בדרך לפירוק: בית המשפט המחוזי בתל אביב מינה נאמן לחברת 'רום כנרת'
השופטת נועה גרוסמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב החליטה על מינוי שני נאמנים לחברת רום כנרת ועל איסור העברת כספים בחברה. כזכור עובדי החברה ורוכשי דירות בפרויקטים בבת ים הגישו בתחילת השבוע בקשה למינוי נאמן לחברה. בניסיון למנוע את ההליך, החברה הזדרזה יום אחרי להגיש בקשה לעיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב לפי תקנה 4 לחוק חדלות פירעון. החברה טענה כי היא מצויה בחובות של 137 מיליון שקל וכי לשם גיבוש הסדר עם נושיה היא מבקשת עיכוב הליכים.
השופטת גרוסמן החליטה לקבל את בקשת העובדים והרוכשים ולמנות את עורכי הדין אהוד גינדס ושי מילוא כנאמנים זמניים לחברה. תפקידם יהיה לבדוק לעומק את מצבת הנכסים והתחייבויות חברת 'רום כנרת', וחברות נוספות שפעלו לצדה, ולקבוע האם יש להכניסן להליך של חדלות פירעון.
> השקת דירוג החברות של ביזפורטל וגם: מי יהיו הענקיות הישראליות הבאות והאם אפשר להשקיע בהן כבר עכשיו? - הירשמו לוועידה הכלכלית של ביזפורטל בה ישתתפו מומחי ההשקעות הגדולים בארץ.
בנוסף לעובדים שעתרו לבית המשפט להכניס את רום כנרת להליך פירוק, בשל אי תשלום שכרם במועד, ופגיעה מתמשכת בפנסיה שלהם ובתנאיהם הסוציאליים, בדיון יוצגו גם קבוצות הרכישה, המונות מאות רוכשי דירות במגדלי מגורים ועסקים בבת ים, שנוהלו תחת 'רום כנרת', שעתרו למינוי הנאמן ומניעת העברות כספים בחברה. הרוכשים טענו כי על בית המשפט לקבל החלטה לשמור על כספי המשקיעים בנאמנות, ולמנוע מהחברה לעשות בהם שימוש.
- חייב יישאר בביתו עד מותו, והנכס ימומש לאחר מכן
- מחצי מיליון שקל ל-172 אלף: חובות נכה צה"ל הופחתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת גרוסמן דחתה את בקשת בעלי החברה להיכנס להליך של הגנה בפני נושים, ולהמשיך, במקביל, לנהל את החברה באמצעות הנהלתה הקיימת, בליווי נאמן מטעם בית המשפט.
השופטת קבעה כי לנוכח הפרטים שהוצגו בפניה, עורכי הדין אהוד גינדס ושי מילוא ימונו כאמור כנאמנים זמניים לחברה, והם יצטרכו למסור דיווח מסכם על מצב החברה, וזאת עד ל-18 בספטמבר בשעה 11:00 בבוקר. כמו כן, קבעה השופטת דיון, בפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד החברה, ליום המחרת, ה-19 בספטמבר בשעה 09:00 בבוקר.
בנוסף, הטילה השופטת גרוסמן איסור דיספוזיציה (העברת כספים) מכל חשבונות החברה, ומחשבונות בעל החברה. מנגד, דחתה השופטת בקשות להטיל איסור דיספוזציה על חשבונותיה של אשת בעל החברה, משום שלא הוצגה בפנייה סיבה מנומקת מדוע יש לראות בהונה כחלק מהון החברה.
יוכל לטוס לחו"ל
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
השופטת גרוסמן החליטה שלא להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ לא כלפי בעל החברה, ולא כלפי עורך הדין שמונה כנאמן בחשבונות הבנק, חשבונות שבהם נאספו עשרות ואולי אף מאות מיליונים מכספי רוכשי הדירות, ולפחות אחד מהם נמצא ריק לחלוטין.
השופטת גרוסמן כתבה בהחלטתה כי "התמונה שהתקבלה היא כי על פני הדברים החברה נמצאת במצב בעייתי המצדיק בירור וניטור של גורם מקצועי אשר יבדוק אחד לאחד את ההתחייבויות השונות של החברה כלפי הרוכשים, יבדוק אם אין כפילויות במכירת הדירות, יעמוד על מצבה הכלכלי ועל האפשרויות שלה להשלים את הפרויקטים - אם בכלל - וכן את חובותיה כלפי הנושים השונים, בין אם גופים פיננסיים, בין אם עובדים ובין אם רשויות מקומיות".
"החלטת כבוד השופטת גרוסמן חשובה והגיעה בעתה" אומרים עורכי הדין גיא סרוסי ואוריאל זעירא, המייצגים את רוכשי דירות בפרויקטים סי-טאואר ובי-טאואר בבת-ים, וכן את עובדי חברת 'רום כנרת'.
"בדומה למה שהערכנו, אין לנו ספק שמינוי נאמן זמני לנכסי החברה הוא הצעד המתבקש והנכון מכל". לדבריהם, רק כך ניתן למפות את כלל נכסי החברה לצד התחייבויותיה, ולאתר הברחות נכסים, אם אירעו, בסמוך למשבר שפקד את החברה.
"עצם העובדה שחשבון הנאמנות של קבוצת רוכשי הדירות במגדל 5 בפרויקט סי-טאואר, נמצא ריק, למרות שהוזרמו אליו עשרות מיליוני שקלים מכספי רוכשי הדירות, בצירוף העובדה שהקרקע שעליה אמור היה להיבנות המגדל לא נרכשה במלואה על ידי החברה, מעידות כאלף עדים, על כך שאנשי החברה לא נהגו, לכאורה, כשורה בכספי רוכשי הדירות, ועל כך יש לנהל חקירה מדוקדקת ולאתר, להיכן הוזרמו הכספים, ולשם מה. אנו ניאבק מעתה על כך, שיאותרו כלל העברות הכספים, ויינטלו חזרה מהנהנים מהם, תוך הפעלת עקולים וחילוטים נגדם, כשלנגד עינינו קיימת מטרה אחת: להבטיח את כספם של רוכשי הדירות".
- 1.להגיש תלונה למישטרה על גניבת כספי נאמנות . (ל"ת)לילי 23/08/2023 13:41הגב לתגובה זו
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
