כידוע חובות לרשויות המס נושאים מטבעם ריבית והפרשי הצמדה.

הריבית השנתית בגין חובות המס מסתכמת לשיעור של 4% אליה מתווספים הפרשי ההצמדה של הקרן לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן.

חוב מס של 100 שקלים לדוגמא יכול לצבור בשנה ריבית צמודה והצמדה (בהנחת אינפלציה של 3%) בסכום של כ- 7 שקלים. אולם סכום זה אינו מוכר כהוצאה ולכן העלות האפקטיבית נטו היא 7 שקלים. לעומת זאת, עלותו האפקטיבית של אשראי בנקאי נטו, אשר ישמש לתשלום החוב למס הכנסה הינה נמוכה משמעותית מנטילת האשראי מרשויות המס. ברוב המקרים שיעור הריבית על הלוואות בחשבונות העסקיים נע סביב הפריים או הפריים פלוס 1. דהיינו ריבית שנתית בשיעור של 5.2%. ברוב המקרים הריבית המשולמת לבנק אינה מזוהה אחת לאחת עם תשלום חובות המס ולכן הוצאות הריבית בגינה נרשמים במסגרת ההוצאות השוטפות.

לכן יודגש כי כאשר הוצאות ריבית בשיעור הפריים נתבעים כהוצאה, העלות האפקטיבית נטו בניכוי מגן המס מסתכמת בידי חברה בשנת 2005 ל-3.432%; ואילו בידי יחיד ל- 2.652%.

לכן בכל מקרה העלות נטו של האשראי הבנקאי זולה יותר מאשר העלות נטו של האשראי ממס הכנסה.

בנוסף, יש לשים לב שאם חובות המס בגין שנת 2004 משולמים עד סוף חודש ינואר 2005 חובות אלו יהיו פטורים מהפרשי הצמדה וריבית. יש לזכור כי אם משולמים תשלומים ע"ח המס ביתר אזי ההחזרים נושאים הפרשי הצמדה וריבית שאף הן פטורים ממס הכנסה כך שבמקרים רבים תשואות אלה הינן גבוהות אף מעבר לחיסכון הבנקאי.