רוב הכותרות הכלכליות עוסקות היום בצוק הפיסיקאלי בארה"ב ובספירה לאחור לקראת סוף השנה - האם תימצא פשרה שתמנע נזק הרסני, לכאורה, למשק האמריקני בגלל הפסקה בו זמנית של הקלות המס וקיצוץ חד בהוצאות?

האמריקנים מתחבטים כאן בין שיקולי טווח קצר - ראשית נעבור את הגשר בשלום ונימנע (אולי) מהורדת דירוג ועלייה בשנאת הסיכון של המשקיעים - לבין שיקולי טווח ארוך - הרי בסופו של דבר נצטרך לרסן את הגירעון התקציבי, אחרת נדחק החוצה את המגזר הפרטי, והריביות ועלות ההון יתייקרו. כמובן, מקומם של ההקשרים הפוליטיים לא נפקד כאן, אך זו מהות הויכוח.

לדעתי, גישת הטווח הקצר עדיפה ואכן רצוי לדחות את כניסת הגזירות לתוקף. אולם, אינני אומר זאת משום שאני חושב שארה"ב צריכה להמשיך לנפח את הגירעון התקציבי, ולקוות שחינן של איגרות החוב שלה לא יסור מעיני המשקיעים - כך תוכל להמשיך למכור אותן בעד 1.6% ל-10 שנים. שני העשורים האבודים של יפן מהוות תמרור אזהרה בולט מאוד נגד הליכה באותה הדרך. אני חושב כך משום שהתפנית החיובית במצבה הפיסיקאלי של ארה"ב כבר נמצאת בעיצומה.

שיעור הגירעון המצטבר בתקציב ממשלת ארה"ב ירד דרמטית מאז נסק בעקבות פרוץ משבר המשכנתאות במדינה. הגירעון עמד על 9% תוצר בעשרת החודשים הראשונים של 2009 ואחר כך ירד ל-7.3%, 6.8% ו-5.7% בתקופות המקבילות בשלוש השנים הבאות. נכון, מדובר ברמת גירעון כפולה מהרצוי במדינות המפותחות (3% תוצר), אך החשיבות הגדולה ביותר כרגע היא פחות גודל הגירעון ויותר מגמת ההצטמצמות בו.

לא רק זאת, ארה"ב גלגלה עד עתה בקלות את החוב שלה כי היה לו ביקוש עצום (הפד רכש אותו וכך גם שאר העולם). גם הפיחות בשער הדולר, שליווה את תחילת המשבר, סייע לה לשחוק נומינאלית את החוב. אני מעריך כי בשנה - שנתיים הבאות תהיה עליית מדרגה בקצב האינפלציה בארה"ב וגם היא תוליך לשחיקת החוב. לבסוף, ירידת הגירעון מושגת על אף עלייה איטית למדי בפעילות הכלכלית - בין הרבעון השלישי של 2009 לרבעון השלישי של 2012 גדל התוצר הריאלי של ארה"ב 7% בלבד (2.3% לשנה).

במאמר מוסגר, מצב הפוך קיים היום אצלנו. עד לאחרונה הגירעון הממשלתי של ישראל לא נראה גבוה מדי בהשוואה למדינות אירופה, אך הוא גדל במהירות (יעמוד השנה על כ-4% תוצר). שעה שבאירופה, תתפלאו, הוא בירידה (מ-6.9% תוצר לפני שלוש שנים ל-4.4% בשנה שעברה).

למרות ההתקדמות, כלכלת ארה"ב עדיין מהוססת ומצבה לא טוב בהרבה משהיה לפני שלוש וארבע שנים. אתגרים רבים עדיין לפניה, אך לדעתי היא בדרך הנכונה לשוב להוביל את הכלכלה העולמית בתוך שנה-שנתיים. התהליכים ארוכי הטווח משחקים היום לטובתה - הנזילות הגבוהה, התייעלותו של הסקטור העסקי והפיננסי, ההתאוששות המתהווה בשוק הדיור, השיפור העקבי (גם אם איטי) בשוק העבודה וכאמור הצמצום בגירעון הממשלתי. מבחינה זו, חשוב לפתור את משבר הצוק (לדחות את כניסת המגבלות לתוקף) ולא לתקוע מקל בגלגליו של הדוד סם.