המחלוקת היא: הוצאות פירותיות, או הוצאות הוניות
העובדות
המחלוקת בין הצדדים בערעור נסבה סביב מספר נושאים:
א. אי הכרת המשיב ברכישת "סטנדים", כמלאי עסקי של המערערת וסיווג רכישת ה"סטנדים" כהוצאה הונית.
ב. אי הכרת המשיב בהוצאות שונות של המערערת כהוצאות פירותיות, וסיווגן כהוצאות הוניות בידי המשיב.
ג. אי הכרת המשיב בניכוי חוב, שנוצר כתוצאה מהשקעה בחברת "ניסיתא מחקר ופיתוח בע"מ" [להלן - "ניסיתא"] כהוצאה פירותית.
ד. סירוב המשיב לתקן את שומת המערערת, לאור שומת ניכויים מתוקנת.
כב' השופט מגן אלטוביה
רכישת הסטנדים
המערערת טענה, כי בשנת 1974, עת רכשה את מפעל פלדות בע"מ, הוסכם בינה לבין נציג המשיב דאז, כי הסטנדים, המשמשים לצורך אחזקת מוטות פלדה במחסניה, יירשמו כמלאי בסיסי. לכן במהלך כל השנים, היא לא ניכתה פחת בגין הסטנדים.
לטענת המערערת, יש לאפשר לה לנכות את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים כהוצאה פירותית, שכן הוחלפו סטנדים אשר יצאו מכלל שימוש ואשר היוו מלאי בסיסי.
המשיב סירב להתיר למערערת לנכות את סכום רכישת סטנדים בטענה, שרכישת הסטנדים הנה הוצאה הונית ולא הוצאה פירותית. הסטנדים אינם תואמים את ההגדרה על מלאי בסיסי כפי שנקבע בפסיקה, ועל כן לשיטתו יש לנכות פחת בלבד בגין הסטנדים.
בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי הסטנדים מהווים מלאי בסיסי. ההלכה הפסוקה היא, כי המונח "מלאי בסיסי" הוא מונח חשבונאי המכוון, בעיקר, אל פרטי רכוש קבוע בעלי ערך נמוך, או אל פרטי רכוש שהתנועה בהם היא תדירה ורבה.
במקרה לעיל, עלותם של הסטנדים, המשמשים את המערערת, היא גבוהה והתנועה בהם מועטה ביותר. על כן הם אינם תואמים את ההגדרה של "מלאי בסיסי", כאמור.
כמו כן המערערת לא נשאה בנטל להוכיח, כי היא חתמה על הסכם עם נציג המשיב עוד בשנת 1974, אשר על פיו, הסטנדים הוכרו כמלאי בסיסי.
גם טענת המערערת, כי לאור ההסכמות היא לא ניכתה פחת, בגין הסטנדים לאורך השנים, לא הוכחה. בית המשפט קבע, כי: אם המערערת ניכתה את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים, במועד רכישת פלדות בע"מ, ואם לאו; וכן אם המערערת ניכתה פחת בגין הסטנדים, לאורך השנים, ואם לאו - אין בכך כדי לפגוע בעובדה, כי הסיווג הנכון של הסטנדים הנו הסיווג כנכס הון, אשר ניתן לנכות פחת בגינו ואי אפשר לנכות את מלוא ההוצאה בגין עלות הרכישה.
סיווג הוצאות נוספות
לטענת המערערת, יש לאפשר לה לנכות הוצאות שונות, אשר היא הוציאה - אם מכוח היותן מותרות לניכוי, כהוצאות לצורך תיקונים, ואם בהיותן הוצאות אחזקה שוטפת, בהתאם לסעיף 17(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"].
המשיב טען מנגד, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח, שמדובר בהוצאה פירותית המותרת לניכוי. אולם, המשיב לא פירט, מדוע לא התיר ניכוי של הוצאות שונות, אשר הוציאה המערערת.
בית המשפט קיבל את טענת המערערת, כי יש לאפשר לה לנכות את ההוצאות השונות (תיקון רצפת בטון, עבודת נגרות, הוצאות אינסטלציה, גלאי מערכת אזעקה והעתקת קווי חשמל). שכן, הוצאות אלה, הן בטיבן והן בסכומים שהוצאו, מעידות כי מדובר בהוצאות לצורך תחזוקה שוטפת, לצורך שמירה על הקיים, והן מותרות לניכוי על פי סעיף 17(3) לפקודה.
ניכוי הפסד בגין עסקת "ניסיתא" כהוצאה פירותית
המערערת התקשרה עם חברת ניסיתא בהסכם השקעה / הלוואה, אשר על פיו, היא נתנה לניסיתא כספים בריבית של 8% לשנה - כנגד אגרות חוב עם זכות המרה למניות בעתיד.
עם הפיכתה של ניסיתא לחדלת פירעון, המערערת ביקשה לנכות את החוב האבוד כהוצאה פירותית. שכן, לטענתה, מדובר בהלוואה אשר ניתנה לניסיתא, והלוואה זאת היוותה תחליף להשקעת הכספים בפיקדון. לטענת המשיב, עסקינן בהשקעה הונית ובהפסד הון.
בית המשפט דחה את טענתה של המערערת בעניין זכותה לנכות את ההפסד, בגין עסקת ניסיתא כהפסד פירותי, וקיבל את גישתו של המשיב, כי עסקת ניסיתא הנה עסקת השקעה שביצעה המערערת בניסיתא. המערערת אינה עוסקת דרך קבע בהשקעה בחברות אחרות.
נוסף על כך, תנאי ההסכם בין המערערת לניסיתא מעידים, כי מדובר בהשקעה הונית. נראה כי הכוונה היא למהלך של השקעה במיזם, שאינו קשור בפעילות השוטפת של המערערת ושכשל. תוצר כשל זה הוא ההפסד שבהון.
שומת הניכויים
המערערת טענה, כי היא שלחה בקשה לתיקון השומה, לאור שומת הניכויים שהוציא לה המשיב. אולם, המשיב סירב להכיר בהוצאות העודפות לרכב. המשיב טען, שמכיוון שמלוא המידע בגין הוצאות עודפות אלה אינו מצוי בידיו, אין הוא מכיר בהוצאות.
בית המשפט קבע, כי טענות המערערת כמו גם טענות המשיב - אינן ברורות. לכאורה, נטל ההוכחה הוא על כתפי המערערת ומשלא הוכחו טענותיה, יש לדחותן. ברם, המשיב אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים, שעה שבמאמץ מזערי יכול הוא לברר עם פקיד הניכויים את העובדות ואת הנתונים לאשורם, כטענת המערערת.
אשר על כן, בית המשפט החזיר את התיק למשיב, כדי שהוא יקבע את שומת המערערת בעניין זה, בתוך 90 יום.
הערעור נדחה ברובו.
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
לפני: כב' השופט מגן אלטוביה
ניתן ב-1.4.2007
הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה
רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור
חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם.
המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם.
לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.
בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.
- דירוג 100 הביטחוניות 2025: אלביט ורפאל עלו, תע״א באותו המקום
- תעשייה אווירית, רפאל, אלביט מערכות - מי קיבלה יותר פרסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים
קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית,
נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

בנק ישראל: פחות מעשירית מהכסף השוכב בעו"ש מקבל ריבית
הממוצעים שפרסם בנק ישראל משקפים פערים חדים בין הריביות שהציבור מקבל לבין אלה שהוא משלם: 1.1% על עו"ש בזכות מול 12.1% על חובה, פערים גדולים בין הריבית על הפיקדונות והריבית על ההלוואות, ובנוסף גם פערים של עשרות אחוזים בריביות אשראי בין גופים שונים
הצרכן הישראלי מחכה בכליון עיניים להורדת הריבית, שלא ירדה מינואר 2024, ובנתיים, עד ההודעה הבאה של הנגיד, בנק ישראל פירסם את נתוני הריביות במשק, שמראים בבירור כיצד רוב הציבור מאבד את כספו לאור שיעורי הריבית הגבוהים.
נתחיל בעובר ושב, שבו סך יתרת משקי הבית היא 232 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה 8.4% בלבד נושא ריבית, וגם זו נמוכה, היות והממוצע עומד על 1.1% בלבד. אם נשווה את הריבית לעובר ושב בחובה, נראה תמונה הפוכה עם ריבית ממוצעת של 12.1%. זהו הפרש של יותר מפי 10. מבחינת הריבית שתקבלו על יתרת עו"ש, בנק מסד מוביל עם 3.2%, לאומי ויהב עם 2% ואילו בבנק הפועלים יתנו לכם 0.2% בלבד על יתרת העו"ש. אם נסתכל על הריבית על עו"ש בחובה, לקוחות בנק לאומי ישלמו את שיעור הריבית הגבוה ביותר, 13.6%, ואחריהם גם לקוחות של בנק הפועלים ישלמו שיעור גבוה של 12.9%, דיסקונט עם 11.3% ומזרחי עם 10.1%. הבנק הזול ביותר בתחום הוא יהב, עם 9.10% בלבד.
הריבית גבוהה, אבל לא בפיקדונות
מבט על נתוני הריבית בהלוואות מראה פער עצום בין הממוצעים, היות והלוואה חוץ בנקאית אצל כאל תגבה מכם ריבית ממוצעת של כ-11.3%, בעוד שאם תעשו זאת בבנק הדיגיטלי, וואן זירו, תיגבה מכם את הריבית הממוצעת הנמוכה ביותר, 6.9%, אך היקף ההלוואות שלו נמוך במיוחד. בבנקים הקטנים יותר תקבלו הלוואות בתנאים טובים ביותר, כשבנק מסד ויהב עם כ-7.9% ו-8.1%, בהתאמה. מבין הבנקים הגדולים, ממוצע ההלוואות של דיסקונט הוא הנמוך ביותר, עם 8.4% ואילו מזרחי עם הממוצע הגבוה ביותר, כ-9.5%, כך שגם בקרב הבנקים הגדולים ישנו הפרש לא קטן בכלל. מבחינת הלוואות אצל גופים חוץ בנקאיים, אצל מקס וישראכרט ההלוואה תהיה בריבית גבוהה של 10% וכ-10.7%, בהתאמה. במילים אחרות, הפערים מראים כי לקוח עלול לשלם פי 2 ריבית, בהתאם לבחירתו בגוף הפיננסי. ממוצע הריבית על ההלוואות עומד על כ-9.2%. סך ההלוואות שניתנו באוגוסט הוא 4.97 מיליארד שקל.
אם נסתכל על פיזור הריביות להלוואות נראה נתון בולט נוסף, שמראה פערים גדולים בין לקוחות אותו הגוף. בכאל, למשל, הריבית הממוצעת היא 11.3%, אך לקוחות מסוימים חווים ריביות של עד 16.7%. במרכנתיל, הטווח נע בין 6.4% ל־15.5%, ובהפועלים מ־6.6% ועד 14.7%. וכך, במקרים פרטניים שבהם הלקוחות הם בעלי פרופיל סיכון גבוה הריבית תהיה גבוהה דרמטית מלקוחות "טובים".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
סך הפיקדונות של משקי הבית עמד על כ-39.6 מיליארד ש"ח, והחריג הוא הבנק הדיגיטלי One Zero, שמציע ריבית קבועה של 5% בפיקדון לשנה, בעוד שהממוצע על הריבית הקבועה בפקדונות לשנה עומד על 4.2% והבנקים הגדולים ברובם נותנים תשואות נמוכות יותר, כשלאומי הוא היחיד מהבנקים הגדולים שנמצא מעל הממוצע, עם ריבית קבועה של כ-4.3%. את הריבית הקבועה הנמוכה ביותר מבין הבנקים הגדולים תקבלו בבנק הפועלים, עם 4.08% בלבד, ואילו בבנקים הקטנים המצב אף פחות טוב, כשבבנק מסד תקבלו 3.69% בלבד. וכך, גם כשמדובר בפיקדון שנתי, אנחנו רואים שרובה המוחלט של המערכת נותנת שיעור נמוך יותר מריבית הבסיס של בנק ישראל.