כלכלה לא מידע מדויק. על משקי בית, חברות ושוק ההון, הלוקחים בחשבון את הערכותינו ותחזיותינו בעת תהליכי קבלת ההחלטות שלהם, לדעת את מגבלותיהן. הדבר נכון בזמנים רגילים ועוד יותר כיום, כשגורמי אי הוודאות רבים כל כך.

שאלת הריביות הנמוכות במדינות המפותחות בכלל, וארה"ב בפרט, הינה דוגמא מצוינת. הריבית בארצות הברית נעה בטווח של 0%-0.25% מאז 2009. שנה וחצי קודם לכן עוד עמדה על 5.25%. הריבית בגוש האירו צללה תוך שמונה חודשים מ-4.25% ל-1% (בתקופה שבין אוקטובר 2008 למאי 2009), ונותרה נמוכה מאז. לאחרונה אף ירדה ל-0.15% בלבד. ריביות כה נמוכות זמן רב כל כך הפכו "מובנות מאליהן" וההחלטות הכלכליות והעסקיות של כולנו הפכו לכאורה קלות יותר. מבחינת המימון ועלות ההון, רוב העסקאות הצרכניות, העסקיות ובניירות ערך הפכו כדאיות וקלות יותר לתמחור.

במספר מקרים נהנו מקבלי ההחלטות מכל העולמות - התאוששות כלכלית עם ריבית מזערית. כך, תוצר ארה"ב, שהתכווץ בקצב שנתי ממוצע של 2.4% מאמצע 2008 עד סוף 2009, גדל מאז בקצב של 2.2%, אך הפד, עדיין תחת הרושם הקשה של משבר 2008, לא ממהר (מהסס) להסיק כי זו התאוששות בת קיימא ולא נוגע בריבית. בכלל, האינפלציה הנמוכה ברוב המדינות המפותחות מקלה על הבנקים המרכזיים להמתין, המחיר - התמעטות הכלים להתמודדות עם התפרצויות מחירים פתאומיות נדחקת לקרן זווית.

התרגלות לריביות הנמוכות גורמת לנו "לשכוח": הן כאן לשעת חירום, אך כשהפעילות הכלכלית העולמית תשוב לשגרה - הן תהיינה גבוהות בהרבה. בארצות הברית עומד הקצב השנתי הממוצע של האינפלציה על 2% מאז שנת 2010, כך שהריבית הריאלית הממוצעת שלילית ברמה דומה, אך מעטים מרימים גבה או חושבים על ההשלכות העתידיות.

הדברים הגיעו לידי כך, שחדשות כלכליות חיוביות מתקבלות באכזבה בשוקי ניירות הערך, היות והן עלולות לגרום לריבית לעלות. מנגד, חדשות שליליות (לא יותר מדי) מתקבלות בשביעות רצון, כי הן מבטיחות שהריבית תישאר מזערית תקופה ארוכה יותר. חדשות שליליות הפכו "רצויות" עוד יותר לאחרונה, משום שהפד עומד לסיים את רכישת איגרות החוב והעלאת ריבית הינה השלב הבא מבחינתו. כשהתוצר של ארצות הברית ירד בשיעור שנתי של כ-3% ברבע הראשון של השנה, ראו בכך נתון שלא יאפשר לריבית לעלות בתקופה הנראית לעין, למרות שהיה אחראי לכך גורם אקסוגני - מזג אוויר קשה, שפגע בפעילות העסקית.

ובכן, הריביות בעולם תעלנה לבסוף . לא זו בלבד, הן יכולות לעלות במהירות ומסיבות שעלולות להפתיע ולהיות בניגוד לשכל הישר. אנו עדים היום לעלייה ברמת שנאת הסיכון, על רקע יירוט המטוס המלזי מעל שמי אוקראינה והמערכה הצבאית ברצועת עזה. במקרים כאלו ממהרים סוחרים להצטייד בנכסים בטוחים, ובראשם אג"ח של ממשלת ארה"ב - דבר שגורם לתשואות הפדיון עליהן לרדת.

מנגד, הפד חושש כי העלאת ריבית (ואף רמיזה על כך) תגרום לסוחרים למכור בחופזה את אותן אג"ח - מה שיוביל לעלייה בתשואות הפדיון וייקר את עלות ההון. לכן, עלייה משנאת סיכון, בגלל הרעה גאו פוליטית נקודתית, אך לא בגלל חשש מהאטה כלכלית, יכולה להוות שעת כושר מבחינת הפד, בקיזוז ההשלכות השליליות שתהיינה למהלך.

הפד לא יקבל החלטה כזו בקלות ראש. אולם, ככל שהזמן חולף, פוחתת ההסתברות כי נרמול הריבית ייעשה באופן איטי והדרגתי. כיוון שהרגישות לאירועי מחירים גדלה. לכן, "התרגלות" לריביות נמוכות אינה במקום וערנות למהלכים, תוך ניצול הזדמנויות נקודתיות על ידי הבנקים המרכזיים, חשובה מתמיד.