ויוה צ'ילה - על הערך המיתוגי העצום של פעולת החילוץ המוצלחת
עד לפני 70 ומשהו יום, צ'ילה עבור מרביתנו היתה המדינה שכותבים בצ' במשחק ארץ עיר. אין צורך להכביר מילים מה קרה מאז. היום עבור מיליוני אנשים בעולם צ'ילה היא דימוי מקביל לרוח האנושית, להצלה הירואית, לניצחון על איתני הטבע. האירוע המכונן שהתרחש השבוע אי שם בצ'ילה יהפוך לתמונה חרוטה בזכרון של מיליארדי בני אדם בעולם.
מעבר לאירוע האנושי האדיר ולאושר שהציף את העולם כולו על הצלת החיים, האירוע הינו אירוע מכונן למיתוג ולדרך התפיסה של המדינה הדרום אמריקאית בעולם כולו ומהווה הזדמנות הסטורית עבורה.
הערך הציבורי והמותגי שקול אולי רק לאירועים מונומנטאליים כמו קיום מלחמה, רעידת אדמה, צונאמי כאירועים בעלי ערך מותגי שלילי בדרך כלל או אולימפיאדה בהבט החיובי.
אמירה מוכרת היא שאסונות ומלחמות הם הרגע שבו נולד מנהיג או נהרסת מנהיגות. סבסטיאן פיניירה, קבע את מקומו בהיסטוריה, בשורה של מהלכים מנהיגותיים, קרי רוח, מלאי אומץ וחזון כאשר פעל בצורה נחרצת, ולקח אחריות ממלכתית על האירוע, ובהתנהלותו הביא להצלת הכורים. פיניירה לקח על עצמו את הסיכונים ועכשיו לוקח את כל הקופה.
היום התנהלות פיניירה נראית מובנית מאליה וברורה. אולם דווקא ברגע זה ניתן לומר כי לא מעט מנהיגים היו מחפשים ברגע האמת שלא לקחת אחריות. די אם נזכיר את התנהלות אובמה באסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו שהיתה הססנית, חסרת מנהיגות ויוזמה, והציגה מנהיג שנגרר אחרי האירועים ולא הוביל אותם.
צריך לזכור כי הסיכונים היו עצומים ברגע קבלת ההחלטה להרים מבצע הנדסי מורכב, שכמו שהצליח היה עלול גם להכשל, לקבור את הכורים חיים ואולי גם את מחלציהם. אבל לשמחת העולם כולו, הצ'יליאנים לא מיהרו, איפשרו לאנשי המקצוע הטובים ביותר שלהם לפעול ביסודיות, והראו לעולם כולו שהם מסוגלים להרים מבצע כ"כ מורכב בכוחותיהם.
אין ספק שבדראמה המדהימה היה כל מה שמרכיב טלוויזיה מנצחת מתח, גבורה, קצת טלאנובלה וכמובן ריאליטי, ויצרה בסופו של דבר אירוע עולמי מכונן. לא היתה עין שנותרה יבשה ואפילו בפעם העשירית שראיתי את התמונות עדיין חשתי צמרמורת.
שעות ארוכות אל תוך הלילה, הרשתות החברתיות ליוו כל כורה שמגיח אל העולם, בדומה ללידת תינוק מרגשת, כולנו התחברנו לשידורים החיים שליוו את כל היממה האחרונה.
ככל שהדראמה התקדמה אלו לא היו סתם 33 כורים שאף אחד מאיתנו לא מכיר. אלא ג'ימי סאנצ'ס, יוני באריוס, פלואנזו ואחרים. אנחנו מכירים אותם, את משפחתם, יודעים מה הם אוהבים לאכול, למי יש סוכרת ולא פחות חשוב למי יש מאהבת.
כשהאבק שקע לתוך האדמה, מה שנותר בשיח העולמי סביב צ'ילה הינם ערכים של רעות, רוח האדם וניצחון האדם והבעיות המלוות את האומה כמו זלזול בחיי הכורים, מצבם הכלכלי הבלתי אפשרי, האבטלה הקשה והבדלי המעמדות שקעו לטורי הפרשנות האחוריים.
השאלה המשמעותית היום היא מה צ'ילה תעשה עם ההזדמנות שנוצרה כאן. האם תמשיך במסעה למיתוג המדינה כאנושית, חמה, מאוחדת ולא פחות חשוב בעלת יכולות הנדסיות.
האם בעוד 5 שנים נראה בנקודת הזמן הזה מפנה שהביא לצ'ילה תיירות, עסקאות ועוצמה בין אומות העולם. זהו מבחן המנהיגות החדש של פיניירה הוא לא פחות מורכב מן הקודם וימים יגידו אם יעמוד בו.
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
