בנק ישראל לא ישוב להיות אורח קבוע בזירות המסחר
פעולתו של בנק ישראל בשוק מטבע החוץ הייתה באוויר. רבים אף זיהו רף של 3.6 שקלים לדולר בתור קו פרשת המים של הבנק המרכזי. האם בנק ישראל יפעל עתה בצורה רצופה, כפי שעשה עד לפני שנה וחצי? האם הגדיר בכך רף הגנה? להערכתי, התשובות לשתי השאלות שליליות וזאת משלוש סיבות.
השקל אינו "חזק", או "חלש" מדי, כנגד הדולר
בהיבט הכלכלי, שער החליפין של השקל כנגד הדולר יכול לנוע בטווח רחב מאוד. מחד, האינפלציה בישראל נוטה להיות גבוהה יותר מאשר בארצות הברית, וכך לפעול לרעת המטבע הישראלי. להערכתי, היא בפני עצמה הולמת היום שער חליפין של כ-4 שקלים לדולר. מאידך, גם הריבית המקומית נוטה להיות גבוהה (משמעותית) מאשר בארצות הברית, וכך היא תומכת בשקל. עובדה זו מתיישבת היום דווקא עם שער חליפין של 3.1-3.2 שקלים לדולר.
שני הגבולות, הרחוקים כל כך, תחמו היטב את התנהגות שער החליפין בשנים האחרונות. כוחות השוק היו אלו שבלמו בהצלחה פיחות יתר מהיר בשער השקל כנגד הדולר בשנים 2009 ו-2012, ואילו בנק ישראל פעל בשוק מטבע החוץ, עוד לפני שהרף התחתון נבחן עד אמצע 2011. בטווח, יש פער "כלכלי" רחב מאוד בו יכול השקל לנוע בלי להיתפש "זול" או "יקר" מדי.
הפעולה של בנק ישראל באה בעקבות תנודות חריגות בשער החליפין ולא בקשר עם רמתו
בנק ישראל נימק בהודעתו הרשמית את פעולתו בשוק מטבע החוץ, בכך שזיהה תנודות חריגות בשער החליפין, או היעדר תפקוד יאות של השוק. אכן, קדמה לכניסתו עלייה תוך-יומית מהירה בשער השקל כנגד הדולר. אמנם במקביל נרשמה ירידה בשער הדולר בעולם, אך אין סיבה לחשוב כי לפעולה האחרונה היה רקע אחר.
תנאי הרקע היום שונים בהרבה מאלו שהיו כשבנק ישראל השיק את מדיניות רכישת המט"ח בסדרי הגודל של פעולתו האחרונה
כשבנק ישראל הודיע ביולי 2008, כי ירכוש מט"ח בקצב של 100 מיליון דולר ליום (סכום דומה לסכום בו פעל השבוע), היו יתרות מטבע החוץ ברשותו נמוכות בכמחצית מרמתן הנוכחית ושער החליפין של השקל ירד עד כמעט 3.2 כנגד הדולר (השקל תוסף).
בשורה התחתונה, לא ניתן לומר שבנק ישראל סימן דווקא שער חליפין של 3.6 שקלים לדולר בתור רף הגנה. לדעתי, גם אם השקל ימשיך לעלות כנגד הדולר, אך זאת בצורה סדירה והדרגתית, ובמקביל לירידה בשער הדולר בעולם, בנק ישראל לא יזדרז לעשות פעולות נוספות.
עם זאת, אין להתעלם מנושא תחילת היצע הגז הטבעי, שמשנה את חוקי המשחק. ככל שההכנסות שתגענה ממנו תתועלנה יותר לחו"ל, כפי שממליץ בנק ישראל, כך יהיה לחץ לשער חליפין נמוך יותר של השקל כנגד הדולר (פיחות השקל) והפעולות של בנק ישראל תהיינה קטנות / נדירות יותר.
פנסיה (גרוק)קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח
מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס
קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67% באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.
מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכות. בפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:
- הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
- כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
