אם במקום שיש שני יהודים, יש לפחות שלוש דעות, אז בחדר מלא משקיעים יש כנראה אין סוף אפשרויות להרוויח בשוק ההון. אחד יגיד שהשקעה במדדים היא הדרך הנכונה, אחר יגיד שסלקטיביות זה שם המשחק וכמובן שיהיה גם את זה שיגיד שגיוון זה הדבר הראשון ומולו יהיה את זה שיגיד שגיוון זו בורות.

על דבר אחד אין חולק, ללכת בדרכם של המשקיעים הגדולים זה כנראה לא רעיון רע כל כך, הבעיה היא שבניגוד למשקיע הקטן, הגדולים הם בדר"כ גם בעלי השליטה וזה הופך אותם לסוג אחר של משקיעים. בעוד המשקיע הקטן חושב בטווחים של חודשים עד שנים בודדות (במקרה הטוב) ושואף לעשות אקזיט על המניה בזמן הזה, בעל השליטה מסתכל על הדברים באור שונה, הוא קונה בירידות, מוכר בעליות ויכול לחיות שנים על הדיבידנד באין מפריע. בעלי השליטה לעיתים גם רוכשים כאקט של הבעת אמון, נסיון לתמוך במניה ושאר אינטרסים.

לכן אין זה פשוט ללכת בדרכם של אותם גדולים. עם זאת, קורה שאחד הגדולים, בעיקר בחו"ל, רוכש נתח בחברה ציבורית ומושך בכך תשומת לב רבה לאותה חברה.

הרכישה של נוחי דנקנר ממניות ענקית הבנקאות השוויצרית, קרדיט סוויס (סימול: CS), דווקא יכולה להתאים למשקיע שמחפש ללמוד מהתנהלות ההשקעה של אחד המשקיעים הגדולים. למה? הרי שגם אם דנקנר יממש את החלטת הדירקטוריון האחרונה של כור, ירכוש מניות ב-3 מיליארד שקלים ואפילו יכפיל את סכום ההשקעה, שליטה לא תהיה לו וגם לא תהיה לו את היכולת לתמוך במניה. במילים אחרות, דנקנר, כמוכם, מתנהל כעת מעמדת המשקיע הקטן. כמובן שלמשקיע הקטן אין אוזן קשבת בחלונות הגבוהים וגם אין אפשרות לשאול שאלות נוקבות טרם רכישת המניות אבל אלו לא דברים שמבטיחים ולו שקל אחד.

אם כן, דנקנר כמוכם ראה את הירידות החדות בשווקים בכלל ובמניות הפיננסים בפרט והחליט שבראיה של שנים קדימה כנראה שמדובר בהזדמנות. אז המשקיע הקטן בעיקר מדבר אבל דנקנר כבר פועל במרץ. בתחילת מאי ארגנה לעצמה חברת כור, אשר בשליטתו, מסגרת אשראי של 1.5 מיליארד דולר אצל גולדמן זאקס ואפשרות להגיע אף להשקעה של עד 2.7 מיליארד דולר במניות הפיננסים.

מאז רכש דנקנר וכבר הגיע לאחזקה של 0.89% מהבנק בהשקעה של 1.28 מיליארד שקלים. בתחילה רכש דנקנר אל תוך הירידות וסביר שראה את השקעתו מצטמקת אבל אז, בתיזמון אולי מושלם עם הרכישות האחרונות שביצע, החלו מניות הפיננסים להתרומם בחדות ובינהן גם קרדיט סוויס. מה עשה דנקנר? מימש באגרסיביות ורשם רווח הון.

אין לי ספק שדנקנר מתכוון להגדיל את האחזקה בקרדיט סוויס, הרי לא לחינם הוא יצר את מסגרת האשראי מגולדמן זאקס, אבל דנקנר הוא טיפוס של סוחר, על כך כתבתי כבר בעבר, וככזה הוא מייצר רווחי הון איכן שניתן וכנראה מפחית בכך סיכונים. הזינוק במניית קרדיט סוויס ממש לא היה בתוכניות של דנקנר שציפה להמשיך לרכוש תוך כדי הירידות. אותו זינוק שכנע אותו שכדאי לממש ולהמתין למחירים נוחים יותר בכדי להמשיך לאסוף.

אם לא הבנתם את השורה התחתונה אז בבקשה: לבן אדם יש מסגרת אשראי מוכנה מראש, יש תוכנית רכישה ומחירים שבהם הוא מוכן לרכוש לצד מחירים בהם הוא מעוניין לממש והכי חשוב, יש לו כבר רווח של 108 מיליון שקל שזה כלום ושום דבר ובכל זאת זה סוג של כרית בטחון קטנה להמשך הדרך.

כמו שקבלן יזם שרוכש קרקע מעוניין בתור התחלה להכניס שותף במחיר גבוה ולמשוך את ההשקעה הראשונית שלו, כך גם דנקנר שמח בשלב כו מוקדם לייצר לעצמו רווח לא צפוי, אם מכאן המניה תמשיך לטפס, הוא עוד ירוויח, אם היא תרד, הוא ימשיך לאסוף וכבר יש לו סוג של הגנה.

אחת הבעיות הכי קשות של משקיעים היא שהם לא יודעים מתי לממש, כל מימוש מבחינתם נתפס כחוסר אמון ואם לממש קצת אז למה לא לממש הכל. דנקנר, במימוש שביצע במניות קרדיט סוויס, נתן שיעור קטן בסוגיית ה"מימוש תוך כדי תנועה".

ועוד מילה