אף על פי שמתכת הניקל התגלתה כבר בכלים מברונזה משנת 3500 לפני הספירה (אם כי באחוז קטן), רק בשנת 1751 הצליח לבודדה לראשונה המדען הגרמני ברון קרונסטדט. קרונסטדט ניסה למצות נחושת ממינרל שהכיל נחושת ניקל וברזל, מינרל שכונה אז בתרגום מגרמנית "נחושת של השטן", ובמקום נחושת קיבל מתכת לבנה-כסופה מבריקה, והיא קיבלה את השם ניקל.

ניקל היא מתכת קשה וחזקה גם בתנאי טמפרטורה קיצוניים, טמפרטורת ההתכה שלה 1453 מעלות צלזיוס, והיא עמידה ביותר נגד קורוזיה. לניקל מוליכות חום וחשמל נמוכות יחסית, והיא בעלת תכונות מגנטיות. כשהתבררו התכונות האלו, החלו להפיק ניקל בצורה תעשייתית, והתגלה שהוספת ניקל לפלדה, אפילו בכמויות קטנות, משפרת משמעותית את חוזק הפלדה ואת עמידותה בפני קורוזיה.

השותפות בין הניקל לפלדה נמשכת, וכיום השימוש בניקל לייצור פלדות אל-חלד הוא השימוש העיקרי: 65% מהניקל המופק בעולם משמש לפלדות אל-חלד. 20% נוספים משמשים לנתכים מיוחדים עם או בלי פלדה, ובהם "סופר מתכת" – מתכת בעלת זיכרון, החוזרת למצבה הקודם לאחר כיפוף או שינוי צורה בעזרת חימום קל – וסגסוגות-על לתעשיית התעופה ולמטרות צבאיות. שימוש נוסף בניקל, 9%, הוא ציפוי באלקטרוליזה של לוחות פלדה להגנה מפני קורוזיה. שישה האחוזים הנותרים משמשים לסוללות מיוחדות, למטבעות – שבהם מטבע חמישה הסנט של ארצות הברית, המכונה ניקל אף על פי שהוא מכיל יותר נחושת מניקל – ולכימיקלים שונים.

פלדת אל-חלד הנמצאת בשימוש רחב היא נתך של פלדה עם 30%-10% כרום וברוב המקרים גם עם כ-10% ניקל ומתכות נוספות. במגע עם האוויר הכרום מתחמצן ויוצר שכבה דקה, של תחמוצת הכרום, שאינה חדירה למים ולאוויר. השכבה הזו מגנה על הפלדה מפני קורוזיה והיא דקה מכדי להיראות לעין, ולכן המתכת נראית מבריקה. קיימים יותר מ-57 הרכבי פלדות שונים המוכרים כפלדות אל-חלד סטנדרטיות. המילה נירוסטה – קיצור המילים "פלדה בלתי מחלידה" בגרמנית, שהייתה בארץ למילה נרדפת לפלדת אל-חלד – היא סימן מסחר רשום של החברה הגרמנית תיסֶן-קרוּפּ נירוסטה בע"מ.

את העמידות בפני קורוזיה של סגסוגות הברזל-כרום זיהה לראשונה ב-1821 המטלורג הצרפתי פייר ברתייר, אולם למטלורגים של המאה ה-19 לא הייתה הטכנולוגיה הנדרשת ליצירת הצירוף של ריכוז כרום גבוה עם ריכוז פחמן נמוך המיושם בייצור פלדת אל-חלד בימינו, וסגסוגות הברזל-כרום שהצליחו לייצר היו פריכות מכדי להיות בעלות ערך שימושי. הארי ברירלי ממעבדות המחקר "בראון-פירת'" שבעיר שפילד באנגליה נחשב ל"אבי פלדת האל-חלד". בשנת 1913, כשניסה לייצר סגסוגת עמידה בפני קורוזיה לייצור קני תותחים, הוא גילה תהליך לייצור פלדת אל-חלד בעלת פחות מאחוז אחד של פחמן ואף תיעש את התהליך.

עמידותה של פלדת אל-חלד בפני קורוזיה וכתמים, מחירה הנמוך יחסית והברק האופייני לה עשו אותה לחומר גלם מבוקש למגוון רחב של מוצרים. הסגסוגת מיוצרת בצורה של יריעות, לוחות, מוטות, צינורות וחוטים, ומהם מייצרים מגוון גדול של מוצרים: כלי מטבח, כגון סירי בישול, מחבתות, סכו"ם וכיורים; כלי ניתוח; כלי עבודה; מכשירי חשמל וציוד תעשייתי. כמו־כן היא משמשת בתעשיית הבניין: למעקות, ציפוי חוץ של מבנים וכחומר בנייה בגורדי שחקים ובבניינים גדולים. שימושים נוספים הם בייצור מטבעות, מדליות ובאמנות הפיסול.

ייצור פלדת אל-חלד הכלל עולמית בשנת 2006 גדל ב-14.4% לעומת שנת 2005 והסתכם ב-27.8 מיליון טון. ב-2006 גם הפכה סין ליצרנית פלדת אל-חלד הגדולה בעולם: היא ייצרה 5 מיליון טון, ב-60% יותר ממה שייצרה בשנת 2005. באופן כללי הייתה החלוקה של ייצור פלדת אל-חלד בעולם בשנת 2006 כדלקמן: אסיה – 50%, אמריקה – 10% ואירופה ואפריקה – 40%.

לאור הגידול בייצור פלדות אל-חלד חל ביקוש רב לניקל, כך שהתפוקה העולמית בקושי מצליחה לעמוד בביקוש. מלאי הניקל במחסני בורסת המתכות בלונדון בסוף חודש פברואר 2007 היה כ-3,300 טון, כמות הפחותה מהצריכה העולמית במשך יום אחד, דבר המסביר את העלייה התלולה במחיר הניקל מ-5 דולר לפאונד בתחילת שנת 2006 ל-20 דולר לפאונד בסוף חודש פברואר 2007. מחיר הניקל נע בתחום שבין 2-5 דולר לפאונד בשנים 1992 עד 2003 ועד שנת 2006 בתחום שבין 5.0-7.5 דולר לפאונד.

ייצור הניקל הראשוני ממכרות בכל העולם מסתכם בכ-1.4 מיליון טון לשנה, נוסף על כך כ-25% נוספים מתקבלים ממחזור גרוטאות מתכת המכילות ניקל. המדינות המפיקות העיקריות של ניקל ראשוני ממכרות הן רוסיה – 22.5% מהייצור העולמי בשנת 2004, אוסטרליה – 15.0%, קנדה – 11.6%, אינדונזיה – 10.1% וניו-קלדוניה (טרטוריה צרפתית באוקיינוס השקט) – 8.0%.

המשך פעילות כלכלית מוגברת בעולם בכלל ובסין ובאסיה בפרט תביא להמשך ביקוש חריג לניקל ולמחירו הגבוה בהתאם, האטה בפעילות הכלכלית יכולה לגרום לירידה קיצונית מהמחיר הגבוה מאוד של ניקל כיום.

ובשבוע הבא: למי שמאמין שמחיר הניקל יוסיף לעלות ומחפש דרך להשקיע בו – אסביר כיצד עושים זאת.

*מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.