הדפסת הכסף, מהלך אמריקני שהופך לפארסה מזיקה

הדפסת הכסף האמריקנית יוצרת בשלב הזה של מחזור העסקים נטל על כלכלת העולם, הסבר אפשרי לכך הוא הניסיון להפעיל לחץ פוליטי על מדינות אחרות כדי שיאפשרו למטבעות המקומיים להתחזק מול הדולר מה שיאיץ את התאוששות היצוא האמריקני
ערן כהן | (3)

בשבוע שעבר חזר והדגיש נגיד הפד, ברננקי, את מחויבותו של הבנק המרכזי האמריקני להשלמת הסבב השני (QE2) בסך 600 מיליארד דולר בתכנית ההרחבה הכמותית שבה נקט בימי שיא המשבר.

תכנית זו, שזכתה בסבב הראשון שלה לתשואות משוקי ההון והצליחה להשפיע לחיוב גם על הכלכלה, הולכת והופכת לפארסה מיותרת ומזיקה, שבסופו של דבר פוגעת במוניטין החשוב כל כך של בנק מרכזי.

כיצד ייתכן שמה שנחשב אתמול למענה ראוי למצב הופך היום למיותר ולמזיק? התשובה טמונה בגוף השאלה - במצב. ובמקרה זה מצבה של כלכלת ארה"ב ומצבה של הכלכלה העולמית.

בסיטואציה שהייתה, הריבית ירדה כבר קרוב לאפס ועדיין סירבה כמות הכסף במשק לגדול. כלומר, יצרני הכסף של הכלכלה - הבנקים, סירבו לתרגם את הירידה במחיר הכסף להגדלת האשראי. אחוזי תסמונת פוסט-טראומה מאירועי 2008, המשיכו הבנקים לצמצם ולצמצם את תיקי האשראי שלהם ולצבור מזומנים. לכן, היה הגיון רב בטענת ראשי הפד כי נחוצה התערבות נוספת בשוק האשראי, על מנת לפצות על הקטנת תיקי האשראי של הבנקים.

היום המצב שונה למדי. המשק האמריקני החל כבר מזמן להתאושש ולמרות הקצב האיטי והמרגיז מדובר בתהליך מתמשך ולא בפרץ חיובי אקראי שתכף נמוג. הבנקים חזרו להעניק אשראי והכלכלה העולמית בצמיחה ברורה. כעת בא הפד וטוען כי הסביבה האינפלציונית נמוכה מדי ושמטרת תוכנית ה-QE2 היא להעלות את הציפיות האינפלציוניות וכך לחזק את ההתאוששות הכלכלית.

טענה שגובלת בהבל מוחלט. זאת, מפני שבמקום לתת לצרכן האמריקני זמן להתאושש מהפגיעה העצומה שספג הונו בשנים האחרונות, שולח לו הפד מעין "כרטיס ברכה" בנוסח: "קנה מהר כי מחר יהיה יקר יותר". אם המטרה היא התאוששות בת קיימא אין פתרונות קסם, צריך לתת לזה זמן.

מעבר לזה, הפגיעה החמורה באמת היא בצרכני שאר העולם ובפרט בשווקים המתעוררים. סל הצריכה הממוצע שם מורכב בעיקר ממוצרים בסיסיים. יצירת אינפלציה פירושה עמים שלמים שיצטרכו לשלם יותר על אותם מוצרים שאי אפשר בלעדיהם. ההכנסה הפנויה שלהם תיפגע וכך גם הביקוש למוצרים שאינם בסיסיים.

ההדפסה האמריקנית יוצרת בשלב הזה של מחזור העסקים נטל על כלכלת העולם

מדוע נוהג כך הבנק המרכזי? הסבר אפשרי לכך הוא הניסיון להפעיל לחץ פוליטי על מדינות אחרות כדי שיאפשרו למטבעות המקומיים להתחזק מול הדולר, מה שיאיץ את התאוששות היצוא האמריקני.

במילים אחרות, מה שהאמריקנים נוהגים לכנות "מניפולציה במטבעות" כשמדובר בממשל זר, הוא מדיניות מוניטרית קבילה כשמדובר בארה"ב עצמה.

כך או כך, מדובר בתוכנית שנזקה בשלב זה גדול בהרבה מתועלתה. הנחמה היחידה היא שמדובר בסכום קטן באופן יחסי, ולכן הנזק לא יהיה כה גדול. עם זאת, אם הדפסת כסף היא פתרון בכול מצב, מי ערב לנו שאחרי QE2 לא יבוא QE3?

מאת: ערן כהן, מנהל קרנות חו"ל מגדל שוקי הון

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    רוני 30/01/2011 22:27
    הגב לתגובה זו
    ברננקי והבנק המרכזי יודעים שאובמה נכנס בתקופה הכי גרועה בכלכלת אמריקה . אין לאובמה בינתיים שום תוכנית כלכלית וכנראה גם לא תהיה . לכן הבנק המרכזי משתמש בכל מה שיש ,עד שכנראה יגיע נשיא חדש עם תוכנית מעשית ליציאה מהמשבר.
  • 2.
    אחד שהיה שם 30/01/2011 11:21
    הגב לתגובה זו
    מחירי מוצרי המזון הבסיסיים עולים השכר (הנמוך ממילא) נשחק ומגיעים למצב שכבר לא מפחדים למות בהפגנות אלא למות מרעב
  • 1.
    א לוי 30/01/2011 09:39
    הגב לתגובה זו
    אני לגמרי מסכים עם מה שכתבת אלא שיתכן שדברים שרואים משם לא רואים מכאן ברננקי פוחד מאוד מדפלציה ולכן ממריץ את השווקים כי בדפלציה הקריסה תהיה גדולה יותר מ 2008 המחיר - כל מה שתיארת בכתבה וזה מחיר גדול במיוחד בשווקים מתעוררים
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

במקביל, בדיסקונט מצביעים על המשך התמתנות באינפלציה. אחרי שהאינפלציה השנתית כבר ירדה לתוך היעד, הצפי של מחלקת המחקר הוא לירידה נוספת עד כ-1.6% בסוף 2026. לכך תורמים, בין היתר, חוזק השקל, התמתנות באינפלציה הגלובלית, שחרור מגבלות היצע, והעובדה שבשונה מ-2025, לא צפויה העלאת מע"מ.

הסביבה הזאת תאפשר לבנק ישראל להמשיך ולהפחית ריבית. בדיסקונט מעריכים לפחות שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, לרמה של 3% עד 3.5% בסוף השנה. הריבית הריאלית בישראל עדיין גבוהה יחסית, גם היסטורית וגם בהשוואה לעולם, והפער הזה, יחד עם האטה באינפלציה ורגיעה בפרמיית הסיכון, יתמוך בהמשך מהלך ההפחתות שכבר התחיל.


אג"ח ומט"ח: השקל ימשיך להתחזק, ירידת תשואות בטווח הקצר


בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.