בשבוע שעבר חזר והדגיש נגיד הפד, ברננקי, את מחויבותו של הבנק המרכזי האמריקני להשלמת הסבב השני (QE2) בסך 600 מיליארד דולר בתכנית ההרחבה הכמותית שבה נקט בימי שיא המשבר.

תכנית זו, שזכתה בסבב הראשון שלה לתשואות משוקי ההון והצליחה להשפיע לחיוב גם על הכלכלה, הולכת והופכת לפארסה מיותרת ומזיקה, שבסופו של דבר פוגעת במוניטין החשוב כל כך של בנק מרכזי.

כיצד ייתכן שמה שנחשב אתמול למענה ראוי למצב הופך היום למיותר ולמזיק? התשובה טמונה בגוף השאלה - במצב. ובמקרה זה מצבה של כלכלת ארה"ב ומצבה של הכלכלה העולמית.

בסיטואציה שהייתה, הריבית ירדה כבר קרוב לאפס ועדיין סירבה כמות הכסף במשק לגדול. כלומר, יצרני הכסף של הכלכלה - הבנקים, סירבו לתרגם את הירידה במחיר הכסף להגדלת האשראי. אחוזי תסמונת פוסט-טראומה מאירועי 2008, המשיכו הבנקים לצמצם ולצמצם את תיקי האשראי שלהם ולצבור מזומנים. לכן, היה הגיון רב בטענת ראשי הפד כי נחוצה התערבות נוספת בשוק האשראי, על מנת לפצות על הקטנת תיקי האשראי של הבנקים.

היום המצב שונה למדי. המשק האמריקני החל כבר מזמן להתאושש ולמרות הקצב האיטי והמרגיז מדובר בתהליך מתמשך ולא בפרץ חיובי אקראי שתכף נמוג. הבנקים חזרו להעניק אשראי והכלכלה העולמית בצמיחה ברורה. כעת בא הפד וטוען כי הסביבה האינפלציונית נמוכה מדי ושמטרת תוכנית ה-QE2 היא להעלות את הציפיות האינפלציוניות וכך לחזק את ההתאוששות הכלכלית.

טענה שגובלת בהבל מוחלט. זאת, מפני שבמקום לתת לצרכן האמריקני זמן להתאושש מהפגיעה העצומה שספג הונו בשנים האחרונות, שולח לו הפד מעין "כרטיס ברכה" בנוסח: "קנה מהר כי מחר יהיה יקר יותר". אם המטרה היא התאוששות בת קיימא אין פתרונות קסם, צריך לתת לזה זמן.

מעבר לזה, הפגיעה החמורה באמת היא בצרכני שאר העולם ובפרט בשווקים המתעוררים. סל הצריכה הממוצע שם מורכב בעיקר ממוצרים בסיסיים. יצירת אינפלציה פירושה עמים שלמים שיצטרכו לשלם יותר על אותם מוצרים שאי אפשר בלעדיהם. ההכנסה הפנויה שלהם תיפגע וכך גם הביקוש למוצרים שאינם בסיסיים.

ההדפסה האמריקנית יוצרת בשלב הזה של מחזור העסקים נטל על כלכלת העולם

מדוע נוהג כך הבנק המרכזי? הסבר אפשרי לכך הוא הניסיון להפעיל לחץ פוליטי על מדינות אחרות כדי שיאפשרו למטבעות המקומיים להתחזק מול הדולר, מה שיאיץ את התאוששות היצוא האמריקני.

במילים אחרות, מה שהאמריקנים נוהגים לכנות "מניפולציה במטבעות" כשמדובר בממשל זר, הוא מדיניות מוניטרית קבילה כשמדובר בארה"ב עצמה.

כך או כך, מדובר בתוכנית שנזקה בשלב זה גדול בהרבה מתועלתה. הנחמה היחידה היא שמדובר בסכום קטן באופן יחסי, ולכן הנזק לא יהיה כה גדול. עם זאת, אם הדפסת כסף היא פתרון בכול מצב, מי ערב לנו שאחרי QE2 לא יבוא QE3?

מאת: ערן כהן, מנהל קרנות חו"ל מגדל שוקי הון