בקשה לפתיחת שנים סגורות ולקבלת החזר מס לנכה
1. גד אחימן, 2. ורדה אחימן, 3. שמואל אחימן נ' מדינת ישראל - נציבות מס הכנסה
העובדות ---------- ביום 25.12.1989 עתר אביהם של המבקשים [להלן - "המנוח"] לקבלת פטור ממס [להלן - "הפטור"], בגין נכות בשיעור 100%. ביום 27.3.1990, המשיבה הפנתה את המנוח אל המוסד לביטוח לאומי, לבדיקה בוועדה רפואית, כדי לקבוע את שיעורי נכותו לצורכי שלטונות מס הכנסה.
ביום 26.2.1991, הוועדה הרפואית הודיעה למנוח, כי נקבעה לו נכות בשיעור 100% לצמיתות, החל מיום 3.5.1976, וכן שהוא זכאי לפטור על הכנסתו החל מיום זה. ביום 28.10.1992, כשנה בערך לאחר שהמנוח הלך לעולמו, אלמנתו שלחה מכתב לנציב מס הכנסה, שבו ציינה, כי למנוח נקבעה נכות בשיעור 100%, וכי היא מבקשת את החזר המס המגיע לה. בקשתה נתקבלה והוחזרו לה כספי מס לתקופה של שש שנים לאחור מיום הגשת בקשתה, קרי, מאז חודש אוקטובר 1986. המבקשים הגישו תביעה לבית משפט השלום, שבה הם טענו, כי ההחזר מגיע להם שש שנים לאחור מעת הגשת בקשת הפטור בידי המנוח, ביום 25.12.1989. מנגד, המשיבה טענה, כי בקשה כדין לא הוגשה מעולם, וכי היא הכירה בבקשת האלמנה, כבקשה להחזר מס לפנים משורת הדין. בית-משפט השלום דחה את תביעתם של המבקשים בקובעו, כי כדי לקבל החזר מס, יש להגיש בקשה המסתמכת על דו"ח ואשר על פיו שולם מס יתר, וכי המסמך היחידי שהמנוח הגיש בשנת 1989 היה "בקשה לקבלת פטור". בקשה זו איננה בקשה לפתיחת שנים "סגורות" ולקבלת החזר מס משנים קודמות, אלא בקשה שגרתית לקבלת פטור לשנה השוטפת בלבד. על פסק-דינו של בית-משפט השלום, המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. גם בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי "בקשה לקבלת פטור", שתכליתה היא קביעת דרגת הנכות ושיעור הפטור או הזיכוי ממס, חלה לכאורה על שנת המס השוטפת, וכי על נישום, המבקש לפתוח שומות סגורות לשנים קודמות ולקבל החזרי מס בגינן, להגיש בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי. היות שהבקשה לא הוגשה, כאמור, לא קמה עילה לחיוב המשיבה בתשלום החזרי מס ליורשי המנוח לשנים המבוקשות. פסק דין בבקשת רשות הערעור שנידונה לפני בית המשפט העליון, המבקשים חזרו על טענותיהם בערכאות הקודמות וטענו, כי בתי המשפט טעו בקביעתם, שטופס "בקשה לקבלת פטור" איננו בגדר בקשה לפתיחת שומות סגורות לשנים קודמות, על פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ולקבלת החזר מס. בית המשפט קבע, כי אין להיעתר לבקשת המבקשים ממספר טעמים, כפי שיפורט להלן. ראשית, עניינה של המבקשת נידון בהרחבה לפני שתי ערכאות, ואין הבקשה באה בגדר המקרים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, או חשיבות ציבורית רחבה, שעליהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. שנית, המסמך שהמנוח הגיש היה "בקשה לקבלת פטור", שהוגשה ביום 25.12.1989. בקשה זו, כפי שפסקו בתי המשפט קמא, איננה בבחינת דו"ח המצביע על זכות להחזר מס, והמנוח לא הגיש בקשה להחזר מס. אלא מאי? אלמנתו היא שהגישה בקשה ביום 28.10.1992, ושבה היא עתרה להחזר. המשיבה ענתה על בקשה זו. בית המשפט הוסיף לציין, כי יש היגיון בקביעה המופיעה בחוקים שונים, בדבר הגבלת החזרים לאחור, לתקופת שנים אחדות. אכן, במונחי צדק מוחלט, ככל שדבר מעין זה קיים, ייתכנו סימני שאלה גם במקרה שלפנינו. אך הצדק אינו רק כלפי היחיד, אלא גם כלפי הציבור. אשר על כן נקבעו מסגרות שהכול חייבים בהן, ואל מול אי נוחות המתעוררת כלפי מצב הפרט ניצבת אי נוחות של הציבור, שהכתיבה הסדרי התיישנות. לסיכום, בקשת רשות הערעור נדחתה. בבית המשפט העליון לפני: כב' השופט אלייקים רובינשטיין ניתן ב-19.12.2006 הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".
