שש עשרה שנה אני בתחום ניירות ערך. מרצה כמעט אותה תקופה ומימי לא פגשתי משקיע שהפסיד. מה לעשות. הביצועים של כולם נעים בין סביר למצוין, ולא ממש משנה אם השוק עולה או יורד. את המניות, נוטה המשקיע הפרטי לקנות בדיוק בסיומה של מגמת הירידה. ממש בשפיץ. ולמכור הוא מוכר תמיד במחיר גבוה יותר. כזה עם אנחנו. לא נכשלים לעולם, רק משפרים עמדות לאחור.

יש לנו ביקורות אין ספור, האחד על השני, אבל אנו לא מסוגלים לאיית את המונח "ביקורת עצמית". היא זרה לנו בערך כמו שפתם של האסקימוסים. החוסן המנטאלי שלנו ראוי להערכה ואנחנו מסוגלים להחזיק מניות גם עשר שנים ויותר. בהפסד כמובן - כי אנחנו לא פראיירים ולעולם לא ניתן שידפקו אותנו. אנחנו, גבירותי ורבותי, רק מרוויחים.

המספרים מדברים

אלא שהסטטיסטיקה העולמית יודעת לספר לנו שמרבית המשקיעים שמבקשים לעסוק בצורה כזו או אחרת בהשקעה בניירות ערך, מפסידים את כספם. אם לא מדובר בפשיטת רגל מוחלטת, הרי שמדובר בשחיקה עקבית של הון העצמי ובצורך להביא כסף מהבית כדי להמשיך ולקיים את החלומות, שבסופו של דבר מתבררים כחלומות באספמיה. עבור רבים משמשקיעים, שהמכנה המשותף לכולם הוא הרצון להרוויח כסף, זה לא זה. זה לא מצליח.

אפשר למנות אין ספור סיבות לכישלונות הבורסאיים. אפשר להישאר במישור המקובל, הגורס כי משקיע נע על רצף שבין פחד לחמדנות, אפשר לחפש את הסיבות באגו שמרים את הראש כל אימת שיש לחתוך הפסד, אפשר לתלות את קולר האשם ברצון לשמור על החלום חי ולא לנפץ אותו לרסיסים על ידי חיסול עסקה כושלת. אפשר להאשים את כל העולם בכשלונות שלך אבל להימנע ממבט במראה, כאשר אתה קם בבורא.

אפשר למצוא אין ספור סיבות.

לעניות דעתי, קיימת סיבה מרכזית אחת, או אולי מוטב לומר "סיבת-אם". מעין סיבה ראשית, שתאפשר להבין את מהות הכישלון והמקום ממנו הוא מגיע. מדובר בהיעדר שיטה.

מרבית המשקיעים נוטים לפעול בשוק ללא שיטה מסודרת. במקרים רבים, מדובר בפעולה על סמך תחושה נקודתית, איסוף חומר לא רלוונטי, בעיקר כותרות עיתונאיות, ניסיון לפענח דו"חות כספיים, טיפים, שמועות, אבל בעיקר היעדר שיטת עבודה מסודרת. המשקיע הפרטי סבור שכדאי לו להיות "כמו כולם". לעשות מה שכולם עושים. כמו הגדולים. כמו המוסדיים. רק הוא לא מבין ששיטות עבודה של משקיע פרטי שונות תכלית השוני משיטות עבודה של משקיע מוסדי. ובלי שיטת עבודה מסודרת אי אפשר להצליח במסחר בורסאי לאורך זמן.

משקיעים לא מקצועיים מביטים על עסקה בורסאית בראייה צרה, חד ממדית. עבור רבים, עסקה נמדדת כמשוואה של נעלם אחד. נעלם פיננסי. פתרונה מתמצה בחישוב פשוט של כמה כסף הוכנס לשוק וכמה כסף הוצא ממנו. היכן קנית והיכן מכרת. אין טעות גדולה מזו בפירוש תהליך ההשקעה. הראייה בעסקה בורסאית כעניין חד מימדי, מתעלמת משני מימדים אחרים חשובים לא פחות.

כל עסקה שאנו מבצעים מורכבת משלושה מידמים מרכזיים וכל עסקה כושלת, נופלת בגלל שאחד מהמימדים מהווה חולייה חלשה. המימד הראשון הוא כאמור המימד הפיננסי ומשמעותו נוגעת לאופן בו מנוהל כספך. ישנם משקיעים שמביאים כסף שרובצות עליו התחייבויות. חלק מביא הון עצמי ואת כולו או רובו מסכן בעסקה בודדת מתוך כוונה "לעשות מכה" (לא למדו שאין קיצורי דרך בחיים האלה ואין ארוחות חינם).

המימד השני הוא המימד המקצועי – מה כמות הידע שאיתה מגיע המשקיע לשוק. מרבית המשקיעים מגיעים עם סף ידע נמוך, או לא מאורגן. זה היינו הך. ההצלחה בעסקה היא כמעט תמיד נגזרת של כמות הידע שהינך משקיע. ולצורך העניין, כמות הידע היא היכולת שלך לנתח את הגרף, לשלוף את הכלים הנכונים, לקבוע את כיוון המסחר, לאתר את נקודת העיתוי המדויקת, לקבוע את מיקומה של ההוראה לקטיעת הפסד, ולגבש מנגנון שיסייע להגן על הרווחים בהצלחה.

המימד השלישי הוא החשוב ביותר, לפחות לטעמי. במקרים מרכזיים מימד זה מהווה את ההבדל שבין הצלחה לבין כישלון. המימד המנטאלי.

מרבית המשקיעים נוטים להיות מנוהלים על ידי רגשותיהם ותחושותיהם, מגיבים כלפי אירועים חיצוניים, מחשבות, פחדים, חמדנות, אגו ועוד. היכולת לשלוט ברגשות ולנהל אותם, במקום לתת להם להכתיב את המחשבה ומכאן את דרך הפעולה, היא אחת מאבני היסוד בדרך למסחר מוצלח. אני רואה לעיתים מזומנות תגובות של משקיעים כלפי פעולות של עצמם, פעולות של אחרים, דעות של אחרים וברור לי כשמש, שמשקיע שמערב את רגשותיו במסגרת תהליך קבלת ההחלטות, הוא משקיע מפסיד. החלטות השקעה בניירות ערך חייבות להיות החלטות קרות שמותוות על ידי דרך פעולה מוגדרת וידועה מראש. כל ניסיון לשלב רגשות יתברר במוקדם או במאוחר, במתכון להפסד.

*הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.