לומדים עסקים: לונדון מחכה לחברות ישראליות

עו"ד אמנון אפשטיין ונמרוד רוזנבלום מגלים כי הבירה הבריטית מציעה בשנים האחרונות חבילות מימון מעניינות לחברות

בשנים האחרונות גילו חברות ישראליות רבות שהדרך הטובה ביותר לצמיחה כרוכה בהרחבת פעילותן מחוץ לישראל. הפיכת חברה ישראלית לבינלאומית משמעה העברת נתחים מהייצור או מהמכירות לחו"ל, אולם פן נוסף שלה הוא חשיפה למקורות ולשיטות המימון הקיימים בשווקים הבינלאומיים, ובמיוחד בלונדון, המציעה מגוון רחב של חבילות מימון מעניינות לחברות בגדלים שונים ובעלות צרכים שונים.

לונדון היא מרכז מימוני עולמי המציעה חבילות מימון אטרקטיביות במיוחד מהסיבות הבאות:

א. בלונדון קיימת גישה ישירה לכל הגופים הפיננסיים והמשקיעים הבינלאומיים המובילים, אשר מחזיקים בה מרכזי פעילות, ולפיכך קיימת שם נגישות לכמות אדירה של כסף ונזילות גבוהה יותר.

ב. מסורת בנקאית עתיקת יומין ומנגנוני שוק מתוחכמים, המבטיחים יציבות וביטחון מרביים למלווים ולווים לצד תנאי הלוואה נוחים יותר (ריביות ועמלות נמוכות, מועדי פירעון גמישים, חבילת בטחונות הגיונית, הלוואות non-recourse או limited recourse, מניעת התערבות יתר בפעילות השוטפת של החברה וכיו"ב).

ג.גישה רגולטורית אפקטיבית אך הגיונית ופשוטה שמטרתה עידוד עסקות לצד הגנה על מלווים ולווים.

למה עכשיו?

חוסר היציבות הנוכחי בשוקי ההון בארץ ובעולם, שעלול להפוך גיוס כספים מהציבור באמצעות הנפקת מניות ואג"ח ליקר יותר וקשה יותר ליישום (40 מתוך כ- 50 הנפקות ראשונות מאז תחילת השנה בתל-אביב היו שליליות), צפוי להפוך את שוק האשראי הבנקאי, בעולם בכלל ובלונדון בפרט, לאלטרנטיבה קורצת יתר מהשוק הישראלי. זאת ועוד, מרבית הבנקים בלונדון מעוניינים להגדיל את תיקי האשראי שלהם ואת חשיפת הפורטפוליו שלהם לאפיקים חדשים וחברות ישראליות יכולות לנצל זאת על מנת להשיג עסקות נוחות יותר.

למי פונים בלונדון?

רבים מהבנקים המובילים היושבים בלונדון מלווים כבר היום לחברות ישראליות (רשימה חלקית כוללת את ברקליס, סיטי בנק, קרדיט סוויס, , HSBC ו- ABN AMRO). בנקים אלה ואחרים מתמקדים, מדרך הטבע, בהלוואות הגדולות יותר (על פי רוב 30 מיליון דולר ומעלה, אם כי בהחלט ייתכנו חריגים בעבור לקוחות הנחשבים על ידי הבנקים לאסטרטגיים במיוחד). לחלופין, חברות המבקשות ללוות סכומים קטנים יותר או לקבל חבילות מימון קטנות יותר יוכלו לפנות לגופים פיננסיים קטנים יותר בלונדון, העובדים כבר היום עם משקיעים ישראליים, ואשר מתמחים ביצירת חבילות פיננסיות מורכבות יותר ומותאמות לחברה הספציפית, למשל על ידי שילוב של הלוואה, אג"ח "סטרייט" ואג"ח להמרה.

מה כדאי לדעת?

כלל ברזל ראשון בלונדון הוא להכין שיעורי בית ולהתאים את החברה ללונדון במקום לנסות ולהתאים את לונדון לחברה. מומלץ לא להגיע לפגישה עם אחד מהבנקים המובילים רק כדי לקבל רשימת מטלות ארוכה לקראת פגישת ההמשך. לפיכך, חשוב לתת את הדעת מבעוד מועד לנקודות הבאות:

א.האם קיים לחברה או לקבוצת החברות מבנה תאגידי מתאים? כך לדוגמא, במקרה של קבוצת חברות, האם החברה הלווה תהיה נקייה מנכסים והתחייבויות?

ב.האם הוכנו מראש המסמכים הנדרשים? רצוי להציג לבנק כבר בתחילת התהליך דו"חות כספיים עדכניים ומצגת ראויה המתארת את העסק, את הצורך והשימוש המתוכנן בכסף, את בעלי המניות וההנהלה ואת הבטוחות המוצעות, אם ישנן.

ג. האם קיימת מגבלות חוזיות או אחרות המונעות מהחברה להתקשר בהסכם ההלוואה? לדוגמא, האם ישנו איסור על לקיחת הלוואה נוספת או מתן בטחונות בהסכם הלוואה קיים?. אם ישנן מגבלות כאמור, יש לבדוק מראש האם ניתן להסירן, ובאילו תנאים.

על מנת שלא לטעות בשלבים ההתחלתיים חשוב לקחת מבעוד מועד ייעוץ חשבונאי, משפטי ופיננסי מתאים מיועצים בעלי ניסיון רלוונטי הבקיאים בסטנדרטים ובשיטות העבודה הנהוגות בלונדון. בהקשר זה חשוב להדגיש שלונדון אינה תל אביב, ומה שמקובל בשוק הישראלי מבחינת דרך התנהלות עלול לגרום מתיחות ואי הבנות בלונדון מיותרות, ולהיפך.

כלל ברזל שני בלונדון הוא שעדיף ליצור מערכת יחסים הדוקה וארוכת טווח עם מוסד פיננסי אחד או שניים, אפילו במחיר של התפשרות על תנאי זה או אחר של ההלוואה. לונדון מעריכה חברות המפגינות יציבות לא רק בדו"חותיהן הכספיים, אלא גם ביחסיהן עם המלווה ומוסד פיננסי המרגיש שחברה היא שותף אמיתי עשוי לגמול לה ביום סגריר.

נראה לנו שהגיע הזמן להעלות את רמת הידע של חברות ישראליות שאינן מודעות לאפשרויות המימון האטרקטיביות הקיימות בלונדון ושכדאי להן לבחון את האפשרויות הקיימות מעבר לים בטרם מחליטים כיצד לגייס כסף.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
איש עשיר
צילום: Freepik

מה ההון הממוצע של ישראלי ומה ההון של אמריקאי?

כמה עשירים יש בעולם? על פערי עושר לא נתפסים בין המאיון לבין היתר בארץ ובעולם וגם - מיהו עשיר באמת?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עושר

היקף העושר העולמי מגיע ל-600 טריליון דולר, עלייה של 4.6% משנה קודמת, אך הריכוז בידי מיעוט קטן הגיע לרמות גבוהות. לפי דוח World Inequality Report , בשיתוף UNDP, העשירון העליון מחזיק ב-75% מהעושר הפרטי העולמי, בעוד מחצית התחתונה מחזיק ב-2% בלבד. המאיון העליון, כ-55,000 איש, שולט ב-6.1% מהעושר – סכום השווה פי 3.05 לעושר של 3.8 מיליארד איש במחצית התחתונה. העושר הממוצע במאיון זה עומד על 1.1 מיליון דולר, לעומת 7,000 דולר במחצית התחתונה.

על פי הדוח יש בעולם כ-60 מיליון מיליונרים שמחזיקים ב-48.1% מהעושר, כשהשנה התווספו כ-700 אלף מיליונרים חדשים, רובם בצפון אמריקה. העושר הגלובלי צמח פי 6 ביחס להכנסה מאז שנות ה-90, בעיקר מנכסים פיננסיים באסיה ובאמריקה. עם זאת, שוויון העושר ירד ב-0.4% מאז 2000, עם מקדם ג'יני ממוצע של 0.70 במדינות כמו ברזיל ורוסיה, לעומת 0.40 בסלובקיה ובבלגיה. ארגון אוקספם דיווח כי עושר 3,000 המיליארדרים גדל ב-2 טריליון דולר ב-2024, פי 3 מהשנה הקודמת, בעיקר מירושות ומונופולים.

מבחינה אזורית, צפון אמריקה ואירופה מובילות בעושר ממוצע של 595,000 דולר לאדם, לעומת 35,000 דולר באמריקה הלטינית. באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, העשירון העליון אוחז ב-73% מהעושר, ומחצית התחתונה ב-1%. כ-83% ממדינות העולם, המייצגות 90% מהאוכלוסייה, סובלות מאי-שוויון גבוה, עם תחזית להעברת 70 טריליון דולר בירושות עד 2035, מגמה שצפויה להרחיב את הפערים.

לריכוז העושר השלכות סביבתיות משמעותיות: העשירון העליון אחראי ל-77% מהפליטות הפרטיות, בעוד מחצית התחתונה תורמת 3% אך צפויה לספוג 74% מההפסדים עד 2050.

בתחום המגדרי, נשים מרוויחות 20% פחות מגברים בממוצע, עם 32% מההכנסה מעבודה כולל עבודה ביתית לא-מתוגמלת (53 שעות שבועיות לעומת 43 לגברים). באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, נשים אחראיות ל-16% מההכנסה מעבודה, השיעור הנמוך בעולם.


אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף
ראיון

"צים שווה יותר מכפליים - העיוות הזה מכוון; אנחנו נשים סוף לשלטון המנהלים"

עו"ד אופיר נאור שמשרדו מייצג כ-8% במבעלי מניות צים נחוש לעצור את שלטון המנהלים בצים "הדירקטוריון היה צריך לרסן ולא עשה זאת", הוא אומר. "כשאין בעל בית, המנהלים 'מתבלבלים'" - הערך האמיתי של צים? "צים שווה יותר מכפליים מהשווי שוק"

מנדי הניג |

חברת הספנות הישראלית בעיצומה של סערה בשבועות האחרונים. ZIM Integrated Shipping Services -5.4%   נמצאת במרכזו של אחד המאבקים התאגידיים החריפים שידע השוק בשנים האחרונות. הכל החל בסוף 2024 כשעידן עופר מימש את כל ההחזקות שלו בצים ע"י קנון החזקות שהיוו כ-7.6% מהחברה וככה צים הפכה לחברה ללא בעל שליטה, כתוצאה מזה נוצר "חלל ניהולי" אותו, לטענת חלק מבעלי המניות, הדירקטוריון וההנהלה מנצלים כדי לקדם מהלכים שאינם עומדים בקו אחד עם האינטרסים של כלל בעלי המניות. השיא הגיע כשנחשף שהמנכ״ל אלי גליקמן הגיש, יחד עם רמי אונגר, יבואן קיה לישראל, הצעה לרכישת מלוא המניות של החברה ומחיקתה מבורסת ניו יורק וזאת מבלי שהמידע דווח למשקיעים בזמן, ומבלי שהדירקטוריון גם דאג להפריד בין התפקיד של גליקמן כמנכ״ל-כמנהל לבין האינטרס שלו כרוכש פוטנציאלי.

הדברים האלה מובילים להגשת מסמך עמדה חריף (המאבק בצים מחריף: בעלי מניות דורשים לפטר את המנכ"ל ולשנות את הדירקטוריון) שנוסח על ידי עורכי הדין אופיר נאור, עדי גרנות ויעקב שנהב בשם קבוצת בעלי מניות המחזיקים כ-8% בצים. במסמך נטען לשורה של כשלי ממשל תאגידי: הסתרת מידע מהותי מהמשקיעים, ניגוד עניינים של ההנהלה, מינויים חפוזים לדירקטוריון שהגיעו בעקבות התפטרות של שני דירקטורים ותיקים, שימוש במשאבי החברה לניהול מאבק מול בעלי מניותיה, והיעדר הליך מכירה תחרותי ושקוף. הקבוצה דורשת את ההשעייה של המנכ״ל והסמנכ״לים המעורבים בהצעה, ומציעה למנות שלושה דירקטורים בלתי-תלויים כדי לחזור להתנהלות שתשרת את כלל בעלי המניות.

על הרקע הזה פנינו לעו״ד אופיר נאור ממגישי מכתב העמדה, מעורכי הדין המוערכים בארץ בתחום הסדרי חוב ומאבקי שליטה, שגם הספיק ללוות בשנים האחרונות מהלכים אקטיביסטיים בשוק ההון. נאור מכיר מקרוב מצבים שבהם חברה ללא גרעין שליטה נקלעת למשבר אמון בין הנהלה למשקיעים וביקשנו להבין איתו איך צים התגלגלה למצב הזה שבו המנכ״ל מבקש לרכוש את החברה שהוא עצמו מנהל, למה הדירקטוריון לא ניסה לבלום את התהליך בזמן אבל חוץ מהסתכלות אחורה - מה הוא חושב שיקרה בצים קדימה - מה נדרש כדי שהחברה תצליח לצאת מהכאוס הניהולי הזה, מה הערך האמיתי של צים ואיך אפשר להציף אותו והאם באמת חייבים לשקול כאן רכישה?

אחרי שעידן עופר יצא מהתמונה נוצרה שרשרת אירועים שהובילה למתיחות בין ההנהלה לבין המשקיעים. איך, בעיניך, צים הגיעה למצב הזה? מה היה השלב שבו הדברים התחילו לסטות מהמסלול?

"יש פה תהליך שקרה בלא מעט חברות ישראליות, שבמסגרתו חברה עוברת משליטה של בעל בית לחברה ללא גרעין שליטה. ראינו את זה בבנקים, בבנק הפועלים, בחברות נוספות כמו כלל אחרי IDB. הרבה חברות גדולות במשק מגיעות למצב שאין בהן בעל שליטה. ואז השאלה היא מה קורה: האם תרבות הניהול נשארת כזו שפועלת לטובת בעלי המניות, או שהמנהלים 'מתבלבלים' ומחליטים לנצל את העובדה שאין בעל בית כדי להעשיר את כיסם על חשבון בעלי המניות.