טור דעה/ ג'ואי סרוסי מגלה את סוד ההצלחה המסחרית של "האח הגדול"
צוות האח הגדול (קופרמן וקשת, ארז ואסי, הרעיונאים והעורכים, היחצ"נים ויוצרי הפרומויים...) מינף את נושא המעורבות בתוכנית לרמה של פרה חולבת.
הכל הכל הכל הכל נעשה כדי ליצור תחושת מעורבות בקרב הצופים שתוביל אותם א) לצפות בתוכנית ("גיוס לקוחות") וב) לשלוח SMS ו"לתרום" לקופת הצוות עוד 1 ₪...טוב, עוד כמה מיליונים או אפילו עשרות מיליונים של שקל ("הגדלת נתח לקוח").
פרידמנים או בובלילים. מה זה משנה העיקר תסמסו
ליהוק המשתתפים נועד ליצור את המעורבות על ידי הזדהות בעד או נגד משתתף המייצג קבוצת אוכלוסיה: הומואים והומופובים, ערבים ודתיים, חוזרים בתשובה וחוזרים בשאלה, וכמובן, "פרידמנים" ו"בובלילים"...
בכל מקרה, המטרה היא לעורר תחושות גזעניות קיימות/רדומות/מוצהרות על מנת לגרום לאנשים ולצופים לנקוט עמדה ולהיות מעורבים יותר (ולשלוח SMS).
ביום שאחרי, היה מדהים לשמוע כמה וכמה וכמה "פרידמנים" שלחו SMS בפעם הראשונה בחייהם לתוכנית ריאליטי רק על מנת להבטיח שיוסי בובליל לא יוכתר כמנצח.
העריכה עשתה את תפקידה בצורה יוצאת מהכלל על ידי כך שדאגה ליצור הצגה מאזנת של הדמויות המייצגות קטבים שונים על מנת לעודד הזדהות ומעורבות. המקרה הבולט ביותר התרחש בפרק רווי הקרבות בין מחנה "בובליל" למחנה "פרידמן" סביב התוספת שבתקציב (סיגריות או שוקולד) ובחירת הסרט ("צ'רלי וחצי" ו"ללכת על מים"). כל רגע מסך נועד ליצור אצל הצופים תחושת הזדהות שתוביל למעורבות גדולה יותר שתוביל, איך לא, למשלוח SMS כדי להרגיש תחושת השפעה.
צופה מעורב משלם יותר כסף
וכן, אסי וארז גם תרמו כאן את חלקם. מאווירת ה-hype המטורף כבר מהפרק הראשון שהמתרחש בבית האח הגדול הינו הדבר החשוב ביותר בארץ (ו"ביקום"), הדגש האין סופי על השפעת המצביעים על התוצאה, התאמת שיטת ההצבעות על מנת לגרום לאנשים לשלוח יותר מ-SMS אחד.
בפרק הגמר, הורידו את כל הכפפות: הורדת מתחרה אחר מתחרה על מנת להגביר את מספר האס אם אסים הנשלחים עבור שפרה ויוסי, ההתראה של 9 הדקות האחרונות להצבעה...מדהים עד כמה השיטה משוכללת כדי למקסם את כספם מצופים שהפכו להיות מעורבים עד כדי כך בתוכנית שהיו מוכנים לתרום את כספם לצוות האח הגדול.
אגב, גם מדהים לראות את המקצועיות של ארז טל בפרק הגמר כאשר הוא דאג לומר בפרצוף הכן ביותר שלו שצריך לשמור על "פרופורציה" סביב העובדה שזה "רק משחק" ושהמשתתפים בתוכנית מייצגים "רק את עצמם" ולא "קבוצות" בזמן שבמהלך 3 חודשים כל הצוות וארז בראשם דאגו שוב ושוב בכל דרך שהיא לשכנע את הצופים על ההיפך הגמור! אין פרופורציה – האח הגדול חשוב יותר מכל דבר! זה לא רק משחק – זאת השתקפות של הציבור הישראלי!! זה לא רק שפרה ויוסי – זה ה"בובלילים" (המזרחים המקופחים) וה"פרידמנים" (האשכנזים המדושנים)!!!
בחזרה לנושא המעורבות...
לפני כ-8 שנים, פיתחתי מודל לתקשורת שיווקית המציגה את יתרונותיה של תקשורת שיווקית מבוססת קד"מ (ששת ה"i") אל מול תקשורת שיווקית מבוססת פרסום (ארבעת ה"i").
המודל פשוט: כל מהלך של תקשורת שיווקית מתחיל בחדשנות (innovate) שאמור ליצור עניין (interest). הרי בלי חדשנות ברמת המוצר ו/או המותג, הסיכויים ליהנות מתשומת ליבה וכספה של הלקוח שואף לאפס. העונה הראשונה של האח הגדול עשתה בדיוק את זה עם פורמט חדשני ואפשרויות צפייה חדשניות.
בתקשורת פרסומית מסורתית (one to many), העניין שנוצר אמור להוביל להזדהות (identify) וכמובן להפנמה (internalize) של המסרים. הליהוק והעריכה של התוכנית הובילו להזדהות בתוכנית ובמשתתפים ולהפנמה של המסר המרכזי שחייבים לצפות בתוכנית...רייטינג!
המודל של התקשורת הפרסומית נראה כך: innovate, interest, identify, internalize והוא נועד ליצור בעיקר "גיוס ישיר של לקוחות". "רגע, רגע", זה רק ארבעה "i". לא חסרים עוד שני שלבים?
כן, כי בתקשורת מבוססת קד"מ, מתווסף אחרי שלב העניין (interest) שלב נוסף של אינטראקציה (interact) שאמור להוביל למעורבות (involve) שמובילה להזדהות (identify) וסוף סוף להפנמה (internalize). ואז המודל נראה כך:
innovate, interest, interact, involve, identify, internalize.
השוני האמיתי בין פרסום לקד"מ, על פי מודל זה, הינו שלב של מעורבות הלקוח הנובעת מאינטראקציה.
למה זה חשוב? כי כל עוד שהלקוח לא מעורב במהלך, הוא פסיבי והמסר שקוף כפרסומת. הוא לא צריכך לנקוט עמדה, הוא לא צריך לעשות משהו...או שהוא מזדהה או שלא.
שני מיליון אס אם אסים לא טועים
ברגע שהלקוח מגלה מעורבות, הוא הופך להיות חלק מהסיפור: הוא אקטיבי, הוא משפיע, הוא משכנע... הוא מוכן לעשות יותר מאשר רק לצפות בתוכנית...הוא ישלח SMS בתשלום. הוא גם יהיה אקטיבי בתקשורת מפה לאוזן על ידי שיחות אישיות והשתתפות בטוקבקים וכד'.
שני מיליון אס אם אסים הם דוגמא מובהקת למעורבות של לקוחות/צופים וליכולת של צוות ההפקה והשיווק של האח הגדול "להגדיל נתח לקוח".
כן, אני מפרגן לזוכים הגדולים של התוכנית (צוות ההפקה והשיווק).
כן, נהניתי מהתוכנית, מהמציאות המבוימת, מהבידור, מהצצה לחייהם של המשתתפים ומהשיח הציבורי שנוצר סביבו.
לא, לא שלחתי SMS אחד והתברכתי ב-yes max שאפשר לי לדלג על הרצף האין סופי של הפרסומות (ה-ג-ז-מ-ת-ם!).
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
