מתווה מואץ לשיקום ההרס: 51% הסכמה בלבד וחקיקה ייעודית

משרדי הממשלה סיכמו על מתווה ייעודי לשיקום אזורי המגורים שנפגעו מירי הטילים מאיראן במסגרת מבצע 'עם כלביא', במסלול מואץ של התחדשות עירונית. המתווה, שגובש על ידי הצוות הבין-משרדי בראשות משרד האוצר ובהשתתפות נציגי משרד הפנים, משרד השיכון, משרד ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, מטה התכנון ומינהל התכנון - נועד לאפשר החזרת התושבים לבתיהם במהירות, לצד פיתוח כולל של המתחמים והשכונות שנפגעו.במסגרת ההחלטות יפורסם בימים הקרובים תזכיר חוק מיוחד, שיסיר חסמים משפטיים בעיקר סביב סוגיות קניין, ויעביר את הובלת התכנון לרשויות המקומיות אשר שיקבלו סמכויות של ועדה מחוזית ומשאבים נוספים לקידום הפרויקטים.

המתחמים שיוגדרו לשיקום יכללו בניינים שנהרסו כליל או כאלה שנדרשים לשיקום ארוך טווח, וכן יינתן מענה לשילוב אחוז מוגבל של בניינים שלא נפגעו - אם הדבר נדרש משיקולים תכנוניים לטובת חידוש המתחם כולו ובניית שורות של בניינים חדשים. אחד הצעדים המרכזיים במתווה הוא הפחתת שיעור ההסכמה הנדרש מהדיירים לקידום פרויקט התחדשות עירונית ל-51% בלבד, לצד קביעת מנגנונים שיבטיחו ביצוע מהיר ומתן פתרון ודאי וראוי לתושבים. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הדגיש כי המהלך נועד לאזן בין צרכי השיקום לבין הצורך בקידום מהיר של התהליכים, וכי לנגד עיני הממשלה עומדות המשפחות הממתינות לחזור לקורת גג משלהן.

בנוגע להורדת הרוב הדרוש - כתבנו על הנושא כאן בהרחבה ותיארנו את המצב כאן - תמ"א עם 51%? שיקום ההרס לא צריך לבוא על גב המוחלשים. בין היתר הדגשנו את הבעיה ותיארנו איך שהמהלך הנוכחי, גם אם מוגדר כהוראת שעה, יוצר תקדים. הוא מחליש את הקול של המיעוט, וזה לא הוגן. הרי הוא גם ככה מוחלש מלכתחילה. אז לתת עוד כוח לרוב? זו אינה רק שאלה חוקית, אלא ערכית: האם חברה דמוקרטית צריכה לייעל תהליכים על חשבון החלשים שבה? האם בשם המיגון והשיקום אפשר לדלג על הסכמה, דיון, שכנוע? דווקא בתקופה שבה המערכת הציבורית נדרשת לגלות רגישות, אחריות ואמון כלפי האזרחים.

מה צפוי לקרות בפועל?

איך התמודדו בעולם עם מקרים דומים?

בעולם קיימות דוגמאות רבות למדינות שהתמודדו עם הרס אזרחי רחב היקף, והן מציעות לקחים חשובים גם לישראל. ביפן, לאחר רעידות אדמה גדולות, הוקמו מנגנוני שיקום מהירים ששילבו לא רק הקלות רגולטוריות אלא גם שיתוף ציבור עמוק- החל משלב התכנון ועד לבחירת פתרונות המגורים הזמניים. בטורקיה, בעקבות רעידות אדמה בשנים האחרונות, ננקטו מהלכים מואצים לבנייה מחדש, אך במקרים שבהם לא ניתן משקל מספק לקול התושבים, נרשמו התנגדויות חריפות ואף עיכובים ממושכים בביצוע. בארצות הברית, לאחר הוריקנים דוגמת קתרינה, הוקמו מסגרות שיקום מיוחדות שכללו הן שדרוג תשתיות והן השקעה בקהילות עצמן, מתוך הבנה ששיקום פיזי בלבד אינו מספיק ללא בניית אמון וחיזוק המרקם החברתי. המסקנה החוזרת בכל המקרים הללו היא שמהירות לבדה אינה ערובה להצלחה, שיתוף הציבור והסברה רציפה הם מרכיבים הכרחיים ליצירת תהליך חלק ובר קיימא.

בהקשר הישראלי, הסיכון לפגיעה באמון הציבור הוא נקודה רגישה במיוחד. מהלך מואץ שמדלג על שלבי שיח, שכנוע והסכמה עלול להיתפס בעיני חלק מהדיירים ככפייה, ובכך לפגוע בנכונותם לשתף פעולה. דווקא בתקופה של משבר, כאשר המערכת הציבורית נדרשת לגלות רגישות ולחזק את תחושת הביטחון של האזרחים, כל מהלך שיתפס כמתעלם מקולם עלול לערער את האמון - לא רק בתהליך השיקום עצמו, אלא גם במוסדות המדינה.