ניהול: הכנס השנתי לדירקטורים ונושאי מישרה בכירה

מהדברים שנאמרו בכנס שאורגן על ידי המי"ל המרכז הישראלי לניהול ב-8.5.2012 - מאמר מאת שוקי שטאובר
עו"ד לילך דניאל |

חיים שני, יו"ר הוועדה להגברת התחרותיות במשק

-------------------------------------------------------------------

א. מבנה פירמידלי של חברות מקובל מאוד בשווקים מתפתחים.

ב. בהשוואה בין-לאומית רק לקולומביה יש יותר מבנים פירמידליים מאשר לישראל.

עו"ד דוד חודק, ראש משרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'

-----------------------------------------------------------------------------------------------

ג. ההמלצה על רוב של דירקטורים חיצוניים (דח"צים) בדירקטוריון החברה מובילה ל"כסתח", משום שהדח"צים לא חולמים על התפתחות החברה, הכרוכה בלקיחת סיכונים.

ד. אומרים לי ש"ככה זה עובד בחו"ל", אז אני עונה ש"שם יש הרבה פחות רגולציה ואז גם דח"צים מוכנים לקחת סיכון." כדי לגדול ולצמוח צריך לקחת סיכונים (כמובן מחושבים, עם שקיפות).

ד"ר שלמה נס, רו"ח ועו"ד

----------------------------------

ה. כרבע מהחברות בשוק ההון הישראלי נמצא במגעים להסדר. זה היקף מהותי.

ו. שוק ההון בישראל לא ערוך למצבים של חדלות פרעון. לעומת זאת הבנקים כן ערוכים לכך, דרך מחלקות של אשראים מיוחדים.

ז. דוגמה (ללא ציון שם) של חברה בהליכי פירוק אשר מניותיה (ששוויין אפס) ממשיכות להיסחר בבורסה.

עו"ד פיני רובין, ראש משרד גורניצקי ושות'

--------------------------------------------------------

ח. המלווים מקבלים תשואה גבוהה שנועדה לרפד את הסיכון שלהם. זו כרית הביטחון שלהם. כמו כן, בראייה כוללת ההפסדים שלהם שוליים ביחס לרווחים.

ט. אין ניגוד אינטרסים בין בעלי החוב לבעלי המניות. גם בעל השליטה לא רוצה בפירוק, הן משום אי רצונו שהמוניטין שלו ייפגע ושוק ההון יתייחס אליו אחרת; וגם בגלל התקווה שהחברה כן תתאושש ותצא מהמשבר.

י. לכן כולם נושאים בנטל, בעלי החוב יוותרו על חלק מחובם ובעלי השליטה יביאו כסף מהבית. אבל אם בעל שליטה לא רואה תקומה לחברה הוא לא יזרים כסף (אולי רק משיקולי מוניטין).

יא. עצם ציון המילים "בע"מ" ליד שם החברה הוא נורת אזהרה שאומרת: "ראו הוזהרתם, החברה תשלם רק את מה שיוותר בה." לבעלי מניות אין אחריות והם אינם ערבים, זה הדין.

יב. פרופסור אנגלי רב מוניטין אמר שהעירבון המוגבל הוא המצאת המאה משום שהוא מאפשר לכלכלה לשעוט קדימה.

יג. אם חברת אם משגשגת מסייעת בחילוצה של חברת בת קורסת יש בכך משום העדפה של בעלי החוב של החברה הקורסת על חשבון בעלי החוב של החברה המשגשגת (לכן גם במקרה כזה הסיוע יינתן, אם יינתן, רק משיקולי מוניטין).

רו"ח יוסי גינוסר, מנכ"ל פאהן קנה ניהול בקרה

--------------------------------------------------------------

יד. מבקרים פנימיים אוהבים להתעסק בהיסטוריה, במה שהיה, ואילו כיום הנהלות לוחצות לקבל בקרה בזמן אמת.

טו. כמו כן, ההנהלות דורשות כיום מהמבקרים גם תובנות המושתתות על הערכות וניתוחים.

טז. סקר מצא כי ב-72% מהחברות שדיווחו לבורסה על עסקאות מהותיות, עסקאות אלו לא נבחנו על ידי המבקר.

רו"ח אורי כהן, שותף במשרד רו"ח סוארי ושות'

--------------------------------------------------------------

יז. כיום הדיון מתמקד יותר בהגבלת שכר המנהלים ולא באפקטיביות של שכר המנהלים.

יח. אי אפשר לדרוש בסיס תגמול ארוך טווח כאשר מנהלים ממשיכים להידרש לדוחות רבעוניים.

יט. כאשר מושם דגש על הטווח הארוך המנהל לא באמת יודע על מה הוא מקבל את הבונוס.

ד"ר גיתית גור גרשגורן, הכלכלנית הראשית ברשות לניירות ערך

-------------------------------------------------------------------------------------

כ. בענף ההשקעות שכר הבסיס הוא נמוך יחסית. רוב התגמול מושתת על אופציות ובונוסים.

כא. בעל שליטה לא צריך לקבל בונוס על קידום חברה שהיא ממילא בשליטתו.

כב. לא נמצא קשר רב שנתי ועקבי בין שכר לבין ביצועים.

הכותב - חיבר עשרה ספרי ניהול www.shukistauber.co.il

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.