הלל גרשוני

מתברר שאני עני. בדקתי בוויקיפדיה, בעזרת המחשב הנייד שלי, והאינטרנט האלחוטי שיש לי. אני כותב ביושבי בבית המרווח שאני שוכר, שקורר על ידי מזגן חדש ונאה, כשבטני מלאה ושבעה מארוחת בוקר פלוס צהריים (פלוס עוגיות לארוחת ארבע). ו-כן, אני מתחת לקו העוני. אני לא יודע כמה זה בדיוק היום, אבל לפי ויקיפדיה הוא עמד ב-2007 על 5,358 למשפחה בעלת ארבע נפשות (נעים להכיר). ואני מרוויח בדרך כלל פחות – אפילו הרבה פחות. ומתברר שגם רבים מחבריי הטובים הם עניים.

איך מודדים? 50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. לא שאני מבין מה זה אומר בדיוק, אבל לא ראיתי בהגדרה הזו משהו הקשור למה שאנשים מן היישוב היו קוראים לו "עוני". למשל, קשיים בהשגת מזון, או ביגוד, או מגורים. אז למה קוראים לזה "קו העוני"? למה לא "קו 50 האחוזים מההכנסה הפנויה החציונית"? כי זה עוזר לאנשים, בעיקר לכלכלנים ולכתבים כלכליים וחברתיים. הרי אנשים, כמו שאמר אנטואן דה סנט אכזופרי, אוהבים מספרים. הם לא אוהבים מושגים מופשטים כמו אהבה, בריאות, או עוני. הרי אי אפשר להכניס את זה לגרף של פאוור פוינט; אי אפשר לעשות מזה כותרת בעיתון. אז מכמתים. מכניסים למסגרת כלשהי, שיהיה נוח ונעים. אהבה = אחוז האנשים הנשואים/במערכת יחסים. בריאות = אחוז תמותת תינוקות. עוני = מתחת ל-50 אחוז מההכנסה הפנויה החציונית למשפחה.

לפעמים צריך לכמת ולהגדיר. אבל עם הזמן הולכים שולל אחרי השם. הרי זה "קו העוני". בואו נכתוב כותרת גדולה, חצי עמוד פרינט: "1.65 מיליון עניים בישראל". הוסיפו הדגשה. מאמר דעות. כפולת עמודים. זהו, מה צריך עוד.

שימו לב למהות החישוב. הוא לוקח את כל המדינה, ומחשב הכנסה ממוצעת. אם פתאום תשובה ודנקנר ולבייב וחבריהם יעשו מכה ויקבלו משכורת כפולה ממשכורתם כיום – אחוז העניים יזנק, בלי שרמת ההכנסה שלהם תשתנה בכלל! זה אולי מסביר ההצעות הנואלות להגביל את שכר הבכירים, שהרי במקרה כזה כמות העניים, לפי החישוב הזה, תפחת. האם זה יכניס אגורה שחוקה לכיסיהם? לא. מאיפה באה הטמטמת שלפיה אני מודד את עושרי או עוניי לפי כיסם של אילי ההון בישראל? לפי אותו היגיון, אם אקח את כל העשירון התחתון ואשווה את משכורתו לאחוזון שמעליו – פתאום יהפכו יותר אנשים לעניים, שהרי קו העוני יעלה. פלאי פלאות.

אולי כדאי לחזור להגדרות הידועות של עוני, כמו למשל אבן שושן: "עני – דל, אביון, קבצן, חסר כול". האם התיאורים האלה מתאימים כלפי 1.65 מיליון איש בישראל? או, לצורך העניין כלפיי – עם המחשב הנייח והנייד, האינטרנט, התנור החשמלי, מכונת הכביסה, המקרר, המיקרוגל, הטלפונים הקוויים והסלולריים, המזגן, הריהוט, ועוד ועוד?

נהרות דיו ומיליוני אלקטרונים נשפכו סביב מדידת העוני היחסי או המוחלט. גם בראי היהדות הדברים לא פשוטים.

אבל לי יש דרך חדשה ומפתיעה: לשאול אנשים: "האם אתה עני"? או ביתר תחכום: "האם אחרים יגדירו אותך כעני?".

אורי והלל גרשוני; צילם: נחמיה גרשוני; בעל האייפון: נ"ג; קשר משפחתי: אח

מכיוון שאנשים שמרוויחים כנראה הרבה יותר כסף ממני מתקשים להבין "איך אני עושה את זה", אכניס אתכם לחשבון הבנק שלי.

שכר דירה – 1000 ₪ על דירת 167 מ"ר. כן. בבקעת הירדן. זה אולי זול במיוחד, אבל לא חייבים לגור דווקא בבקעת הירדן בשביל שכר דירה כזה או נמוך ממנו בפריפריה, על דירת שלושה חדרים למשל, או קרוואן (ראו לדוגמה עשרות דירות כאלה באתר יד2).

תחבורה – אין צורך ברכב, שהוא זולל הוצאות. תחבורה ציבורית עולה הרבה פחות. ויש גם טרמפים.

מעון - אין צורך כי אמא בבית.

טלפון וכיו"ב - אין צורך לבזבז הרבה כסף על טלפון וכיו"ב.

קניות - לקנות מה שצריך, ולא במקומות יקרים.

אם תעשו חישוב תראו שההוצאות הן בערך 3,000 ₪ בחודש.

עם הכנסה ממוצעת ברמה כזאת (כולל קצבת ילדים, וכמובן הנחות במסים וכו'), תמיד אפשר להישאר בפלוס.

ובאמת, סביר שאם ארצה (ואם יעזרני היושב במרומים), אוכל לטפס מעל לקו העוני. אוכל לעבוד יותר שעות, מהבוקר עד הלילה, וגם אשתי תוכל לעבוד בשכר ולשלוח את הילדות למעונות. אבל אלו חיים שאני לא רוצה בהם.

הרבה יותר טוב לילדות להיות עם אמא שלהן בבית. הרבה יותר טוב לה להיות אתן. הרבה יותר טוב לאשתי כשאני אתה בבית, עובד מספר שעות מוגבל וזמין לעזור בכל עת. לתפיסתנו אלו חיים טובים יותר, מאושרים יותר, מאשר של אלו שעובדים משרה מלאה לשני בני הזוג, מצאת החמה עד לצאת הנשמה, בלי זמן לילדים ולזוגיות. אמרו שאני עני מבחירה. זה כמובן היה נכון אם הייתי עני לפי קני המידה המדידים לעיל.

האם כולם כמוני? ברור שלא. לכל אחד החיים שלו, ההכנסות שלו, האילוצים שלו. אבל להגיד שחייבים לגור בשכונה מבוססת בעיר גדולה, זה לרוב פינוק. גם להגיד שחייבים אוטו, או שחייבים לקנות מעדנים כל יום. אם אין לך כסף מיותר, אל תוציא אותו, פשוט כך.

אולי דבר שחשוב לתת לעניים ולעניים-לכאורה בכל מקרה: חינוך לכלכלה נבונה. זה יעיל מאלף מענקים כאלה ואחרים. ויש כאלה שעוזרים בדיוק בדבר הזה.

הנה מבט חטוף על חיי. אני עובד בעבודה שאני אוהב, לומד דברים שאני אוהב, מבלה זמן עם אישה ובנות שאני אוהב מאוד. האם דנקנר ותשובה מאושרים יותר ממני? אולי. אני באמת בספק. אבל אני מקווה שברור לכולם שהם לא מאושרים יותר ממני פי מיליון, גם אם זה היחס שבין העושר שלהם ושלי. כל אותה הסתכלות דרך החור של הגרוש היא חסרת אחריות וחסרת תוחלת, ושותפים לה שני צדדי המתרס בשיח הכלכלי, השמאל והימין.

ובכל מקרה יש משהו מעליב ברטוריקה של כל אותם כתבים חברתיים במרכאות על כל מאות אלפי העניים שצריך לטרוח להעביר אותם מעל לקו העוני. אני, ועשרות אלפים ואולי מאות אלפים הדומים לי, איננו עניים. אנחנו אולי לא מרוויחים טוב כמוכם, פעילים חברתיים חרוצים שלי, אבל זה לא מצדיק את השימוש בכינוי "עני" כלפיי וכלפי הדומים לי.

הבה נחזיר את המושג "עני" למקומו המקורי ולשימושו היומיומי, ונשמח על כך שבמדינתנו שיעור העניים הוא ככל הנראה קטן מאוד, הרבה יותר ממה שהיה בכל ההיסטוריה עד המאה ה-20, ויותר מרוב המדינות בעולם גם כיום. וזו עובדה שאנחנו נוטים לשכוח; הרי אף אחד לא יעשה ממנה כותרת בעיתון.

הלל גרשוני