צוק פיסקאלי, האם תימצא פשרה של הרגע האחרון?
רוב הכותרות הכלכליות עוסקות היום בצוק הפיסיקאלי בארה"ב ובספירה לאחור לקראת סוף השנה - האם תימצא פשרה שתמנע נזק הרסני, לכאורה, למשק האמריקני בגלל הפסקה בו זמנית של הקלות המס וקיצוץ חד בהוצאות?
האמריקנים מתחבטים כאן בין שיקולי טווח קצר - ראשית נעבור את הגשר בשלום ונימנע (אולי) מהורדת דירוג ועלייה בשנאת הסיכון של המשקיעים - לבין שיקולי טווח ארוך - הרי בסופו של דבר נצטרך לרסן את הגירעון התקציבי, אחרת נדחק החוצה את המגזר הפרטי, והריביות ועלות ההון יתייקרו. כמובן, מקומם של ההקשרים הפוליטיים לא נפקד כאן, אך זו מהות הויכוח.
לדעתי, גישת הטווח הקצר עדיפה ואכן רצוי לדחות את כניסת הגזירות לתוקף. אולם, אינני אומר זאת משום שאני חושב שארה"ב צריכה להמשיך לנפח את הגירעון התקציבי, ולקוות שחינן של איגרות החוב שלה לא יסור מעיני המשקיעים - כך תוכל להמשיך למכור אותן בעד 1.6% ל-10 שנים. שני העשורים האבודים של יפן מהוות תמרור אזהרה בולט מאוד נגד הליכה באותה הדרך. אני חושב כך משום שהתפנית החיובית במצבה הפיסיקאלי של ארה"ב כבר נמצאת בעיצומה.
שיעור הגירעון המצטבר בתקציב ממשלת ארה"ב ירד דרמטית מאז נסק בעקבות פרוץ משבר המשכנתאות במדינה. הגירעון עמד על 9% תוצר בעשרת החודשים הראשונים של 2009 ואחר כך ירד ל-7.3%, 6.8% ו-5.7% בתקופות המקבילות בשלוש השנים הבאות. נכון, מדובר ברמת גירעון כפולה מהרצוי במדינות המפותחות (3% תוצר), אך החשיבות הגדולה ביותר כרגע היא פחות גודל הגירעון ויותר מגמת ההצטמצמות בו.
לא רק זאת, ארה"ב גלגלה עד עתה בקלות את החוב שלה כי היה לו ביקוש עצום (הפד רכש אותו וכך גם שאר העולם). גם הפיחות בשער הדולר, שליווה את תחילת המשבר, סייע לה לשחוק נומינאלית את החוב. אני מעריך כי בשנה - שנתיים הבאות תהיה עליית מדרגה בקצב האינפלציה בארה"ב וגם היא תוליך לשחיקת החוב. לבסוף, ירידת הגירעון מושגת על אף עלייה איטית למדי בפעילות הכלכלית - בין הרבעון השלישי של 2009 לרבעון השלישי של 2012 גדל התוצר הריאלי של ארה"ב 7% בלבד (2.3% לשנה).
במאמר מוסגר, מצב הפוך קיים היום אצלנו. עד לאחרונה הגירעון הממשלתי של ישראל לא נראה גבוה מדי בהשוואה למדינות אירופה, אך הוא גדל במהירות (יעמוד השנה על כ-4% תוצר). שעה שבאירופה, תתפלאו, הוא בירידה (מ-6.9% תוצר לפני שלוש שנים ל-4.4% בשנה שעברה).
למרות ההתקדמות, כלכלת ארה"ב עדיין מהוססת ומצבה לא טוב בהרבה משהיה לפני שלוש וארבע שנים. אתגרים רבים עדיין לפניה, אך לדעתי היא בדרך הנכונה לשוב להוביל את הכלכלה העולמית בתוך שנה-שנתיים. התהליכים ארוכי הטווח משחקים היום לטובתה - הנזילות הגבוהה, התייעלותו של הסקטור העסקי והפיננסי, ההתאוששות המתהווה בשוק הדיור, השיפור העקבי (גם אם איטי) בשוק העבודה וכאמור הצמצום בגירעון הממשלתי. מבחינה זו, חשוב לפתור את משבר הצוק (לדחות את כניסת המגבלות לתוקף) ולא לתקוע מקל בגלגליו של הדוד סם.
פנסיה (גרוק)קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח
מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס
קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67% באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.
מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכות. בפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:
- הרפורמה בפנסיה להבטחת תשואה נדחתה: המנגנון הקיים יהיה עד סוף 2028
- כמה מס משלמים על פנסיה ואיך אפשר לחסוך במס?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
