המערכה הבאה של שרון ואולמרט: תקציב 2006
(עדכון) הקרב על התקציב עומד לצאת לדרך הבוקר (ב'), והשנה הוא צפוי להיות מעניין במיוחד. מצב העניינים הפוליטי ביום הגשת התקציב לשנה הבאה על שולחן הממשלה, מחייב למעשה הערכת מצב שונה מבשנים האחרונות. נכון, התקציב הוא בדרך כלל תהליך הלידה השנתי המורכב והמעורער ביותר במערכת שלנו, שאיננה יציבה בין כה.
בהנחות העבודה שמפרסם היום האוצר לקראת התקציב עולה כי האוצר מתכנן לעמוד ביעד גידול ריאלי של 1% בשנה הבאה, בגרעון של 3% בתוצר, שפירושו - 17.2 מיליארד שקל. בין המטרות של משרד האוצר: המשך צמצום הוצאות הממשלה ביחס לתמ"ג והקטנת החוב.
בסדרי העדיפויות שהוגדרו לתקציב 2006 נמצאים: הבטחון האישי של האזרחים, סל הבריאות, בניית כתות לימוד, מגזרי מיעוטים, ותשתיות ותחבורה. עוד תחומים שיוקצו להם עדיפויות: עידוד עלייה, "נפש בנפש" ו-"מסע", קליטת הפלשמורה, עידוד יציאה לעבודה, פיתוח תיירות, מדען ראשי, חיזוק ירושלים והשקעות בנגב.
תקציב 2006 יוצא לדרך, כאשר מינויו של השר אולמרט לתפקיד שר האוצר עדיין לא עבר בכנסת. למעשה, הקרב על התקציב, שידוע כמאבק מתיש כוחות מבחינה פוליטית, מתחיל במספר מינויים שראש הממשלה צפוי להכשל בהם בכנסת. כתוצאה מכך, אנו עלולים למצוא את עצמנו בבחירות, לפני שאושר תקציב, עם ה"טייס האוטומטי", כלומר תקציב 2005, מחולק על פני 12 חודשים. לא מצב מומלץ לכלכלה.
בכל מקרה, בטיוטת התקציב מוצעים הקיצוצים של האוצר לשנה החדשה. בין התוכניות: לפטר אלפי אנשי קבע, להקדים את שחרור האברכים לשוק העבודה, להקטין את מכסות השעות הנוספות לעובדי המדינה, את היקף קצבת האבטלה לגברים צעירים מתחת לגיל 25, ועוד. אך במשחק על התקציב ידוע שזה לא נגמר, ובעצם - אין לזה קשר לתוצאה הסופית, עד להצבעה השלישית, ואישור חוק ההסדרים.
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותיד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס
מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR
מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.
יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט
2005 - ההתחלה הצנועה
שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.
2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת
מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל
דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות
תעשייה ביטחונית דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.
לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.
המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.
המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.
- לראשונה בישראל: תערוכה ביטחונית בהשתתפות חברות ומשלחות מהעולם
- התעשייה הביטחונית תחת לחץ; מה הסיבה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החשש: פתח לשחיתות
ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.
