ועדה לקידום ענף הגז: צעד קטן לאדם - צעד גדול לישראל

דן הלמן, הלמן-אלדובי, מתייחס לחדשות האחרונות לגבי הקמת ועדה לקידום הגז בישראל. האם הנושא מקדם וחיובי לשוק ההון בפרט והכלכלה המקומית בכלל?
דן הלמן | (2)

ביום ראשון הכריז ראש הממשלה על הקמת ועדה לקידום ענף הגז בישראל. מדובר בחדשות טובות לענף האנרגיה הצעיר בישראל, אך ארוכה היא הדרך לפני שנזכה ליהנות מפירות התמלוגים של הקרן הייעודית שתוקם במסגרת החלטות וועדת ששינסקי.

על מנת שיצטברו כספים משמעותיים בקרן הגז צריכים להתרחש שני דברים. הראשון, זרימת גז ממאגר תמר למשק הישראלי ויפה שעה אחת קודם. כיום חל עיכוב בתהליך פיתוח תמר מטעמים רגולטורים אדמיניסטרטיביים. עיכוב שאיננו מחויב המציאות הכלכלית-תפעולית. הדבר השני, פתיחת ענף הגז המקומי לייצוא. אין מדובר רק בקביעת מכסות ייצוא הגיוניות של ועדת צמח (הצפויות בסוף החודש הקרוב), כי אם בעידוד אמיתי הן של הקמת תשתית לתעשייה והן לצורך עידוד הייצוא.

ביקורו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו בקפריסין יחד עם שר התשתיות עוזי לנדאו, אכן מראה כי הממשלה החלה להפנים את גודל הפוטנציאל בתגליות הגז הקיימות למדינת ישראל, וכי יש לתאם את המהלכים עם קפריסין השלמה על מנת לוודא שישראל, כמדינה, תוכל ליהנות מפירות הארץ (גם אם מדובר בפירות שקבורים שלושה ושישה קילומטר מתחת לפני הים).

כאזרח המדינה כולי תקווה שהחוק המפרט את דרך ניהול קרן תמלוגי הגז והנפט ייתן חסמים גבוהים למשיכת כספים שלא לצורך פיתוח חוסנה של ישראל. כאשר אני מדבר על חוסנה של ישראל,כוונתי לתשתיות חינוכיות, תשתיות פיזיות, הקטנת החוב הלאומי של ישראל למען הדורות הבאים וכמובן, חלק מסוים לכוחות הביטחון. לצערי, מצבה הגיאופוליטי של ישראל מאפשר תמיד לכוחות הביטחון לזעוק זאב זאב ולבקש תקציבים נוספים. יחד עם זאת, חוסנה של המדינה איננו תלוי רק בצבאה כי אם בחוסנה החברתי, החינוכי והכלכלי.

לדעתי, צודק השר ארדן בכך שיש להפנות חלק מכספי התמלוגים לצורך "ביטוח" סביבתי. שוק ההון המקומי עדיין לא הפנים את התהליך אשר עובר על ענף הפקת האנרגיה הצעיר שקורם עור וגידים בישראל. הוא עובר תהליך התבגרות ובשלות מענף של חיפושים וחלומות לענף הפקה, וכמו בכל ענף יש בו סיכונים ייחודיים רק לו. לכל מניה הנסחרת בת"א ישנו סיכון המורכב מסיכון שיטתי שהוא הסיכון של מדינת ישראל והשוק המקומי, סיכון ספציפי הנגזר מהסיכון התפעולי של הענף בו היא פועלת והסיכון הספציפי שלה כחברה בודדת בענף.

בשוק המקומי נראה כי עדיין לא כל השחקנים מבינים שהענף עבר תהליך וכעת יש לתמחר את הסיכונים התפעוליים בדומה לחברות הפקת אנרגיה אחרות בעולם. צריך לזכור שהסטטיסטיקה העולמית בחיפושי גז ונפט מדברת על קידוח אחד רטוב (תגלית) על כל שלושה קידוחים. מבחינה סטטיסטית, התגליות במים העמוקים של ישראל הינן בגדר מאורע נדיר (או נס אם תרצו). קשיים תפעולים בקידוח, הקמת באר וחס וחלילה תקלה הגוררת זיהום הינם חלק מהסיכונים התפעוליים של ענף הפקת האנרגיה ובזאת חברות דלק אנרגיה, ישראמקו יהש ורציו יהש לא שונות מחברות ענק בינלאומיות כגון אקסון מובייל, שברון, בריטיש פטרוליום וכו'.

הערה משפטית

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    יעקב 22/02/2012 08:32
    הגב לתגובה זו
    כאשר ידון בעתירה של ישראמקו. לא יתכן לגנוב את כספו של הציבור שהשקיע ולתת אותו לאחרים.
  • 1.
    אביחי 21/02/2012 14:52
    הגב לתגובה זו
    המוטב צריך להיות המשרד להגנת הסביבה. שלא יקרה לנו האסון של BP במפרץ מקסיקו.
מחאה פרו פלסטינית
צילום: טוויטר

חרם אירופאי על סחורה ישראלית - עד כמה זה משמעותי ומה אפשר לעשות?

איך החברות הישראליות יכולות להתמודד מול החרם והאם הוא כל כך משפיע? 

ד"ר אדם רויטר |
נושאים בכתבה חרם יצואנים

מהאופן בו היצואניות הישראליות מתנהלות, רובן בעלות חשיפה נמוכה מאד לחרמות אירופאיות. חלק מהיצואניות הישראליות עובדות בתצורת OEM. חלקן חברות בנות של חברות בינלאומיות. חלקן עובדות בתצורת White Label. מעטות מאד מוכרות לצרכן הסופי, זאת כנראה גם כתוצאה מההבנה ההיסטורית שיש להתחמק מחרמות שבאות אלינו כגלים לאורך השנים, ע"פ עצימות הסכסוך מול הפלסטינאים.

האירופאים, כמו גם מדינות אחרות, יודעים גם יפה מאד להתעלם ולעצום עין כאשר הם ממש זקוקים לתוצרת הישראלית. רואים זאת לא רק בתעשיות הביטחוניות אלא אפילו ביצוא האבוקדו. הסחורה הישראלית מהווה כ-20% מסך המכירות של הפרי באיחוד האירופי והמכירות עוד גדלו בזמן המלחמה. דוגמא דרמטית בהרבה קיבלנו מחתימת ההסכם בסך 35 מיליארדי דולרים עם הגז הישראלי למצרים. המצרים היו מוכנים להיות מהראשונים להחרים אותנו לו רק יכלו.

מעבר לעניין "הפסיכולוגי" כאשר חלק מהישראלים והמדיה לוקחים קשה את עמדת "הילד הדחוי של הכיתה", אותה אי נעימות שאנו חשים על כך שלא אוהבים אותנו בעולם או אפילו שונאים אותנו, השאלה היא ברמה הפרקטית כיצד זה בא לידי ביטוי עיסקי ועד כמה מזה באמת משפיע על חיינו, על חוסננו ועוצמתנו כאומה?

 

ארבעה סוגי חרמות

אין, למיטב ידיעתי, שום מחקר כלכלי שניסה לאמוד את ממדי הבעיה. למעשה האמידה הזו היא על גבול הבלתי אפשרי כי לעיתים נדירות ניתן לדעת מי לא עשה איתנו עסקים מסיבות אנטי-ישראליות או אנטישמיות. ואין מדובר רק החל מה-7 לאוקטובר אלא מאז ומעולם.

חרמות על ישראל מתחלקות לדעתי בעיקר ע"פ ארבעת הנושאים הבאים, לפי סדר חשיבותם: חרם ביטחוני, חרם כלכלי/עסקי, חרם אקדמי, חרם תרבותי.