עשרה חודשי מאסר בגין אי הגשת דוחות

תקציר ת"פ 2794/09 דוד בלליטי נ' מדינת ישראל

בית משפט השלום בירושלים הטיל עונש מאסר של עשרה חודשים בגין אי הגשת דוחות בנוגע לחברות שבהן היה הנאשם בעל שליטה. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים ------------------------------------------------------ הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום ב-11 עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). על פי עובדות כתב האישום שבו הודה, היה הנאשם בעל השליטה בחברות הנאשמות במשך תקופות שונות בין השנים 2004-1997. הנאשם רשם את החברות על שם אנשי קש אף שבפועל היו החברות בשליטתו והוא היה המנהל הפעיל שלהן. הנאשם והחברות לא הגישו דוחות לפקיד השומה אף על פי שחלה עליהם חובה להגיש דוחות שנתיים על פי סעיף 131 לפקודה, ולא דיווחו על הכנסותיהם בתקופה זו מלבד דוח אחד שהגישה נאשמת 4 בשנת המס 1999. ההכנסות שנוצרו לנאשם מכל החברות בתקופה האמורה עמדו על סכום של 3,386,888 ש"ח לפחות. גזר הדין -------- בעבירות מס מהותיות בהיקף ניכר נפסק כי העונש הראוי הוא עונש של מאסר בפועל, כאשר בדרך כלל גוברים שיקולי הגמול וההרתעה על נסיבות אישיות. מבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנאשם נמנע מהגשת דוחות במשך תקופה ארוכה של שמונה שנים. הוא אף פעל באמצעות חברות שונות כדי להסוות את מעשיו. הסכום שהועלם עמד על יותר מ-3,300,000 ש"ח. קיימת חומרה בהימנעות הכוללת מהגשת דוחות, שכן הדבר מרחיק את הנאשם מעיניהן של רשויות המס ומונע בדיקת אמיתות הדיווח. אמנם הסכם השומה שנחתם עם הנאשם היה בסכום נמוך בהרבה מהסכום האמור, אולם הכלל הוא כי הסכומים בעבירות המס נבחנים על פי סכום ההעלמה ולא על פי סכומי החבות. הנאשם טען כי המחדל הוסר וכי בסופו של דבר הדוחות הוגשו. לא ניתן לקבל טענה זו במלואה. אכן הנאשם פעל והשקיע מאמצים בתקופה האחרונה כדי לקיים את הסדרת החוב האזרחי, אולם לא ניתן לראותו כמי שהשלים את חובותיו והסיר את המחדל. הדוחות השנתיים של הנאשם הוגשו רק ביום 27.10.2013, דהיינו באיחור של שנים, לא רק בנוגע לשנות המס הרלוונטיות אלא גם בנוגע למועד הגשת כתב האישום בשנת 2009. למעשה הדוחות הוגשו רק לקראת הטיעונים לעונש בתיק. בשים לב לזמן שעבר מאז ביצוע העבירות, להסרה החלקית של המחדל ולסכום המס שנקבע בהסכם השומה הנמוך באופן ניכר מהסכומים שבכתב האישום, נקבע כי ניתן להטיל על הנאשם עונש המצוי בתחתית מתחם הענישה. עם זאת, הצורך בהרתעה מחייב הטלת עונש של מאסר בפועל, כאשר השיקולים לקולא ושיקומו של הנאשם יובאו בחשבון בקביעת משך המאסר. לפיכך הוטל על הנאשם מאסר בפועל למשך עשרה חודשים; מאסר על תנאי לארבעה חודשים למשך שלוש שנים על כל עבירה על הפקודה; וקנס בסך 10,000 ש"ח.

בבית משפט השלום בירושלים לפני כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ניתן ב-15.6.2014