המחאה החברתית מחליפה מידי כמה שבועות נושא - החל מקוטג', דרך מחאת האוהלים על דיור, חינוך חינם, עמלות הבנקים והנושא החם של השבועות האחרונים - דמי ניהול קרנות הפנסיה. לא אכנס כאן לציוני דרך וציונים בכלל הנמדדים בתוצאות כגון: יוקר סל המחיה, מדד הדיור וכו'. מלבד מודעות וערנות ציבורית, שהובילה לעיתים יותר (מחירי הקוטג') ולעיתים פחות (מחירי שאר הגבינות שעלו חזרה) והרבה פחות (חינוך חינם שנמצא עדיין ברמה התיאורטית) לתוצאות בפועל, עדיין רמת ההוצאות המשפחתית עלתה משמעותית, בעיקר בהיבט ההוצאה הציבורית השוטפת: ארנונה, חשמל, מים, דלק.

אני רוצה לדבר על מקום בו ניתן לראות התנהלות מגמתית, הנותנת משקל משמעותי למחיר ועלות בפועל - שוק קרנות הנאמנות.

בשוק הקרנות, באופן סיסטמתי, מזה תקופה לא מבוטלת שהחלה עוד בטרם גל המחאה ששטף את ארצנו, ניכרת מגמה ברורה של ירידה חדה בדמי הניהול.

ייתכן שהייתה זו התחרות בין הגופים הגדולים על ליבם של היועצים ונתח השוק, ויתכן שהייתה זו הכוונה ברורה של יועצים ומשקיעים. לא ברור היכן החל המהלך, אך התוצאות הנראות ברורות לחלוטין. מדמי ניהול ממוצעים של 1.5-2.5 לקרנות אג"ח למיניהן, עברנו לדמי ניהול ממוצעים של פחות ממחצית. כך שרוב הקרנות החדשות שנולדות, מונפקות בדמי ניהול של 0.5-1% ולעיתים אף פחותים משמעותית עד 0-0.15% בקרנות המחקות והכספיות.

נשאלת השאלה, כיצד התנהל התהליך העקבי והשקט הזה, ובמה הוא שונה מיתר המאבקים שרובם ככולם כשלו?

נראה כי עיקר ההסבר לכך הוא ההתנהלות הישירה של הקונים (בעיקר יועצי ההשקעות) מול המוכרים (מנהלי קרנות הנאמנות הגדולים) בניסיון להתאים את מהות המוצר ותנאיו לצרכי הלקוחות הסופיים שהם בעיקרם משקיעים פרטיים.

שוק קרנות הנאמנות המאופיין בהתנהלות שוטפת ישירה בין מנהלי הקרנות ליועצים, המאפשר התאמה טובה ומהירה יחסית. זאת בניגוד למוצרים אחרים שבהם יש לא מעט מתווכים ו"גוזרי קופונים" בדרך אל הצרכן. לדוגמה: מחירי הדלק והחשמל. גם אם ירדו משמעותית מחירי חומרי הגלם, לא נחוש את ההקלה במחיר הסופי. דוגמה נוספת אפשר לראות בקרנות הפנסיה אשר חולקות את דמי הניהול עם הבנקים המתפעלים הוצאות רגולטוריות כבדות, וכמובן מתווכים בדמות אנשי שיווק סוכני ביטוח ו"משמרים" למיניהם.

מכך ניתן להסיק כי בכל מקום בו ניתן ל"דבר ישירות" ובדרכי נועם על מנת להוזיל עלויות במינון ובזמן סביר ללא כוונה למחוק רווחים וחברות עד לרמת שחיקה ואי כדאיות תפעולית, רצוי לפעול באופן שקט ועקבי להשגת תוצאות טובות מאשר בדיון ציבורי קולני, שאולי משרת אינטרסים אחרים.