לא העלמת מס, אלא מבנה חוקי: למה העשירים משלמים פחות?

הדיון הציבורי סביב צדק חלוקתי בישראל נשען לרוב על הנחה בסיסית אחת: מערכת המס היא פרוגרסיבית, ולכן ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך גם שיעור המס. בפועל, בחינה של נתוני רשות המסים ושל מבנה החקיקה מגלה תמונה מורכבת בהרבה. דווקא בקצה העליון של פירמידת ההכנסות המאיון והאלפיון העליון, שיעור המס האפקטיבי נוטה לרדת, ולא לעלות. לא מדובר בכשל נקודתי, בפרצה מקרית או בתרגיל משפטי מתוחכם. מדובר בתוצאה מצטברת של הבחנה בין מיסוי עבודה למיסוי הון, הבחנה שמתחדדת והולכת, ומעצבת את חלוקת נטל המס בישראל.

הכנסה מיגיעה אישית בישראל ממוסה באמצעות מדרגות מס פרוגרסיביות, שמגיעות לשיעור שולי של כ-47%, ובצירוף מס יסף, אף לכ-50%. שכירים בכירים, מנהלים, רופאים, בנקאים ובעלי תפקידים בכירים אחרים, שאינם נהנים מהסדרי מס ייעודיים, מוצאים עצמם משלמים מס שולי כמעט מקסימלי על כל תוספת שכר. כך נוצר מצב שבו מנהל שכיר בכיר, רופא או בכיר במערכת הפיננסית, המשתכר עשרות ואף מאות אלפי שקלים בחודש, אך הכנסתו מבוססת בעיקר על שכר, נושא בנטל מס גבוה במיוחד, לעתים גבוה מזה של מי שמרוויח מיליונים בשנה, אך הכנסתו נשענת על רווחי הון. לא בגלל טריק כזה או אחר או התחמקות, אלא בגלל אופי ההכנסה.

המגמה הזו צפויה להחריף בשנים הקרובות. הקפאת עדכון מדרגות המס למדד משמעה שעליות שכר נומינליות, גם אם נובעות מאינפלציה בלבד, ידחפו שכירים נוספים למדרגות המס הגבוהות, ללא עלייה ריאלית בהכנסה. בפועל, השכבה הניהולית הבכירה מוצאת עצמה נושאת בנטל פרוגרסיבי מלא, כמעט ללא מרחב תכנון, בעיקר לאור החקיקה האחרונה המכונה "מיסוי רווחים כלואים וייחוס הכנסות ליחידים".

ההגנה השקטה של מיסוי ההון

לעומת זאת, רווחי הון, דיבידנדים והכנסות מחברות נהנים משיעורי מס נמוכים בהרבה. גם לאחר העלאת מס היסף על הכנסות פסיביות, שיעור המס המקסימלי על הון נע סביב 30%-35%, לעומת שיעור של כ-50% על הכנסות מעבודה.  מעבר לכך, כשמדובר בהשקעות בחו"ל, המיסוי השוטף בישראל יכול להיות אפס ולהידחות עד למועד חלוקת הדיבידנד לבעל המניות שהוא תושב ישראל. הפער הזה אינו מקרי. הוא משקף מדיניות שנועדה לעודד השקעות, יזמות וצמיחה. ואולם בפועל הוא יוצר עיוות מובנה ואף פרדוקסלי: ככל שההכנסה גבוהה יותר והונית יותר, כך נטל המס השולי דווקא קטן.

• הרכיב שלא חשבתם עליו: כך ישפיע המיסוי על הנטו שלכם בפנסיה
• הפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

היכולת לפעול באמצעות חברות בע״מ מעצימה את המגמה הזו. מס החברות הקבוע מאפשר לבעלי הון לצבור רווחים בתוך החברה, לדחות את אירוע המס האישי ולהפנות את הכספים להשקעה חוזרת. דחיית המס הזו, לעתים לשנים ארוכות, שקולה להלוואה מהמדינה ללא ריבית, המאפשרת לרווחים לצמוח לאורך זמן. גם כשהמס משולם לבסוף, היתרון הכלכלי כבר נוצר. בשנה האחרונה שונה החוק באופן אגרסיבי לרעת בעלי החברות, באופן שבו בחלק גדול מהמקרים יבוצע ייחוס של הכנסות החברה אל בעל השליטה בה, מה שמצמצם את אפשרויות תכנון המס וההסתייעות בחברות.

לא העלמת מס, אלא תוצאה של מדיניות

נתוני רשות המסים מראים שהעשירון העליון אכן משלם חלק משמעותי ממסי ההכנסה בישראל. ואולם בתוך אותו עשירון קיימת הבחנה ברורה: מי שהכנסתו מבוססת בעיקר על שכר משלם שיעור מס אפקטיבי גבוה בהרבה ממי שהכנסתו מבוססת על הון. האלפיון העליון, ובעיקר הרבבון העליון, מפיק את עיקר הכנסתו מרווחי הון, אקזיטים והשקעות פיננסיות - הכנסות שאינן כפופות לאותן מדרגות פרוגרסיביות. האלפיון הזה גם נהנה מגישה להשקעות בחו"ל - השקעות שברובן לא יחייבו תשלום מס בישראל, עד למפגש עם הכסף.

• כך התרסק הדרימליינר של בואינג: המסמך הסודי שחושף את הכשלים בדרך לתאונה
• המפץ הגדול בשוק התקשורת: רפפורט ילך עד הסוף עם ערוץ 13?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כך התרסק הדרימליינר של בואינג: המסמך הסודי שחושף את הכשלים...

היעדר מס ירושה בישראל מחזק עוד יותר את התמונה. עושר יכול לעבור בין דורות ללא אירוע מס מיידי, תוך דחייה ארוכת שנים של מיסוי על רווחי ההון. כך נוצר מנגנון שמאפשר שימור והעצמת הון משפחתי, בעוד שמעמד הביניים והשכבה הניהולית הבכירה נדרשים לממן את קופת המדינה בזמן אמת. בשנים האחרונות החלה המדינה לנסות ולצמצם חלק מהפערים, באמצעות מיסוי רווחים כלואים, הידוק הכללים על חברות מעטים והעלאת מסים על נדל״ן להשקעה. ואולם הצעדים האלה פוגעים בעיקר בשכבות ביניים־גבוהות ובמבנים פשוטים יחסית, ופחות באלפיון העליון שמחזיק בנכסים ריאליים, השקעות טכנולוגיות או מבנים מורכבים.

עבור רבים, המורכבות הזו אינה תיאורטית. היא פוגשת החלטות אמיתיות: מבנה החזקות, עיתוי מימושים, העברה בין-דורית או הבחירה בין שכר להון. אלה נקודות שבהן הפער בין החוק הכתוב לבין התוצאה בפועל נהפך למשמעותי במיוחד. חשוב להדגיש כי ברוב המקרים אין כאן העלמת מס. מדובר בתכנון מס לגיטימי, הנשען על חקיקה קיימת ועל מדיניות כלכלית מכוונת. התוצאה המצטברת היא מערכת שבה מי שתלוי בשכרו משלם את שיעור המס הגבוה ביותר, בעוד שמי שעושרו נובע מהון נהנה מתקרה נמוכה וגמישה יותר.

זהו הפרדוקס של האלפיון העליון: לא הפרה של החוק, אלא שימוש מיטבי בו. השאלה האמיתית שמונחת לפתחה של מדיניות המס בישראל אינה כיצד לסגור פרצות, אלא האם האיזון הנוכחי בין עידוד הון לבין צדק חלוקתי עדיין משרת את החברה כולה. דווקא משום כך, בסביבה שבה מבנה ההכנסה משפיע לא פחות מהיקפה, החלטות מס אינן רק טכניות אלא אסטרטגיות, וההבדל ביניהן נמדד לעתים לא בכמה משלמים השנה, אלא במה שנשאר לאורך זמן.

הכותב הוא רו"ח ועו"ד, שותף מייסד בפירמת אלמקייס פתרונות מיסוי