רכבת הרים "סולידית": ה'תל-דיב' אחרי עוד תנודה של 49% - גרף בלתי נתפס

מדד התל-דיב הושק בבורסה בת"א ביולי 2006. היו אלה ימים שמחים של עליות שערים ובבורסה קיבצו את 20 המניות בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר מבין מניות ת"א-100 ועשו מדד שנתפס כסולידי, שכן מדובר בחברות תזרימיות ויציבות. מהר מאוד התבררה מידת הסולידיות של המדד שצלל ב-52% במשבר של 2008, זינק לאחר מכן ב-225% עד ינואר 2011 רק בשביל לצלול שוב והפעם ב-47%, ברקע לרפרומה של כחלון והנפילות במניות הסלולר. ובסיבוב האחרון - המדד טס 49% מאז סוף יולי האחרון (לעומת עלייה של 24% במעו"ף מהשפל של אמצע ספטמבר). מישהו עדיין מדבר על מדד סולידי?

בשל סביבת הריביות הנמוכה כ"כ, בעולם קיימת מגמה של הזרמת כספים למניות שמחלקות דיבידנד - זאת בכדי ליהנות מתזרים קבוע. אם מסתכלים על היקף הנכסים בתעודות שעוקבות אחרי מדד התל-דיב, נראה שבארץ אין את אותה ריצה. ההיקף הכספי של תעודות התל-דיב דווקא ירד בכ-2.4% מאז הפחתת הריבית האחרונה (בנובמבר) ועד לינואר 2013 והסתכם בכ-258.8 מיליון שקל בלבד (ב-5 תעודות שהגדולה שבהן היא של תכלית שדווקא הצליחה לגדול במקצת בתקופה זו).

על העלייה החדה במדד אחראית במידה רבה מניית דלק רכב שמשקלה במדד הוא הגדול ביותר ועומד על 5.08%. זאת לאחר שמניית דלק רכב טסה מאז אוגוסט בכ-80%, בעיקר על רקע ההיחלשות הדרמטית בשערו של הין היפני, שמשפר את מצבה של יבואנית המכוניות שבשליטת גיל אגמון , שמביאה לישראל בין היתר את המותג היפני מאזדה. המניה בעלת המשקל השני בגודלו במדד התל-דיב היא ריט 1 שזינקה באותה התקופה בכ-20%. לעומת זאת סלקום ופרטנר שמשקלן במדד נמוך יחסית (0.99% ו-1.16% בהתאמה) הכבידו.

נזכיר כי הרכב המניות במדד התל-דיב מתעדכן רק פעם בשנה, ב-15 במארס. עדיין לא ברור מה יהיו התזוזות במדד הפעם.

4 מניות עם תשואת דיבידנד דו-ספרתית

תשואת הדיבידנד המשוקללת שנרשמה בשנת 2012 במדד התל-דיב הסתכמה ב-6.2% ובשנת 2011 נרשמה תשואה גבוהה במקצת של 6.7%.

תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר מבין מניות מדד התל-דיב שייכת כיום לבזק שתחלק השנה דיבידנד ענק בסך של 2.6 מיליארד דולר המשקף לה תשואת דיבידנד חריגה של כ-21%, אולם זו אינה החברה היחידה שתשואת הדיבידנד שלה היא דו ספרתית, יש עוד 3 מניות כאלה - כלל תעשיות עם תשואת דיבידנד של כ-17%, כלל עסקי ביטוח עם תשואת דיבידנד של 14.5% ואיתוראן שתשואת הדיבידנד שלה עולה על 12%. לעומת זאת, תשואת הדיבידנד הנמוכה ביותר מבין מניות המדד שייכת לנורסטאר שמשקיעיה מסתפקים בתשואה של 2%.

נציין כי משקל המניה במדד אינו קשור לשווין של החברות הרשומות בו. למשל שווי השוק של כיל הוא הגבוה ביותר מבין מניות המדד ועומד על כ-62.3 מיליארד שקל, אך משקלה במדד מסתכם רק ב-3.35%. ותשואת הדיבידנד שלה עומדת על 7.05%. משקלה של בזק במדד נמוך עוד יותר ועומד על 3.22% למרות שהיא המניה השניה בגודלה מבחינת שוווי שוק, 12.6 מיליארד שקל, ולמרות שהיא המניה המובילה מבחינת תשואת דיבידנד.

אז האם נכון כעת להישחף למדד התל-דיב?

אייל דבי, מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון לא חושב שיש הצדקה כלכלית ברורה לפנות להשקעה במניות דיבידנד ואומר בשיחה עם Bizportal: " באופן כללי מניות הדיבידנד הן מניות שפונים אליהן בתקופות של אי-ודאות ושל האטה, כאשר הסיכון עולה ומחפשים משהו בטוח. אבל אני באופן אישי חושב שזו הכללה גורפת שיוצרת עיוותים".

"מה שקורה עכשיו, ולא לראשונה - זה קרה כבר ב-2009-2010, זה שהעליות במניות אלה מתנתקות מהשווי הכלכלי שלהן והן מונעות מהרצון של המשקיעים לחפש יציבות. אבל צריך להבין שלא כל המניות שמחלקות דיבידנד הן בהכרח יציבות". דבי מבקש לציין כי לחלוקת הדיבידנד לכשעצמה כמעט ואין משמעות כלכלית, מאחר ומדובר בהעברת כסף מכיס לכיס. מחיר המניה הרי מותאם באופן אוטומטי כלפי מטה עם חלוקת הדיבידנד. "אני לא רואה הצדקה כלכלית לפנות דווקא למניות שמחלקות דיבידנדים".

"בארץ חולבים וממנפים את חברות הדיבידנד"

קובי שגב, מנכ"ל אילים קרנות נאמנות אומר בשיחה עם Bizportal כי "מדד התל-דיב בארץ הוא מדד שהתנודתיות שלו נוטה להיות גבוהה יותר משל מדדי המניות המובילים, המעו"ף ות"א 100, לעומת מה שקורה בחו"ל, שם התעודות על המדדים של המניות שמחלקות דיבידנדים נוטים להיות דווקא עם בטא נמוכה יותר ביחס למדדי הייחוס".

לדברי שגב, "בעוד שבחו"ל מדובר על מניות ערך יציבות שמחלקות דיבידנדים קבועים מדי שנה, בארץ אנו רואים במניות הדיבידנד בעיקר את הטייקונים שרוצים לחלוב את החברות הנהנות מתזרימים גדולים, תוך שהם גם ממנפים את אותן החברות לדעת על ידי הנפקות אג"ח ענקיות. בעוד שבחו"ל מניות הדיבידנד נחשבות להשקעה סולידית המיועדת ל'אלמנות וליתומים', בארץ הפכה ההשקעה במניות אלה למסוכנת וממונפת יותר מהשקעה במדדי המניות הרגילים - וזה גורם לתל אביב להיות שונה מכל העולם". שגב מציין כי פרט לחברת אסם שאינה ממונפת, כל שאר המניות המרכיבות את המדד נוטות להיות ממונפות מאוד.

שגב מסביר גם כי ניתן לראות את זה באמצעות בחינת יחס ההון למאזן. "בעוד שיחס ההון למאזן על מדד ת"א 100 הוא גבוה יחסית ועומד בממוצע על 28%, היחס הזה במדד התל-דיב נמוך בהרבה ועומד על כ-17% בגלל החליבה והמינוף של החברות התזרימיות המחלקות דיבדנדים".

"בפועל, במקום שהתל-דיב יהיה המדד הסולידי הוא הפך למדד הספקולטיבי. זה מה שקורה גם בגל העליות הנוכחי מדד התל דיב עלה בשיעור חד יותר ביחס למדדי הייחוס".