רוצים ללמוד מהגדולים? דנקנר מעביר שיעור חינם
אם במקום שיש שני יהודים, יש לפחות שלוש דעות, אז בחדר מלא משקיעים יש כנראה אין סוף אפשרויות להרוויח בשוק ההון. אחד יגיד שהשקעה במדדים היא הדרך הנכונה, אחר יגיד שסלקטיביות זה שם המשחק וכמובן שיהיה גם את זה שיגיד שגיוון זה הדבר הראשון ומולו יהיה את זה שיגיד שגיוון זו בורות.
על דבר אחד אין חולק, ללכת בדרכם של המשקיעים הגדולים זה כנראה לא רעיון רע כל כך, הבעיה היא שבניגוד למשקיע הקטן, הגדולים הם בדר"כ גם בעלי השליטה וזה הופך אותם לסוג אחר של משקיעים. בעוד המשקיע הקטן חושב בטווחים של חודשים עד שנים בודדות (במקרה הטוב) ושואף לעשות אקזיט על המניה בזמן הזה, בעל השליטה מסתכל על הדברים באור שונה, הוא קונה בירידות, מוכר בעליות ויכול לחיות שנים על הדיבידנד באין מפריע. בעלי השליטה לעיתים גם רוכשים כאקט של הבעת אמון, נסיון לתמוך במניה ושאר אינטרסים.
לכן אין זה פשוט ללכת בדרכם של אותם גדולים. עם זאת, קורה שאחד הגדולים, בעיקר בחו"ל, רוכש נתח בחברה ציבורית ומושך בכך תשומת לב רבה לאותה חברה.
הרכישה של נוחי דנקנר ממניות ענקית הבנקאות השוויצרית, קרדיט סוויס (סימול: CS), דווקא יכולה להתאים למשקיע שמחפש ללמוד מהתנהלות ההשקעה של אחד המשקיעים הגדולים. למה? הרי שגם אם דנקנר יממש את החלטת הדירקטוריון האחרונה של כור, ירכוש מניות ב-3 מיליארד שקלים ואפילו יכפיל את סכום ההשקעה, שליטה לא תהיה לו וגם לא תהיה לו את היכולת לתמוך במניה. במילים אחרות, דנקנר, כמוכם, מתנהל כעת מעמדת המשקיע הקטן. כמובן שלמשקיע הקטן אין אוזן קשבת בחלונות הגבוהים וגם אין אפשרות לשאול שאלות נוקבות טרם רכישת המניות אבל אלו לא דברים שמבטיחים ולו שקל אחד.
אם כן, דנקנר כמוכם ראה את הירידות החדות בשווקים בכלל ובמניות הפיננסים בפרט והחליט שבראיה של שנים קדימה כנראה שמדובר בהזדמנות. אז המשקיע הקטן בעיקר מדבר אבל דנקנר כבר פועל במרץ. בתחילת מאי ארגנה לעצמה חברת כור, אשר בשליטתו, מסגרת אשראי של 1.5 מיליארד דולר אצל גולדמן זאקס ואפשרות להגיע אף להשקעה של עד 2.7 מיליארד דולר במניות הפיננסים.
מאז רכש דנקנר וכבר הגיע לאחזקה של 0.89% מהבנק בהשקעה של 1.28 מיליארד שקלים. בתחילה רכש דנקנר אל תוך הירידות וסביר שראה את השקעתו מצטמקת אבל אז, בתיזמון אולי מושלם עם הרכישות האחרונות שביצע, החלו מניות הפיננסים להתרומם בחדות ובינהן גם קרדיט סוויס. מה עשה דנקנר? מימש באגרסיביות ורשם רווח הון.
אין לי ספק שדנקנר מתכוון להגדיל את האחזקה בקרדיט סוויס, הרי לא לחינם הוא יצר את מסגרת האשראי מגולדמן זאקס, אבל דנקנר הוא טיפוס של סוחר, על כך כתבתי כבר בעבר, וככזה הוא מייצר רווחי הון איכן שניתן וכנראה מפחית בכך סיכונים. הזינוק במניית קרדיט סוויס ממש לא היה בתוכניות של דנקנר שציפה להמשיך לרכוש תוך כדי הירידות. אותו זינוק שכנע אותו שכדאי לממש ולהמתין למחירים נוחים יותר בכדי להמשיך לאסוף.
אם לא הבנתם את השורה התחתונה אז בבקשה: לבן אדם יש מסגרת אשראי מוכנה מראש, יש תוכנית רכישה ומחירים שבהם הוא מוכן לרכוש לצד מחירים בהם הוא מעוניין לממש והכי חשוב, יש לו כבר רווח של 108 מיליון שקל שזה כלום ושום דבר ובכל זאת זה סוג של כרית בטחון קטנה להמשך הדרך.
כמו שקבלן יזם שרוכש קרקע מעוניין בתור התחלה להכניס שותף במחיר גבוה ולמשוך את ההשקעה הראשונית שלו, כך גם דנקנר שמח בשלב כו מוקדם לייצר לעצמו רווח לא צפוי, אם מכאן המניה תמשיך לטפס, הוא עוד ירוויח, אם היא תרד, הוא ימשיך לאסוף וכבר יש לו סוג של הגנה.
אחת הבעיות הכי קשות של משקיעים היא שהם לא יודעים מתי לממש, כל מימוש מבחינתם נתפס כחוסר אמון ואם לממש קצת אז למה לא לממש הכל. דנקנר, במימוש שביצע במניות קרדיט סוויס, נתן שיעור קטן בסוגיית ה"מימוש תוך כדי תנועה".
ועוד מילה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
בית משפט (גרוק)בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למחוק את העתירה נגד הביטוח הלאומי
ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד
בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.
