הפרת חוזה לתקופה קצובה

רונית התקבלה לעבודה כמנהלת תיק השקעות בבנק. עם תחילת עבודתה, נחתם עימה חוזה שתוקפו לשנה מיום תחילת העבודה. העסקתה של רונית הופסקה על ידי מנהל הבנק לאחר 9 חודשים בלבד. רונית מעונינת לתבוע את הבנק לפיצוי בגין הפסקת החוזה לפני שנסתיים. מה סיכויי תביעתה של רונית?
עו"ד לילך דניאל |

כשמדובר בהפרת חוזה לתקופה קצובה, הצד המקיים יכול לתבוע פיצוי מהצד המפר המבוסס על ההפסד שנגרם לו בעקבות ההפרה.

במקרה בו המעסיק מפר את החוזה, חישוב הפיצוי מבוסס על שיעור השכר והנלווים עד לתום תקופת החוזה בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר בשקידה סבירה.

בע"ב 3008/01 שלומית עמיחי נ. מדינת ישראל (מיום 2.11.2004), נפסק כי הפיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה הינו בגין הפסד כספי בלבד. במקרה שנידון בפסק הדין, לתובעת לא נגרם הפסד כספי, שכן מעסיקתה לשעבר המשיכה לשלם לה את משכורתה במשך מספר חודשים לאחר הפרת החוזה, ובנוסף היא החלה לעבוד במקום עבודה חדש ומשכורתה לא נפלה משיעור משכורתה הקודמת.

לפיכך, במקרה המתואר לעיל הנזק בר הפיצוי שנגרם לרונית הוא הפסד שכר עד לתום תקופת החוזה, דהיינו שכר עבודה של 3 חודשים.

יצוין כי במקרה ובו הצד המפר את החוזה לתקופה קצובה הוא העובד, ולא המעביד, נראה כי המעביד יוכל לתבוע פיצוי מהעובד במידה ויוכל להוכיח כי עקב ההפרה נגרם לו נזק כספי, ושניתן לכימות, מעבר לרגיל, עקב עזיבתו הבלתי צפויה של העובד את מקום העבודה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

"המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר"

בהמשך לכוונת שר האוצר סמוטריץ’ למסות את הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את תגובתו לדו"ח עבודת צוות האוצר וטוען כי הדו"ח חסר השוואות לרווחיות בענפים אחרים, לא בחנו את ההשלכות הכלכליות, והמס צפוי לפגוע בציבור הרחב; מנכ"ל איגוד הבנקים, איתן מדמון "שר האוצר מבקש, באמצעות המהלך הזה, לגבות מס נוסף, בדרך עקיפה ולכאורה מתוחכמת מהציבור"

מנדי הניג |

ברקע הכוונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ להטיל מס מיוחד נוסף על הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את עמדתו לדו"ח עבודת הצוות שבחן את המהלך. לטענת האיגוד, הדו"ח שאמור היה לשמש בסיס מקצועי להחלטה, לוקה בחוסרים מהותיים, מדלג על בדיקות קריטיות ובעיקר אינו מתמודד עם השאלה מי ישלם בסופו של דבר את מחיר המס.

המסמך מוגש אף שעמדת בנק ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מהצוות, טרם פורסמה, ובאיגוד סבורים כי מדובר בהליך שמתקדם מהר מדי, בלי בחינה כלכלית מלאה של ההשלכות על הציבור והמשק.

לטענת איגוד הבנקים, הדו"ח שפרסם הצוות באוצר לא כולל את שתי הבדיקות המרכזיות שעל הבסיס שלהן אפשר בכלל לדון בהטלת מס על סקטור ספציפי. קודם כל, בדו"ח אין כל השוואה בין הרווחיות של הבנקים לבין הרווחיות של ענפים אחרים במשק. באיגוד מדגישים כי זה  בדיוק הבדיקה שנדרשה מהצוות לבצע, כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות מיסוי מיוחד של ענף אחד בלבד. למרות זאת, הדו"ח, כך נטען, מדלג לחלוטין על השוואה כזאת.

שנית, הדו"ח לא בוחן את ההשלכות הכלכליות של המהלך על המשק הישראלי. אמנם מצויין בדו"ח כי הטלת מס על הבנקים עלולה להוביל לעליית ריבית, לצמצום האשראי, לפגיעה במשקיעים ולנזק לציבור הרחב, אבל בפועל לא ניסו לאמוד את ההשפעות האלה או להעריך את ההיקף שלהן. באיגוד מציינים כי מדובר בתוצאות שכבר התרחשו בפועל במדינות שבהן הוטל מס דומה, ולכן היעדר ניתוח עלות־תועלת מהווה, לדבריהם, כשל מהותי בעבודת הצוות ואף עומד בניגוד לעקרונות חוק האסדרה.

כמו כן, באיגוד טוענים כי הדו"ח מציג נתון שגוי שלפיו הציבור מחזיק בכ-70% ממניות הבנקים, בעוד שבפועל שיעור אחזקות הציבור עומד על כ-90%. לטענתם, מדובר בפער מהותי, שכן הציבור הוא זה שנושא בפועל בעלות של כל מס שיוטל על הבנקים. למרות זאת, בדו"ח אין כל ניסיון לאמוד את הפגיעה הצפויה בחיסכון הציבורי, בדיבידנדים או בשווי אחזקות הציבור. באיגוד מדגישים כי מבנה בעלות כזה אינו קיים באף מדינה אחרת שהטילה מס על הבנקים, ולכן השוואות בינלאומיות מחייבות זהירות מיוחדת.