האם אפשר "לצאת בזמן"? נלמד מ-1929

הרבה זמן מדברים בתקשורת על המיתון האמריקני ועל שנת 1929. משנת 2006 היו סימנים שאותתו לנו על הזמן לצאת, אך למרות הכל אנחנו בפנים. השאלה הגדולה היא, למה - למה אנחנו לא עושים שום צעד בנידון?
שלמה גרינברג |

בעולם ההשקעות מערכת היחסים שבין הניסיון שנצבר בעבר לבין יישומן של החלטות לגבי העתיד מורכבת ביותר. קחו למשל את המצב הכלכלי הנוכחי בארה"ב. מומחים רבים טוענים ש"חוזרים ל 1929". 1929 כידוע סימלה את התחלת המשבר הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, משבר שנמשך 6 שנים והסתיים בשנת 1935. מאז הצליחה ארה"ב לצאת מאותו משבר נכתבו אלפי מחקרים וספרים, הופקו עשרות סרטי קולנוע ואין ספור תוכניות טלביזיה ולבטח מאות אלפי הרצאות הוגשו על התקופה ההיא והנה, כמעט 80 שנה מאוחר יותר, חוששים שמשבר דומה עומד לפתחה של ארה"ב. האירוניה הגדולה ביותר היא שהאיש שאין שני לו בעולם בידע והבנת אותה התקופה, הנגיד האמריקאי הנוכחי, ד"ר בן-שלום ברננקי, הוא שמוביל את כלכלת ארה"ב היום. מה כל זה בעצם אומר? שאי אפשר להימנע מלחזור על אותן טעויות? שלא לומדים משגיאות העבר? האם כל גאוני הכלכלה שקמו לעולם מאז המשבר ההוא, קיינס, סמואלסון, פרידמן ואחרים, לא הצליחו לפתח מודלים שימנעו חזרה ל – 1929?. לא. העובדה שמשברים כלכליים חוזרים על עצמם למרות הצטברות הידע הכלכלי אומרת שאי אפשר להימנע מטעויות. במילים פשוטות זה אומר שאצל בני אנוש תאוות הבצע חזקה בהרבה מההיגיון. חשוב להבין שמקור הדיבורים על "חזרה ל 1929" הוא בוול סטריט, בתקשורת הפיננסית וצריך לכן לבחון את הנושא עם גרגיר של מלח. מחזוריות כלכלית אינה מתחילה ואינה מסתיימת בשוק ההון אלא במערכת שווי המשקל שבכלכלה. הצריכה בארה"ב יורדת לא בגלל וול סטריט אלא בגלל סיבות כלכליות אובייקטיביות שרק אחת מהן היא הבורסה. למרות מערכת היחסים הסמביוטית בין שוק ההון לכלכלה המשפט, "משבר קשה בוול סטריט יביא למיתון כלכלי" אינו נכון כי נהפכות בו היוצרות. המשבר הכלכלי המתקרב או הגאות הכלכלית שבפתח הם שיוצרים את השינויים בבורסה. הנושא שאנחנו רוצים לדון בו הוא, "מדוע אנחנו, המשקיעים, שחשופים לכל האינפורמציה הכלכלית ומקבלים את כל הנתונים הדרושים על מנת להחליט לא עושים שום דבר בנידון?". מזה כמעט שנה וחצי כל העולם ודודתו מדברים על מיתון בארה"ב. כולם יודעים שמיתון בארה"ב זה משבר גלובלי וכולם יודעים שמיתון בארה"ב זה משבר בבורסה כי החברות, שעד כה נסחרו בהערכות גאות תעבורנה להיסחר בהערכות שפל ולא צריך להסביר מה זה אומר. כלומר, ההיגיון אומר שמזה כשנה וחצי ניתנת ההזדמנות "לצאת בזמן", לפני שמתחילה בבורסה ההתדרדרות מבשרת המיתון והמשקיעים לא מנצלים את האופציה הזו למרות שבדיעבד ברור להם שהיו יכולים לנצל האופציה אם רק היו רוצים. זה נשמע אומנם מטורף, שמשקיע שיודע שהבורסה עומדת ליפול ממשיך להישאר בה אבל זו העובדה. רוב המשקיעים שמודעים למשבר מתקרב לא מוכרים מניותיהם וגם על הנושא הזה נכתבו אלפי מחקרים. רוצים דוגמה? בבקשה. במהלך המחצית השנייה של 2006 הונפקו, במחירי שיא, מניותיהן של בתי השקעה גדולים וקרנות הון פרטיות, מגולדמן זאקס (סימול: GS) ועד לקבוצת בלאקסטון (סימול: BX). אין זה סוד שגופים כאלו ממהרים להנפיק כאשר נראה להם שהגאות בבורסה בשיאה, כך זה היה תמיד. כאשר הונפקה בלאקסטון, קרן ההון הפרטית המובילה בעולם, ביולי 2006, כתבנו שמאז ומעולם הנפקות כאלו סימנו את "סוף עונת השוורים". כל ותיקי השוק הזהירו אז שאם סטפן שוורצמן, "מר בלאקסטון" יוצא לציבור זה הסימן הטוב ביותר שיש לצאת מהבורסה. איך כתב אז ג'ושוע ליפטון במגזין פורבס? "היו זמנים, עד קרוב להנפקתה של בלאקסטון, שסטפן שווארצמאן הרצה סביב העולם מדוע לא כדאי להנפיק לציבור. טענתו הייתה ששווקים ציבוריים אינם מעניינים כי הם מעריכים חברות הערכת יתר ואז הנפיק, לפי 31 דולר המניה, שווי של כ – 9 מיליארד (היום 3.5 מיליארד)". כמה ימים לאחר מכן כתב ריץ' דופריי, כתב ה FOOLS, על "הסכנה שבהנפקות קרנות ההון הפרטיות" והזהיר מפורשות שזה הסימן הטוב ביותר לשינויי כיוון בבורסה. יותר מכך, כל המומחים יגידו לכם שסימנים לשינויים בבורסה מלווים, תמיד, במומנטום חזק מעלה וזה בדיוק מה שקרה לאחר "סימני בלאקסטון". באופן תיאורתי, מישהו כמונו, עם וותק של עשרות שנים בשוק ההון, היה צריך לזעוק, בסוף 2006 ובמהלך 2007, "חברה, לנצל העליות ולברוח, זה המומנטום שלפני הצלילה" והיה מספיק זמן לעשות זאת שהרי אפילו המדד הסולידי של ה-500 S&P עלה ביותר מ-25% בין קיץ 2006 לקיץ 2007. מדוע אם כך, אנחנו, בעלי הניסיון העצום, לא יצאנו מכל ההשקעות במניות בקיץ 2007? שאלה טובה שבאמת אין לנו תשובה עליה וגם לא תהיה לנו תשובה בסיבוב הבא שללא ספק יהיה דומה מאוד לסיבוב הנוכחי. בתקופת המומנטום השנייה הכי גדולה בהיסטוריה של וול סטריט (הראשונה בתחילת 2000) היינו בהרצאה של אחד אייבן בוסקי (שטוענים שעליו נעשה הסרט וול סטריט) שאמר, "איני יודע עד לאן המומנטום יוביל אבל דבר אחד אני כן יודע שבתוך כשנה נמצא את השוק הרבה מתחת לרמתו היום". "כדאי אם כך לצאת מהמניות?" נשאל בוסקי וענה, "מי שמסוגל לצאת ולהישאר בחוץ עד שזה יקרה, כדאי שיצא אבל הניסיון מוכיח שרוב אלו שיוצאים חוזרים לתוך המומנטום רגע לפני שזה נשבר. מבחינתי עדיף להישאר ולקנות עוד מניות במשבר". אז בסיבוב הבא נמשיך בניסיון לפתור את הבעיה הזו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב (רשתות)נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב (רשתות)

טראמפ מארח פסגת שלום היסטורית: ארמניה ואזרבייג'ן בדרך להסכם - איך זה ישפיע על ישראל?

הנשיא האמריקני מזמן את מנהיגי שתי המדינות לבית הלבן עם ציפיות גבוהות להסכם שיסיים עשורים של עימות. מאחורי הקלעים מתרקמת עסקה: צירוף אזרבייג'ן להסכמי אברהם 

משה כסיף |

הנשיא דונלד טראמפ הודיע כי יארח ביום שישי פסגת שלום היסטורית בבית הלבן בין נשיא ארמניה ואהגן חצ'אטוריאן לבין נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב וראש ממשלתו עלי אסאדוב. המטרה המוצהרת היא חתימה על הסכם שיסיים עשורים של סכסוך דמים בין שתי המדינות הקווקזיות.

"ארה"ב תחתום גם על הסכמים בילטרליים עם שתי המדינות לקידום הזדמנויות כלכליות משותפות, כדי לפתוח את מלוא הפוטנציאל של אזור דרום הקווקז", כתב טראמפ ברשת החברתית שלו. "אני גאה מאוד במנהיגים האמיצים האלה שעושים את הדבר הנכון למען העמים הגדולים של ארמניה ואזרבייג'ן".

הסכסוך בין שתי המדינות נסוב סביב חבל נגורנו-קרבאך, שטח המאוכלס בארמנים אך מוכר בינלאומית כחלק מאזרבייג'ן. למעלה מ-30,000 בני אדם נהרגו במלחמה בתחילת שנות ה-90 לאחר קריסת ברית המועצות. כ-6,000 נוספים נהרגו במלחמה בת 44 ימים ב-2020, ועשרות נהרגו בעימותי גבול בספטמבר 2022.

ארה"ב, רוסיה וצרפת ניסו במשך שנים לתווך בין הצדדים ללא הצלחה. הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין תיווך בהפסקת אש ב-2020, אך הצדדים לא הגיעו להסכם שלום סופי. ממשל ביידן ניסה לתווך בשיחות שלום, אך אלה נתקלו בקשיים סביב דרישות אזרבייג'ניות לשינוי החוקה הארמנית.

במקביל, מנסה הממשל האמריקאי לצרף את אזרבייג'ן ומדינות נוספות במרכז אסיה להסכמי אברהם. השליח סטיב וויטקוף כבר הציע בחודש מאי לאזרבייג'ן ולארמניה להצטרף למהלך המדיני במסגרת הליך השלום ביניהן. בעוד שהסכמי אברהם הביאו לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, לבאקו כבר יש קשרים הדוקים עם ישראל. היא הידידה המוסלמית הקרובה ביותר של ירושלים.

מס הכנסה
צילום: freepik

חשד לשחיתות חמורה ברשות המסים בנצרת: מיליוני שקלים הוזרמו במרמה לנישומים

כתבי אישום חמורים הוגשו נגד שני בכירים ברשות המסים ונגד שורת מתווכים, בגין הפעלת מנגנון הונאה מתוחכם שכלל שוחד, קבלת דבר במרמה ושיבוש הליכי חקירה. הנזק לקופת המדינה נאמד במיליוני שקלים, והחקירה צפויה להיחשף בפרטי פרטים בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל

אדיר בן עמי |

פרקליטות מיסוי וכלכלה הגישה כתבי אישום חמורים נגד עובדי רשות המסים בנצרת, שמואשמים בהפעלת מערכת שחיתות מתוחכמת שגרמה לנזק של מיליוני שקלים. עורכי הדין רים סויד ונועם הירש הגישו את כתבי האישום נגד נג'וד אבו ליל ואסעד אבו שהואן, שכיהנו בתפקידים בכירים במשרד, לצד רואה החשבון מאמון חמוד שמואשם בסיוע לשיבוש החקירה.


אבו ליל, בת 48, שהייתה ראש ענף במחלקת השירות, מואשמת בהפעלת מנגנון הונאה שבמסגרתו פתחה וקלטה תיקים ברשות המסים בניגוד לנהלים הקיימים. במסגרת הסכמים עם מתווכים, היא קיבלה בין 40% ל-80% מסכומי החזרי המס הבלתי חוקיים שהעבירה לנישומים. בסך הכל זרמו 880 אלף שקל לנישומים במרמה, מתוכם 340 אלף שקל הגיעו ישירות לכיסה של אבו ליל כשוחד.


המתווכים שפעלו עם אבו ליל הם מוניר זבן בן 53, בעל חנות צעצועים הידוע בקהילתו כ"שייח'", אמין אסדי בן 64 שעובד כמנהל חשבונות, ומחמוד עראבי בן 60 הפועל כרתך צנרת. הם קיבלו תשלומים ממשלמי המסים שהפנו אליהם ושילמו מתוך הכסף גם לאבו ליל. כתבי האישום נגדם הוגשו לבית משפט השלום בחיפה.


אבו שהואן, בן 63, שניהל את ענף השכירים, מואשם במימדי מרמה רחבים עוד יותר. הוא הזין מידע כוזב במערכות רשות המסים עבור כ-160 נישומים שונים, כולל נתונים פיקטיביים על שכר, ניכויי מס במקור ותרומות שלא ניתנו בפועל. פעולותיו הביאו להעברת כ-4 מיליון שקל בהחזרי מס, מתוכם 1.6 מיליון שקל שהתקבלו במרמה מוחלטת.


כאשר נודע לאבו שהואן על ביקורת פנימית שמתקיימת ברשות המסים, הוא פנה לרואה החשבון מאמון חמוד בן 56 וביקש את עזרתו בשיבוש ההליכים. חמוד, שייצג נישומים בפני מס הכנסה, התקשר בהוראת אבו שהואן לנישומים שקיבלו החזרי מס במרמה והדריך אותם כיצד לתת תשובות כוזבות אם ייחקרו על ידי הרשויות.