לניהול ציפיות יש תפקיד קריטי; הפועל ת"א כדוגמה

אופיר פרבר, מנהל שיווק בקסם מדדים, על החשיבות והצורך בניהול ציפיות בהתחלת תהליך לטובת תוצאות חיוביות ואפקטיביות
אופיר פרבר |
נושאים בכתבה הפועל תל אביב

2015 התחילה והמנהלים ברוב הארגונים מתחילים לשקף לעובדים שלהם את רשימת היעדים על פיה הם יימדדו השנה. יש שיאמרו שמדובר בתהליך אפרורי שקצת חוזר על עצמו, ויש כאלה שממחזרים באופן אוטומטי את הרשימה של השנה שעברה. אך מבט קצר לכיוונה של הפועל תל אביב בכדורגל ממחיש עד כמה חשוב לדייק בקביעת היעד ובאופן בו מעבירים אותו הלאה.

הפועל תל אביב מנסה להשתקם מפתיחה זוועתית של עונת המשחקים הנוכחית. המשבר החל כמו כל משבר ספורטיבי - הפסד ועוד הפסד שמייצר לחץ שמייצר את ההפסד הבא ואת כדור השלג שקשה כל כך לברוח ממנו.

אך מה עושה את ההבדל בין היכולת למנף כישלון לשדרוג ברמה לבין רצף של כשלונות נקודתיים שהופכים לאיום אסטרטגי על עונה שלמה, ואולי אף מעבר לכך (במקרה של ירידת ליגה למשל)?

כמובן שיש יותר מתשובה אחת לשאלה המורכבת הזאת, אך תאום ציפיות, הצבה נכונה של יעדים והעברה חכמה הלאה הם מפתחות מרכזיים. בספטמבר 2014, כשברשותו לא יותר מסגל בינוני, הצהיר אייל ברקוביץ', שהפועל תל אביב תהיה העונה קבוצת צמרת שתיאבק על כל התארים. גם מאמן הקבוצה הקודם, אסי דומב, שבוודאי מבין דבר או שניים על בניית סגל, הצהיר בפתיחתה של העונה שהקבוצה שלו תרוץ לצמרת - מקבץ משפטים שמזכה בהרבה חיזוקים חיוביים בטווח הקצר, אך כאשר היעד מנותק מהמציאות שעון החול מתחיל מיד לתקתק בדרך אל הקטסטרופה.

הסגל של הפועל תל אביב שווה מרכז טבלה - אולי קצת יותר ואולי קצת פחות - זה האזור שאליו הוא שייך. אך כאשר היעד שמציבים לו הוא גבוה מדי, מאבדים באופן מיידי מספר אלמנטים קריטיים להצלחתה של כל קבוצה: היכולת להתמודד עם הפסדים. באופן טבעי קבוצה עם סגל בינוני מפסידה לא מעט, והיכולת לייצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו נפגעת.

אותה קבוצה בדיוק, הצהירה על יעד ריאלי יותר, כמו לא להיקלע למאבקי הירידה, היתה אדישה להפסדים וסופרת נצחונות בחיוך. במקום זה נכנסה לדיכאון מהפסדים וקיבלה נצחונות כמובן מאליו. היא הייתה מרויחה אם הייתה יודעת למנף ניצחון למומנטום, לאתוס של מעטים מול רבים שמייצר מחויבות יתר מהשחקנים ולתמיכה גדולה יותר מהקהל. אותו קהל שהיה מבין שהוא בא לעבוד בלהשאיר את הקבוצה שלו בליגה, ולא בא ליהנות מכדורגל של קבוצת צמרת עם שאיפות לתארים.

אז מדוע מנהלים עושים זאת? למה להציב יעד גבוה מדי?

ראשית, משום שהפיתוי גדול. לרוב המנהלים יש מנהל שניצב מעליהם ובכדורגל ניתן להוסיף את האוהדים, שבמרבית המקרים רואים את עצמם ככאלה שצריכים להיות שותפים להחלטות (ובהפועל תל אביב הם שותפים בפועל, לפחות על הנייר). שנית, אף אחד לא אוהב לכוון נמוך ואף אחד לא רוצה שיגידו עליו שהוא מכוון נמוך מדי ושאולי מנהל אחר יכול להביא את הארגון למקומות גבוהים יותר מאלה שהוא מכוון אליהם.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

הקונפליקט לא פשוט

אם אייל ברקוביץ או אסי דומב היו מדברים על מאבקי הישרדות בתחילת העונה הם היו מואשמים בפגיעה בקצב מכירת המנויים, בהורדת המורל ואולי אפילו בניסיון פחדני לקבע מראש את התפקוד שלהם העונה כמוצלח - כי "מי בכלל יכול להעלות על הדעת שהפועל תל אביב תרד ליגה". כאן חשוב לזכור שמעבר להצבה נכונה של יעדים, חשוב לדעת כיצד למסור אותם.

אם אייל ברקוביץ' ואסי דומב היו מדברים על "הצערת הסגל", "הזדמנות לשחקנים הנהדרים ממחלקת הנוער", "בנייה שתביא את הפועל לצמרת בתקציבים שפויים תוך שנתיים-שלוש" ו"עד שנקצור את פירות ההשקעה הקהל יצטרך להביא את הנקודות שיעשו את ההבדל בין קבוצת תחתית לפלייאוף עליון" - הם היו מעבירים בדיוק את המסר הזה של הקטנת ציפיות, של קבוצת ששווה תחתית אבל תנסה להגיע גבוה יותר, של התלות בקהל שכל כך אוהב את המסר הזה ואת היכולת להתמודד עם הפסדים כי "אין לנו את הכסף של מכבי, אבל יש לנו תכנית ויש לנו דרך שתחזיר אותנו אל הצמרת, אבל בתקציב שפוי".

מדובר אולי בסוג של "ביצה ותרנגולת". ייתכן שמנהלים, שאינם יודעים כיצד להוריד את הרף בצורה חכמה, נמנעים מלעשות זאת, למרות שהם יודעים שזה המעשה הנכון וייתכן שזה גם מה שהביא את הפועל תל אביב להצבת יעדים לא ריאלית.

אני לא בעד יעדים נמוכים, עם הזמן כולנו צריכים להשתפר ולהעלות את הרף. אך יחד עם זאת, אחד התפקידים של כל מנהל הוא להעניק לעובדים את הכלים הדרושים לכך וללוות אותם בדרך אל המקומות שאליו הוא רוצה שהם יגיעו. אם הדבר בלתי אפשרי עדיף להימנע מאשליות, לשקף את המציאות ולקחת עליה אחריות. הצבת יעדים ריאלית ושיקוף נכון של העובדים והארגון הם חלק משמעותי מהמפתחות להצלחה. כדאי להשקיע בזה מחשבה כי זה יכול להיות ההבדל בין שנה מוצלחת לשנה שנרצה לשכוח.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שור נגד דב
צילום: pixabay
מעבר לים

הפד' מתכונן להורדת ריבית: האם זה תחילת ראלי סוף השנה או מלכודת שורית?

סיכויי הורדת הריבית בדצמבר מגיעים ל-90%, אבל הסיכון הוא שהפד יאותת על עצירת ההקלה המוניטרית; איך עליית התשואות ביפן משפיעה על ההשקעות ברחבי העולם, והאם יש ממה לחשוש?

גיא טל |

מאקרו ארצות הברית: הורדת הריבית הופכת לודאית - ראלי סוף שנה בפתח?

ההתפתחות המרכזית בתחום המאקרו בארצות הברית בשבועיים האחרונים היא סיבוב הפרסה היוני של הפד, כשסיכויי הורדת הריבית בדצמבר כבר נושקים ל-90%. המפנה היוני נובע מהמשך מה שנראה כחולשה בנתונים הכלכליים, בעיקר בנתונים הרכים התלויים בסקרי דעת קהל. כך, סנטימנט הצרכנים נחלש מאוד וגם הייצור מתכווץ. גם נתונים חלקיים הנוגעים לשוק העבודה מצביעים על חולשה מסוימת. בהקשר זה נציין שדו"ח התעסוקה לחודש נובמבר נדחה בשלב זה לאמצע דצמבר, ולכן הפד ממשיך להיות מעט עיוור בתחום זה. דו"ח ה-ADP שיפורסם השבוע מקבל משנה חשיבות עקב כך, בדומה לדו"ח ה-PCE שהופך למרכזי עוד יותר מבדרך כלל בהיעדר נתוני אינפלציה מעודכנים.

האם הנרטיב של "חולשה מתפתחת" בכלכלה האמריקאית נכון? בשבוע האחרון החלה "עונת הקניות" בארצות הברית לקראת סוף השנה עם חגיגות ה-Black Friday ו-Cyber Monday, שבהן נרשמו קניות שיא. הצרכן האמריקאי קנה מכל הבא ליד ושבר שיאים בקניות אוף-ליין ואונליין. נתונים אלה סותרים מעט את נתוני הפסימיות של סקרי דעת הקהל שצוינו קודם לכן. נראה שהצרכנים הפסימיים בארצות הברית אינם עוצרים בדרך לקופות.

בנוסף, התביעות הראשוניות לדמי אבטלה נשארות באזור הבטוח של כ-220 אלף, כשאין הרבה משרות חדשות, אבל גם אין הרבה פיטורים. כנראה שמצב שוק העבודה מושפע עמוקות ממדיניות ההגירה, ולכן קשה מאוד לקרוא את הנתונים (הרחבה בחלק האחרון של הטור). הצמיחה, על כל פנים, ממשיכה להיות בריאה ואף חזקה – באזור ה-4%.

בינתיים השוק אופטימי למדי עם נטייה שורית מאז שהתחזק הנרטיב להורדת ריבית בדצמבר. האם אנחנו בתחילתו של ראלי סוף שנה? לדעתי לפחות עד ה-10 בדצמבר (החלטת הריבית) אין סיבה לירידות חדות ויש סיכוי סביר להמשך עליות מתון, אבל יש סיכון מסוים סביב החלטת הפד עצמה. בעוד הורדת ריבית צפויה בוודאות גבוהה למדי, היא עלולה להיות "הורדת ריבית ניצית", במובן זה שהפד יבהיר שבכוונתו לעצור את מחזור ההורדות בפגישה שלאחר מכן. תרחיש כזה עלול לגרום לגל מימושים נוסף לפני סוף השנה, בדומה לירידות שנרשמו רק לפני שבועיים כשהשוק חשב שלא תהיה הורדת ריבית בדצמבר.

הקארי טרייד היפני: הגורם לירידות בקריפטו?

למרות הציפייה להורדת ריבית, תשואות אגרות החוב בארצות הברית טיפסו (כלומר מחירי האג"ח ירדו) בימי המסחר הראשונים של השבוע ומחקו את כל הירידות שנרשמו בשבוע שעבר. מלבד החשודים המיידיים (חששות מאינפלציה ומהתרחבות החוב הפיסקלי), תרמה לכך גם התנהגות אגרות החוב של יפן. השווקים ביפן עוברים זעזועים משמעותיים בשבועות האחרונים, עם השפעה לא מבוטלת על השווקים הגלובליים. מבלי להיכנס לסקירה מקיפה, נציין שתשואות אגרות החוב של יפן – שנסחרו שנים ארוכות באזור האפס ואף בתשואה שלילית והיוו מקור זול למזומן ברחבי העולם (ה"קארי טרייד" היפני), החלו לטפס לאחרונה בחדות ורושמות כעת שיאים שלא נראו מאז סוף העשור הראשון במאה הנוכחית. העליות בתשואות ביפן הובילו לעליית תשואות כללית בשווקי האג"ח בעולם, כולל בארצות הברית. ההשפעה אינה מסתיימת רק באגרות החוב. רבים מייחסים את הירידות בקריפטו להתרחשויות אלה, שכן הכסף הזול מיפן שימש שנים ארוכות להזרמת כספים מאסיבית לנכסים ספקולטיביים כמו קריפטו ושוק המניות. התייבשות המקור הזה, יחד עם הצורך "לסגור פוזיציות" עקב ההפסדים שנגרמים ללווים מהעלייה בתשואות, גורמת ליציאת כספים מנכסי סיכון.

שור נגד דב
צילום: pixabay
מעבר לים

הפד' מתכונן להורדת ריבית: האם זה תחילת ראלי סוף השנה או מלכודת שורית?

סיכויי הורדת הריבית בדצמבר מגיעים ל-90%, אבל הסיכון הוא שהפד יאותת על עצירת ההקלה המוניטרית; איך עליית התשואות ביפן משפיעה על ההשקעות ברחבי העולם, והאם יש ממה לחשוש?

גיא טל |

מאקרו ארצות הברית: הורדת הריבית הופכת לודאית - ראלי סוף שנה בפתח?

ההתפתחות המרכזית בתחום המאקרו בארצות הברית בשבועיים האחרונים היא סיבוב הפרסה היוני של הפד, כשסיכויי הורדת הריבית בדצמבר כבר נושקים ל-90%. המפנה היוני נובע מהמשך מה שנראה כחולשה בנתונים הכלכליים, בעיקר בנתונים הרכים התלויים בסקרי דעת קהל. כך, סנטימנט הצרכנים נחלש מאוד וגם הייצור מתכווץ. גם נתונים חלקיים הנוגעים לשוק העבודה מצביעים על חולשה מסוימת. בהקשר זה נציין שדו"ח התעסוקה לחודש נובמבר נדחה בשלב זה לאמצע דצמבר, ולכן הפד ממשיך להיות מעט עיוור בתחום זה. דו"ח ה-ADP שיפורסם השבוע מקבל משנה חשיבות עקב כך, בדומה לדו"ח ה-PCE שהופך למרכזי עוד יותר מבדרך כלל בהיעדר נתוני אינפלציה מעודכנים.

האם הנרטיב של "חולשה מתפתחת" בכלכלה האמריקאית נכון? בשבוע האחרון החלה "עונת הקניות" בארצות הברית לקראת סוף השנה עם חגיגות ה-Black Friday ו-Cyber Monday, שבהן נרשמו קניות שיא. הצרכן האמריקאי קנה מכל הבא ליד ושבר שיאים בקניות אוף-ליין ואונליין. נתונים אלה סותרים מעט את נתוני הפסימיות של סקרי דעת הקהל שצוינו קודם לכן. נראה שהצרכנים הפסימיים בארצות הברית אינם עוצרים בדרך לקופות.

בנוסף, התביעות הראשוניות לדמי אבטלה נשארות באזור הבטוח של כ-220 אלף, כשאין הרבה משרות חדשות, אבל גם אין הרבה פיטורים. כנראה שמצב שוק העבודה מושפע עמוקות ממדיניות ההגירה, ולכן קשה מאוד לקרוא את הנתונים (הרחבה בחלק האחרון של הטור). הצמיחה, על כל פנים, ממשיכה להיות בריאה ואף חזקה – באזור ה-4%.

בינתיים השוק אופטימי למדי עם נטייה שורית מאז שהתחזק הנרטיב להורדת ריבית בדצמבר. האם אנחנו בתחילתו של ראלי סוף שנה? לדעתי לפחות עד ה-10 בדצמבר (החלטת הריבית) אין סיבה לירידות חדות ויש סיכוי סביר להמשך עליות מתון, אבל יש סיכון מסוים סביב החלטת הפד עצמה. בעוד הורדת ריבית צפויה בוודאות גבוהה למדי, היא עלולה להיות "הורדת ריבית ניצית", במובן זה שהפד יבהיר שבכוונתו לעצור את מחזור ההורדות בפגישה שלאחר מכן. תרחיש כזה עלול לגרום לגל מימושים נוסף לפני סוף השנה, בדומה לירידות שנרשמו רק לפני שבועיים כשהשוק חשב שלא תהיה הורדת ריבית בדצמבר.

הקארי טרייד היפני: הגורם לירידות בקריפטו?

למרות הציפייה להורדת ריבית, תשואות אגרות החוב בארצות הברית טיפסו (כלומר מחירי האג"ח ירדו) בימי המסחר הראשונים של השבוע ומחקו את כל הירידות שנרשמו בשבוע שעבר. מלבד החשודים המיידיים (חששות מאינפלציה ומהתרחבות החוב הפיסקלי), תרמה לכך גם התנהגות אגרות החוב של יפן. השווקים ביפן עוברים זעזועים משמעותיים בשבועות האחרונים, עם השפעה לא מבוטלת על השווקים הגלובליים. מבלי להיכנס לסקירה מקיפה, נציין שתשואות אגרות החוב של יפן – שנסחרו שנים ארוכות באזור האפס ואף בתשואה שלילית והיוו מקור זול למזומן ברחבי העולם (ה"קארי טרייד" היפני), החלו לטפס לאחרונה בחדות ורושמות כעת שיאים שלא נראו מאז סוף העשור הראשון במאה הנוכחית. העליות בתשואות ביפן הובילו לעליית תשואות כללית בשווקי האג"ח בעולם, כולל בארצות הברית. ההשפעה אינה מסתיימת רק באגרות החוב. רבים מייחסים את הירידות בקריפטו להתרחשויות אלה, שכן הכסף הזול מיפן שימש שנים ארוכות להזרמת כספים מאסיבית לנכסים ספקולטיביים כמו קריפטו ושוק המניות. התייבשות המקור הזה, יחד עם הצורך "לסגור פוזיציות" עקב ההפסדים שנגרמים ללווים מהעלייה בתשואות, גורמת ליציאת כספים מנכסי סיכון.