פורה במיוחד בשביל להבין כיצד, במקרה הצורך, מימוש הנכסים שבידי החברה יגרור הליכים משפטיים מסובכים, יקרים וארוכים.

כלקח מהמשבר הקודם באפיק הקונצרני, הוקמה ועדת חודק. מטרת הקמתה הייתה לקבוע כללים (התניות פיננסיות, קיומן של בטוחות,עילות להעמדה לפירעון מיידי וכו') שישפרו את איכות האג"ח המונפקות בשוק ואת רמת הביטחון של המשקיעים בהן. גם אם האג"ח של החברות הזרות המונפקות היום עומדות בכללי חודק, עצם העובדה שהחברה המנפיקה רחוקה מן הנכס בשל המבנה המשפטי (ע"י שרשרת של חברות הרשומות במקומות שונים, כאמור) והנכס עצמו משועבד, לא פעם בשעבוד ראשון לבנקים, הופך את איכות הבטוחה לנמוכה מבחינה כלכלית אמיתית.

מנגנון השוק היה אמור להתגבר על אותן בעיות באמצעות תמחור ראוי של הסיכון. המשבר הקודם התאפיין בגיוס חוב "מזנין" בריבית בטווח של 7%-8% צמוד מדד. בחו"ל, לעומת זאת, הריביות על הלוואות מסוג זה היו ברמות של 15%-20%. היום החברות מגייסות חוב (ללא בטוחות אמיתיות, כאמור) ברמות ריבית נמוכות של 5%. בחו"ל רמות הריבית דווקא דומות, אבל המלווים שם זכאים לשעבוד הראשון על הנכסים וביחס הלוואה לשווי נכסים (LTV ) של כ-50%.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    קולגה למקצוע 08/02/2014 22:28
    הגב לתגובה זו
    חושב שטעות בידיך כי השוק הפך למשוכלל מאוד ורמות האנליזה בבתי ההשקעות הולכת ומשתפרת לרמות מאוד גבוהות וישנה יכולת לתמחר את הבטוחות גם אם מדובר בחברה זרה שמנפיקה.... האר את עיניי כי אשמח להיות מופתע!
  • 1.
    רגולציה = שחיתות! 05/02/2014 14:47
    הגב לתגובה זו
    נשארנו עם הרחבות סדרה ועם הנפקות נדל"ן. חברות רבות לא יכולות להנפיק - וחבל. הרגולציה הורסת! הפתרון לחוסר בבטוחות צריך להיות ריבית גבוהה יותר - ולא כסת"ח מיותר.
בינה מלאכותית גנרי AI generic בינה מלאכותית גנרי AI generic

אתר או אפליקציה? ייתכן שהממשק הבא של הגופים הפיננסיים לא יכלול מסך

עומר מילויצקי, יועץ חדשנות ואסטרטגיה דיגיטלית לארגונים על המהלך הבא: אחרי המעבר מהסניף לאפליקציה ואחרי המעבר מהמסך לשיחה: כיצד הבינה המלאכותית תשנה את הדרך שבה ננהל כסף?

עומר מילויצקי |
נושאים בכתבה AI השקעות

עולם הפיננסים אוהב לחשוב במונחים של מסכים. במשך יותר מעשרים שנה בנקים, חברות אשראי ובתי השקעות מדדו את ההצלחה הדיגיטלית שלהם לפי כמה הלקוח משתמש באתר, כמה פעולות הוא מבצע באפליקציה וכיצד הכלים הדיגיטליים חוסכים מהלקוחות להגיע לסניף. אבל ברקע מתבשל שינוי עמוק יותר: אם בינה מלאכותית שמחוברת לדאטה בזמן אמת יודעת להסביר מסלולים, להשוות עמלות, להמליץ על מוצרים ולבצע עסקאות ישירות דרך הצ'אט, עולה השאלה האם בעולם כזה בכלל נצטרך אפליקציות עמוסות מסכים ותפריטים, או שהממשק הפיננסי הבא יהיה משהו אחר לגמרי. 

המהפיכה הראשונה

כדי להבין את המהפכה הבאה, צריך לחזור קודם למהפכה הראשונה. בשנות האלפיים התחילו הבנקים להנגיש ללקוחות אתרי אינטרנט אישיים, שתחילה העניקו ערך בסיסי: צפייה ביתרות, בדיקת תנועות ומעקב אחר החיובים בכרטיס האשראי. מהר מאוד נוספו גם פעולות בשירות עצמי, כגון העברות, הוראות קבע, תשלומי חשבונות, וביצוע פיקדונות. פתאום פעולות שהיו מחייבות תור בסניף וחתימה על טופס עברו למסך הבית במחשב. עבור הבנק זו הייתה הזדמנות לייעל ולחסוך בכוח אדם, ועבור הלקוחות זו הייתה תחושת שליטה חדשה ובעיקר נוחה בכסף שלהם.

השלב הבא היה הרבה יותר משמעותי מבחינת התנהגות הלקוחות: עידן האפליקציות. עם מהפכת הסמארטפונים, הבנקים הבינו שהאתר הוא רק תחנה בדרך, והחלו להשיק אפליקציות ייעודיות שהביאו את החשבון לכף היד. מעבר לגישה 24 שעות ביממה, נכנסו יכולות מתקדמות יותר כמו זיהוי ביומטרי, התראות בזמן אמת, סריקת צ׳קים, חתימה דיגיטלית ותהליכים מקוצרים שהעלימו כל חיכוך מיותר בתהליך. אם האתר שימש בעיקר כמערכת מידע, האפליקציה הייתה כבר מערכת חיה ונושמת לניהול הפיננסים האישיים.

התוצאה הייתה אימוץ מסיבי כמעט בכל העולם. לפי נתונים עדכניים, כ־2.17 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים כיום בשירותי בנקאות במובייל, ועל פי הערכות כ־65 אחוז מבעלי הסמארטפונים משתמשים בבנקאות מובייל לפחות פעם בחודש. בארצות הברית כ־72 אחוז מהבגירים משתמשים באפליקציות בנקאות, ובאירופה מדינות מובילות כמו נורווגיה, דנמרק ושוודיה כבר חצו את רף 80 האחוזים. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי עבור חלק גדול מהלקוחות, האפליקציה היא כבר ערוץ הבנקאות העיקרי: כ־55 אחוז מהלקוחות בארצות הברית מציינים את האפליקציה כדרך המועדפת לניהול החשבון שלהם, לעומת כ־22 אחוז בלבד שמעדיפים את האתר במחשב.

במקביל, גם הצד השני של המאזניים השתנה. כאשר אפליקציה מאפשרת לבצע היום כ־80 אחוז מהפעולות היומיומיות, תפקיד הסניף המסורתי עבר טרנספורמציה. הסניף הפיזי הפך בהדרגה למקום שמשרת בעיקר לקוחות פחות דיגיטליים, או כאלה שזקוקים לליווי אנושי בתהליכים מורכבים כמו משכנתה, אשראי עסקי או טיפול בבעיות חריגות. במילים פשוטות, המהפכה הדיגיטלית בעולם הפיננסי, שהתחילו והובילו האתרים והאפליקציות כבר עשתה את שלה: רוב האינטראקציות הבנקאיות עברו לערוצים דיגיטליים בדגש על המובייל. הדיגיטל כבר ניצח, אבל השאלה הבוערת עם כניסת טכנולוגיות ה-AI היא: איך ייראה הדור הבא של הניהול הפיננסי הדיגיטלי?

הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.