גאי כרמי
גאי כרמי

הטעות שעולה למדינה מיליונים

מהי הלכת אפקון, מדוע היא גורמת נזק למדינה ואיך זה קשור לביטוי - "טעות לעולם חוזר"?
גאי כרמי |
נושאים בכתבה מיליונים

המשמעות של הביטוי העברי "טעות לעולם חוזר", שאף קיבל קיצור ידוע באמצעות ראשי התיבות "ט.ל.ח"  - הינה כי במקרה של טעות, רשאי השוגה לחזור בו מטעותו. השוגה יכול לחזור בו מאותה הטעות מבלי לקחת אחריות עליה, משום שברוב המקרים מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, וכך ראוי שיהיה.

רבים אינם מודעים לדקויות ושוגים לחשוב כי הדרך הנכונה היא להגיד: "טעות לעולם חוזרת", ביטוי שמשמעותו הפוכה לחלוטין, כלומר: תמיד יהיו טעויות.

לתוך הפער בין שני הביטויים הללו, השגור והשגוי לזה הנכון והידוע פחות, נמצאת מחלוקת משפטית שכבר 7 שנים פוגעת ביכולתה של המדינה למקסם את ערך המכרזים שהיא מפרסמת לביצוע על ידי גופים חיצוניים. כיאה לעניינים משפטיים הסוגייה הזו, שאותגרה כמה וכמה פעמים על-ידי בתי המשפט וקיבלה את השם "הלכת אפקון" ולטעמי, אחרי 7 שנים בה היא נאכפת בבתי המשפט ראוי לבטלה.

שנים רבות שבתי המשפט מעניקים חשיבות יתרה לערבות הבנקאית האוטונומית המצורפת להצעות של מתמודדים במכרזים. חשיבות זו הגיעה לשיאה לפני שבע שנים, כאשר בית המשפט העליון קבע בהלכת אפקון, כי אפילו טעות ההופכת ערבות בנקאית למיטיבה תביא בהכרח לפסילתה.

למשל, אם סכום הערבות גבוה במעט מהנדרש (אפילו בשקל) או מועד פקיעת תוקפה ארוך במעט מהנדרש (אפילו ביום) – דין ההצעה במכרז להיפסל באופן מוחלט. בלי קשר לעובדה שהטעות נעשתה בתום לב או אפילו שנעשתה על-ידי הפקיד בבנק, או על ידי מי שהקליד את הטקסט. הפסילה אינה מביאה בחשבון את עלות המכרז או טיב השירות שמגיש המכרז יכול לבצע, ועשויה להביא לזכייה של הצעה זהה שעולה מיליונים רבים יותר לקופה הציבורית – על חשבון כולנו.

כך, למשל, נפסלה הצעת חברת תשתיות נפט ואנרגיה במכרז של תש"ן בגלל שנכתב שהבנק יחלט את הערבות הבנקאית תוך 7 ימים (במקום תוך 15 יום). חרף טעות שולית זו, שאפילו לא נגעה לגובה סכום הערבות או מועד פקיעתה, נפסלה ההצעה הזוכה. הפער בין ההצעה שנפסלה להצעה הבאה אחריה עמד על למעלה מחצי מיליון ש"ח – סכום שהיה נחסך לקופה הציבורית אילו ההצעה לא הייתה נפסלת.

אמנם, אין להמעיט בחשיבותה של הערבות הבנקאית האוטונומית במכרז, המהווה "דמי רצינות" מטעם המציע, ומאפשרת לעורך המכרז לחלט את הערבות במקרה של אי-עמידה בתנאי המכרז, במקרים של תכסיסנות וכיו"ב. יחד עם זאת, הלכת אפקון מעניקה לערבות הבנקאית משקל יתר, שדי בטעות סופר בה, משל הייתה היא ספר תורה והבנקאי שהפיק אותה סופר סת"ם, כדי להביא לתוצאה דרסטית של פסילת ההצעה באופן גורף.

בית המשפט סבר כי יש להפוך את העיקרון (סטנדרט) לפיו טעות בערבות הבנקאית צריכה להביא במקרים מסוימים לפסילת ההצעה, לקביעה גורפת (כלל) לפיה כל טעות בערבות הבנקאית צריכה להביא לפסילת כמעט אוטומטית (למעט חריגים שנקבעו בהלכת אדמונית החורש, ואינם מתקיימים כמעט אף פעם).

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

המעבר הזה מסטנדרט לכלל, היה אמור לפשט את הדברים, למנוע עתירות לבית המשפט ולהכווין התנהגות. במבחן שבע שנים של תוצאות, ניתן לראות כי הלכת אפקון לא השיגה את יעדיה. טעויות סופר בערבויות בנקאיות ממשיכות ליפול בתדירות גבוהה. גם העתירות לבתי המשפט לא הפסיקו.

וכך, הטפל הופך לעיקר. הצעות טובות שאלמלא אותה טעות סופר היו זוכות, נפסלות ותחתיהן נאלץ עורך המכרז לקבל הצעות שלעיתים יקרות יותר במיליוני שקלים במצטבר. הלכת אפקון עלתה לקופה הציבורית במצטבר עשרות מיליוני שקלים, סכום שלמעשה שולם מהכיס של כולנו. 

טעויות קורות – נא לסלוח

בפרספקטיבה של שבע השנים האחרונות, ניתן לקבוע בבירור שהלכת אפקון לא השיגה את יעדיה.

כנראה שהציפייה ממציעים שיבצעו הגהה קפדנית ויסודית על הצעותיהם במכרזים בכלל, ועל הערבות הבנקאית בפרט, הינה גזירה שהציבור בישראל אינו יכול לעמוד בה. חלק מעורכי מכרזים מעדיפים כבר לוותר כליל על דרישה לערבות בנקאית, תוצאה שאינה רצויה אף היא, ומהווה "שפיכת התינוק עם המים".

לסיכום, כעת הגיע הזמן לשנות כיוון ולהתייחס לטעויות שנפלו בתום לב בערבות הבנקאית של המכרז בבחינת "טעות לעולם חוזר" ט.ל.ח לאפשר למדינה להעדיף את אלו שעבודתם ראויה על-פני אלו שלא טעו בהגשת מסמכים שוליים וחסרי חשיבות ולחסוך מיליוני שקלים בשנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פנסיה (גרוק)פנסיה (גרוק)

קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס

ערן רובין |

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67%  באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.

מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכותבפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:



טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

שי אהרונוביץ מנהל רשות המסים
צילום: יעל צור
פרשנות

רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?

רבבות חברות ועסקים נכנסו תחת חבות מס לפי שיעור המס השולי - זה התחיל בחברות ארנק, אבל רשות המסים הכניסה השנה במסגרת חוק הרווחים הכלואים היקף אדיר של עסקים; פסק דין שמתייחס למצב לפני החוק החדש מספק תובנות איך בית המשפט בודק אם מדובר בחברת ארנק או לא? 

עינת דואני |
נושאים בכתבה חברת ארנק

פסק דין ראשון שהגיע לבית המפשט בנושא "חברת ארנק" הוא חשוב להבנה איך השופטים מתייחסים לסוגיות האפורות, אבל לפני שנתעמק בפסד הדין הזה, על מה בעצם מדובר? חברות ארנק הן חברות שמס הכנסה רואה בהן צינור מלאכותי להעברת כספים מהלקוחות למספק השירות, עם תחנה בדרך - החברה עצמה. בעל החברה מעדיף פעילות תחת חברה כי אז ההכנסות ימוסו לפי שיעור מס חברות - 235 ולא לפי שיעור המס השולי שלו - לרוב מעל 50%. 

רשות המסים רצתה לחסום את תכנון המס הזה וקבעה הוראות למיסוי חברות ארנק, כשלפני שנה חוקק חוק שקשור גם לחברות ארנק במסגרת חוק הרווחים הכלואים. במסגרת החוק החדש המעגל התרחב ורשות המסים הכניסה לסל של חבות לפי מס שולי גם חברות שהן לא חברות ארנק קלאסיות עם תנאים מסוימים.     

לאחרונה התפרסמה סנונית ראשונה של פסיקה של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע של כב' השופטת  יעל ייטב בנושא "חברות ארנק" (פס"ד אמיר נוריאל (ע"מ 28848-04-22)). צפוי שיהיו פסקי דין נוספים, שכן ישנם מספר תיקים בנושא שנמצאים בדיונים בבתי המשפט.

נדגיש שוב כי, פס"ד מתייחס לנוסח הסעיף לפני הרחבתו במסגרת חקיקה גם להכנסות נוספות לרבות "הכנסה מפעילות עתירה יגיעה אישית" אשר יכולה לחול על כמעט כל סוגי העסקים הפועלים במדינת ישראל. עם זאת, ביחס לסוגיות שנדונו בפס"ד ישנה רלוונטיות גם לנוסח החדש של הסעיף ולפרשנות שמעניק ביהמ"ש להוראות הסעיף ובעיקר לקביעת ביהמ"ש ביחס לפרשנות ולעמדת מס הכנסה. 

מס חברות או מס שולי - הבדל של 24% בשיעור המס

מדובר בפס"ד מחוזי ולא עליון, ולפיכך אין הוא מהווה הלכה מחייבת, אך הוא מהווה אבן דרך חשובה ביחס לפרשנות של הוראות סעיף 62א לפקודה. עיקר המחלקות בפס"ד סבבה סביב הסוגייה - האם יש לראות את ההכנסות של חברת "נוריאל יועצים בע"מ" אשר מר אמיר נוריאל רואה חשבון בעיסוקו הינו בעל המניות היחיד בה, כהכנסות שמיוחסות אליו באופן אישי בהתאם לדין החל על "חברות הארנק", המשמעות המיסויות הינה - האם ההכנסה השוטפת שלה החברה תחויב בשלב הזה במס חברות או שמא תיוחס ההכנסה כהכנסה אישית של מר נוריאל באופן אישי ותחויב במס שולי החל על יחדים. (נציין כי, ההפרש הינו תוספת מס מיידית של כ- 24%).