עצמאות 2005 - לא מה שחשבנו
בכל יום עצמאות בשנים האחרונות, כבר הפכתי זאת למנהג - אני מסכם פה את מה שאנחנו מול מה שרצינו להיות. אז הרי לכם רשימת שלוש הנקודות של שנת 2005:
1. הבורסה: השנה הפכה ההשוואה לפשוטה הרבה יותר בכלל, ובמיוחד אם מסתכלים על מדינת ישראל דרך משקפי הפעילים בשוק ההון המקומי. לאורך שנים מסתובבת במשק שלנו האמירה, כי יש להנתק מכספי משלם המיסים האמריקני. כולם פה סבורים תמיד (ובצדק) שתלות במדינה אחרת הופכת אותנו לשבויים מרצון שלה. מדובר כמובן בפן הפוליטי-מדיני ש"מדיר שינה" מעיני המתנגדים לקבלת כספים אמריקניים בכמויות שהופכות אותנו למדינה ה-52 של ארה"ב. אך בכל זאת, אי אפשר להתעלם גם מהעניין הכלכלי עצמו. שכן, המדינה היהודית ממשיכה לנהל משק גרעוני וכמעט אוטומטית - בכל שנה, אנחנו שוב עושים חשבון פשוט ומקבלים תוצאה חד משמעית, לפיה אנחנו עדיין "שייכים לאמריקה".
עכשיו בואו נדבר לרגע על הבורסה. הנה לכם מדינה שעיקר פעילות שוק המניות שלה מבוצעת במשך כמעט שנה על ידי פעילים זרים. זו השורה התחתונה. גופים זרים - בעיקר בנקים אמריקניים, עושים פה בבורסה בכתוך שלהם. השאלה הנשאלת היא: הכיצד זה דווקא עכשיו - כשהשקעות זרות בשוק ההון הישראלי הפכו לכל כך נפוצות, סבורים כל הכלכלנים הבכירים במשק שלנו, שזה טוב לכלכלה?
האם אי היכולת שלנו לנהל פה משק עצמאי אמיתי, שלא לדבר על שוק הון מקומי אמיתי - איננה בעוכרינו דווקא?
על כך יענו כנראה השנים הבאות, בהן נוכל לבחון את השוק ברגע (שבוא יבוא) שהמשקיעים הזרים יניעו את הכסף שלהם בחזרה למשק האמריקני - בסוף עידן החושך המוניטארי בו הוא תקוע כיום.
2. הממשלה. נתניהו מדבר על משק עצמאי - תחרותי. תחרות זה אומר הפרטה. הפרטה זה אומר למכור נכסים כמו בזק, לאומי וחברת החשמל. עד כאן הכל נראה יפה על הנייר. אך הפיטורים בגופים הללו בוא יבואו ואנחנו נשלם.
הדרך לבצע את השינוי האמיתי במשק, צריכה להתבסס על הסכמים קיבוציים. למרות שאני בצד הקפיטליסטי של המפה, הדרך ממשיכה להיות בעיני חשובה לא פחות מהתוצאה. המילה הדרגה - נמחקה לחלוטין מהלקסיקון של משרד האוצר. שם קבורה הצרה הגדולה הבאה של המשק. החזרה לזינוק באבטלה.
הממשלה ממשיכה להיות ותמשיך עוד זמן רב להיות המעסיק הגדול במדינה. האירועים של הימים האחרונים מציגים שוב את גודל הצרה בה מדובר. 4,500 מורים ילכו בקרוב הביתה - אם או בלי השבתות ענק של מערכת החינוך. בכל דרך בה נסתכל על זה, מדובר בטעות ניהולית פטאלית. בואו נאמר שמדובר ב-1,500 שיפרשו בהסכמי פנסיה מוקדמת (העובדה שאנחנו מנחשים פה - היא בשל ההסתרה של הנותנים האמיתיים). עכשיו נשארנו עם 3,000 מובטלים חדשים שנוספו במכה למשק שרובים מעל הגיל בו יש לך סיכוי כלשהו למצוא עבודה כאדם לא מקצועי.
זה הזמן להזכיר, כי רבים שכר רבים ממורים אלה (שהינם עובדים במשרות חלקיות) נע סביב 1,500-2000 שקל ברוטו ולאחר השלמת הכנסה, על עלה על 3,000 שקל ברוטו. לכן, אנחנו עומדים לשלם הון אדיר לאנשים הללו בכספי המיסים שלנו, כדי שהם ישבו בבית שנים ולא ילמדו את הילדים שלנו. תוכנית מצויינת?
עכשיו תשאלו את עצמכם, כמה יפוטרו בחברת החשמל כשזו תימכר בסופו של דבר לידיים פרטיות - וכמה זה יעלה לנו. האלטרנטיבה נמצאת בחוץ - הממשלה צריכה לייצר אותה לפני המכירות הגדולות.
3. הבנקים. האם המערכת הבנקאית תשתנה השנה? זו אחת מהשאלות החשובות ביותר שעלינו לשאול את עצמנו. העניין הוא מכירת לאומי כמובן. הליכת הממשלה לכיוון מכירת הבנק היא עניין חיובי. אך האם השינוי הזה יכול באמת לסייע לתחרות הכל כך חסרה בענף (ראו סעיף 2)?
שני בנקים מחלקים ביניהם את עיקר הפעילות המשקית של מדינת ישראל. בסופו של דבר שתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות 'לא רואות ממטר' את הרגולטורים. כל הניסיונות של השנים האחרונות להביא להחלשתן, כולל האפשרות של הפרדתן מהקופות והקרנות ופתיחת התחרות בשוק זה מול חברות הביטוח - איננו עניין שיאפשר לשנות את המפה טווח הנראה לעין. רק ריוויזיה אמיתית שתביא לפרוק הקבוצות הללו לגורמים שאינם תחת בעלות אחת תאפשר את לשחקנים הנוספים בשוק הבנקאי המקומי להתחזק באמת.
כמעט כל אחד ברחובות שלנו יודע, כי בנק הפועלים שייך לשרי אריסון. עכשיו רק צריך להזכיר לכולם, כי הוא מחזיק קרוב ל-35% מפעילותה הכלכלית של מדינת ישראל. זאת אומרת שגם אני ואתם פחות או יותר שייכים בסופו של דבר לשרי אריסון.
אתמול קבלו מנויי רבים מהעיתונים היומיים בישראל את דגל ישראל במתנה, בחסות בנק הפועלים. גם בשלטי רחוב ברחובות שלנו אפשר לראות שהבנק הגדול בישראל החליט לנכס לעצמו את הדגל הלאומי. הגם זה סמל לעצמאות?
מאת: שי פאוזנר
