המחלוקת היא: הוצאות פירותיות, או הוצאות הוניות

העובדות המחלוקת בין הצדדים בערעור נסבה סביב מספר נושאים: א. אי הכרת המשיב ברכישת "סטנדים", כמלאי עסקי של המערערת וסיווג רכישת ה"סטנדים" כהוצאה הונית. ב. אי הכרת המשיב בהוצאות שונות של המערערת כהוצאות פירותיות, וסיווגן כהוצאות הוניות בידי המשיב. ג. אי הכרת המשיב בניכוי חוב, שנוצר כתוצאה מהשקעה בחברת "ניסיתא מחקר ופיתוח בע"מ" [להלן - "ניסיתא"] כהוצאה פירותית. ד. סירוב המשיב לתקן את שומת המערערת, לאור שומת ניכויים מתוקנת. כב' השופט מגן אלטוביה רכישת הסטנדים המערערת טענה, כי בשנת 1974, עת רכשה את מפעל פלדות בע"מ, הוסכם בינה לבין נציג המשיב דאז, כי הסטנדים, המשמשים לצורך אחזקת מוטות פלדה במחסניה, יירשמו כמלאי בסיסי. לכן במהלך כל השנים, היא לא ניכתה פחת בגין הסטנדים. לטענת המערערת, יש לאפשר לה לנכות את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים כהוצאה פירותית, שכן הוחלפו סטנדים אשר יצאו מכלל שימוש ואשר היוו מלאי בסיסי. המשיב סירב להתיר למערערת לנכות את סכום רכישת סטנדים בטענה, שרכישת הסטנדים הנה הוצאה הונית ולא הוצאה פירותית. הסטנדים אינם תואמים את ההגדרה על מלאי בסיסי כפי שנקבע בפסיקה, ועל כן לשיטתו יש לנכות פחת בלבד בגין הסטנדים. בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי הסטנדים מהווים מלאי בסיסי. ההלכה הפסוקה היא, כי המונח "מלאי בסיסי" הוא מונח חשבונאי המכוון, בעיקר, אל פרטי רכוש קבוע בעלי ערך נמוך, או אל פרטי רכוש שהתנועה בהם היא תדירה ורבה. במקרה לעיל, עלותם של הסטנדים, המשמשים את המערערת, היא גבוהה והתנועה בהם מועטה ביותר. על כן הם אינם תואמים את ההגדרה של "מלאי בסיסי", כאמור. כמו כן המערערת לא נשאה בנטל להוכיח, כי היא חתמה על הסכם עם נציג המשיב עוד בשנת 1974, אשר על פיו, הסטנדים הוכרו כמלאי בסיסי. גם טענת המערערת, כי לאור ההסכמות היא לא ניכתה פחת, בגין הסטנדים לאורך השנים, לא הוכחה. בית המשפט קבע, כי: אם המערערת ניכתה את ההוצאה בגין רכישת הסטנדים, במועד רכישת פלדות בע"מ, ואם לאו; וכן אם המערערת ניכתה פחת בגין הסטנדים, לאורך השנים, ואם לאו - אין בכך כדי לפגוע בעובדה, כי הסיווג הנכון של הסטנדים הנו הסיווג כנכס הון, אשר ניתן לנכות פחת בגינו ואי אפשר לנכות את מלוא ההוצאה בגין עלות הרכישה. סיווג הוצאות נוספות לטענת המערערת, יש לאפשר לה לנכות הוצאות שונות, אשר היא הוציאה - אם מכוח היותן מותרות לניכוי, כהוצאות לצורך תיקונים, ואם בהיותן הוצאות אחזקה שוטפת, בהתאם לסעיף 17(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. המשיב טען מנגד, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח, שמדובר בהוצאה פירותית המותרת לניכוי. אולם, המשיב לא פירט, מדוע לא התיר ניכוי של הוצאות שונות, אשר הוציאה המערערת. בית המשפט קיבל את טענת המערערת, כי יש לאפשר לה לנכות את ההוצאות השונות (תיקון רצפת בטון, עבודת נגרות, הוצאות אינסטלציה, גלאי מערכת אזעקה והעתקת קווי חשמל). שכן, הוצאות אלה, הן בטיבן והן בסכומים שהוצאו, מעידות כי מדובר בהוצאות לצורך תחזוקה שוטפת, לצורך שמירה על הקיים, והן מותרות לניכוי על פי סעיף 17(3) לפקודה. ניכוי הפסד בגין עסקת "ניסיתא" כהוצאה פירותית המערערת התקשרה עם חברת ניסיתא בהסכם השקעה / הלוואה, אשר על פיו, היא נתנה לניסיתא כספים בריבית של 8% לשנה - כנגד אגרות חוב עם זכות המרה למניות בעתיד. עם הפיכתה של ניסיתא לחדלת פירעון, המערערת ביקשה לנכות את החוב האבוד כהוצאה פירותית. שכן, לטענתה, מדובר בהלוואה אשר ניתנה לניסיתא, והלוואה זאת היוותה תחליף להשקעת הכספים בפיקדון. לטענת המשיב, עסקינן בהשקעה הונית ובהפסד הון. בית המשפט דחה את טענתה של המערערת בעניין זכותה לנכות את ההפסד, בגין עסקת ניסיתא כהפסד פירותי, וקיבל את גישתו של המשיב, כי עסקת ניסיתא הנה עסקת השקעה שביצעה המערערת בניסיתא. המערערת אינה עוסקת דרך קבע בהשקעה בחברות אחרות. נוסף על כך, תנאי ההסכם בין המערערת לניסיתא מעידים, כי מדובר בהשקעה הונית. נראה כי הכוונה היא למהלך של השקעה במיזם, שאינו קשור בפעילות השוטפת של המערערת ושכשל. תוצר כשל זה הוא ההפסד שבהון. שומת הניכויים המערערת טענה, כי היא שלחה בקשה לתיקון השומה, לאור שומת הניכויים שהוציא לה המשיב. אולם, המשיב סירב להכיר בהוצאות העודפות לרכב. המשיב טען, שמכיוון שמלוא המידע בגין הוצאות עודפות אלה אינו מצוי בידיו, אין הוא מכיר בהוצאות. בית המשפט קבע, כי טענות המערערת כמו גם טענות המשיב - אינן ברורות. לכאורה, נטל ההוכחה הוא על כתפי המערערת ומשלא הוכחו טענותיה, יש לדחותן. ברם, המשיב אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים, שעה שבמאמץ מזערי יכול הוא לברר עם פקיד הניכויים את העובדות ואת הנתונים לאשורם, כטענת המערערת. אשר על כן, בית המשפט החזיר את התיק למשיב, כדי שהוא יקבע את שומת המערערת בעניין זה, בתוך 90 יום. הערעור נדחה ברובו. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לפני: כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-1.4.2007

הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".