צמח הכותנה נארג, נצבע ושימש להכנת בגדים קלים באזורים הטרופיים כבר בתקופה הפרה-היסטורית: במערות מקסיקו נמצאו עדויות לבדים עשויי כותנה מלפני 7,000 שנה. בהודו החלו לגדל כותנה לפני יותר מ-6,000 שנה וארגו בדים מכותנה במומחיות שאין דומה לה מאות שנים לפני תחילת ספירת הנוצרים. מהודו הגיע גידול הכותנה למסופוטמיה במשך האלף השלישי לפני הספירה, ומשם גם למצרים. ההיסטוריון היווני המפורסם הרודוטוס (484-430 לפנה"ס) מספר בכתביו על הכותנה ההודית: "ישנם שם עצים הגדלים פרא שהפרי שלהם הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה".

במאה הראשונה לספירה הביאו סוחרים ערבים בדי כותנה עדינים לאיטליה ולספרד, אך את גידול הצמח הביאו הכובשים המוסלמים לספרד רק במאה התשיעית לספירה. כמויות קטנות של בדי כותנה יובאו לאנגליה לפני המאה החמש-עשרה ושימשו בעיקר בתור פתילים לנרות. מתיישבים בווירג'יניה שבארצות הברית גידלו וייצאו כותנה בהיקף מצומצם מאז ייסוד המושבה בשנת 1607, והשתמשו בזרעים מיובאים מאיי הודו המערבית. החל מהמאה השמונה-עשרה ארצות הברית היא בין יצרניות הכותנה המובילות בעולם, לרוב השנייה בגודלה.

תעשיית הכותנה בהודו התפתחה מאוד בתקופת המהפכה התעשייתית תחת השלטון הבריטי, כשהומצאו מכונת הטוויה הראשונה ג'ני בשנת 1764 והנול הממוכן ארקרייט בשנת 1769; ההמצאות האלו אפשרו ייצור המוני וזול של אריגי כותנה בבריטניה. בסביבות שנת 1840 לא יכלה הודו לספק עוד את הכמויות הגדולות של כותנה שצרכה התעשייה הממוכנת בבריטניה, ונוסף על כך גילו אז שאיכותה של הכותנה האמריקאית עדיפה כי סיביה חזקים יותר. מכל הסיבות האלה זנחו הסוחרים הבריטים את הכותנה ההודית לטובת הגידולים של העבדים האפריקאים שבארצות הברית ובאיים הקריביים. הכותנה ההיא הייתה גם זולה יותר, כיוון שלא היה צורך לשלם שכר לעבדים, שבמדינות דרום ארצות הברית עסקו בעיקר בגידול כותנה.

בזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית הופסק ייצוא הכותנה בגלל המצור הימי של כוחות הברית על נמלי הדרום, דבר שהביא את צרכניות הכותנה העיקריות, בריטניה וצרפת, לייבא כותנה ממצרים. סוחרים בריטים וצרפתים השקיעו סכומים גדולים בגידולי הכותנה המצריים, וממשלת מצרים לקחה הלוואות גדולות מבנקים אירופאים לאותה מטרה. לאחר סיום מלחמת האזרחים בארצות הברית בשנת 1865 זנחו הסוחרים הבריטים והצרפתים את הכותנה המצרית וחזרו לייבא כותנה זולה מארצות הברית; דבר שהביא את מצרים לפשיטת רגל בשנת 1876 והיה הגורם העיקרי לסיפוחה לאימפריה הבריטית בשנת 1882.

כותנה מגדלים באזורים רבים בעולם, בעיקר באזורים חמים. לגידולי הכותנה יש עונת צמיחה ארוכה, בעונת הצמיחה הם דורשים הרבה מים ושמש ובזמן הקטיף אקלים יבש. לאחר שנעשה שימוש רב בדשנים ובמדבירי מזיקים מלאכותיים בגידול הכותנה, פותחה כותנה מהונדסת גנטית הדורשת כ-80% פחות מדבירי חרקים. כיום כ-20% מגידול הכותנה העולמי מהונדס גנטית, ובארצות הברית שיעור גידול הכותנה המהונדס גבוה מאוד ועומד על כ-75%.

קטיף הכותנה היה בעבר מלאכה ידנית קשה, ובארצות הברית הועסקו בה העבדים האפריקאים בתנאים קשים. כיום התהליך של קטיף הכותנה ועיבודה ממוכן כולו. בקטיף הכותנה מפרידים את הכותנה מהשיח, ובמנפטה מופרדים הסיבים מהזרעים ומהתרמילים. מהזרעים מפיקים שמן כותנה, בפסולת המנפטה משתמשים למאכל לבהמות ואת סיבי הכותנה טווים לחוטים שמהם אורגים בדים. נוסף על השימושים בתעשיית הבדים, משתמשים בכותנה לצורכים רפואיים (צמר גפן הוא למעשה כותנה טהורה מעוקרת) ולייצור נייר. הנייר הסיני יוצר בעבר מכותנה, כמו שטר הדולר האמריקאי ונייר המכתבים הרשמי של ממשלת ארצות הברית בימינו. בדי הג'ינס והטריקו הפופולריים עשויים מכותנה.

ייצור הכותנה העולמי בשנת 2006 הסתכם ב-25.4 מיליון טון. סין נמצאת במקום הראשון עם 26.5% מהייצור העולמי, אחריה ארצות הברית – 18.6%, הודו – 18.4%, פקיסטן – 8.3%, ברזיל – 5.1% ואוזבקיסטן – 4.6%.

צריכת הכותנה העולמית בשנת 2006 הסתכמה ב-26.4 מיליון טון: הצרכנית העיקרית הייתה סין עם 41.1% מהתצרוכת העולמית, אחריה הודו – 15.0%, פקיסטן – 10.0%, טורקיה – 5.8% וארצות הברית – 4.1%.

אף על פי שסין היא יצרנית הכותנה הגדולה בעולם, היא גם היבואנית הגדולה בעולם ובשנת 2006 ייבאה יותר מ-3 מיליון טון כותנה. טורקיה היא יבואנית הכותנה השנייה בעולם, 0.7 מיליון טון, ואחריה בנגלדש, אינדונזיה, פקיסטן ותאילנד, כל אחת מייבאת כ-0.5 מיליון טון.

ארצות הברית היא יצואנית הכותנה מספר אחת בעולם, בשנת 2006 היה היצוא שלה כ-3 מיליון טון; אחריה הודו ואוזבקיסטן, כל אחת ייצאה כמיליון טון בשנת 2006. ארצות אפריקה הכפילו את כמות הכותנה שהן מייצאות בשנים האחרונות ויחד הן היצואן מספר שתיים בעולם אחרי ארצות הברית. לארצות הברית ולמדינות אפריקה אין תעשיות טקסטיל חשובות כיום, משום שרוב התעשייה עברה לארצות דרום מזרח אסיה, בעיקר להודו וסין. חברת Dunavant האמריקאית למשל פעילה מאוד באפריקה: החברה מספקת הלוואות ל-180,000 חקלאים זעירים לרכישת זרעים, נותנת ייעוץ ועזרה טכנית למגדלים ומפעילה מנפטות כותנה באוגנדה, במוזמביק ובזמביה.

חשוב לציין כי ממשלת ארצות הברית מסבסדת את גידולי הכותנה של 25,000 מגדלי כותנה אמריקאים עשירים בסכום העתק 2 מיליארד דולר לשנה, אבל ספק אם הממשל ימשיך במתן הסובסידיה לנוכח התביעה של ברזיל וארצות אחרות להפסיק את מתן הסובסידיות הפוגעות במסחר ההוגן. הדבר מסביר את הגברת הפעילות של החברות האמריקאיות Dunavant ו-Cargill באפריקה.

מחיר הכותנה נע בין 20 ל-40 סנט לפאונד בשנים 1956-1971, המחיר עלה ל-90 סנט לפאונד באוקטובר 1973, מחיר המקביל לארבעה דולר לפאונד בדולרים של היום מתואמים לאינפלציה. מחיר הכותנה ירד ל-37 סנט לפאונד בתחילת 1975. מאז ועד היום המחיר נע בין 30 ל-114 סנט לפאונד, כשהשיא היה 114 סנט לפאונד ביולי 1995, ואחר כך ירד ל-30 סנט בנובמבר 2001. המחיר ב-23 במארס השנה היה 53 סנט לפאונד. המחיר מושפע מרמות המלאי בעולם שהסתכמו ב-11 מיליון טון בסוף שנת 2006, ממצב היבולים וממידת הביקוש.

ובשבוע הבא: למי שמאמין שמחיר הכותנה יוסיף לעלות ומחפש דרך להשקיע בו - אסביר כיצד עושים זאת.

*מאת: אריה גורן - אנליסט גלובלי, בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל, של כלל פיננסים בטוחה.