ישנה נטייה לחשוב על איגרות חוב של ממשלות כנכס בטוח לחלוטין. בין השאר, אנו מודדים את כדאיות איגרות החוב שמנפיקות חברות באמצעות הפער בין תשואת הפדיון שהן מציעות לתשואות הפדיון שמציעות איגרות חוב ממשלתיות לתקופות דומות. החלק "הממשלתי" שלהן נתפש כמובן מאליו.

הדבר בולט מאוד בארצות הברית, היכן שחוב ציבורי וגירעון תקציבי עצומים לא מונעים ממשקיעים לרכוש איגרות חוב שהנפיקה הממשלה לפדיון בעוד 10 שנים בעד פחות מ-1.7% לשנה. תמורה זו נמוכה כל כך, עד כי גם האינפלציה שתשרור אצל הדוד סם בשנה הקרובה כנראה ותהיה גבוהה יותר.

כמובן, לא מדובר בהליכה עיוורת. איגרות החוב של ממשלות איטליה, ספרד ומדינות מפותחות אחרות ביבשת אירופה הרבה פחות אטרקטיביות. צריך היה הבטחה מהבנק המרכזי של אירופה שיעמוד מאחוריהן כדי שהמשקיעים יאותו לרכוש אותן בעד פחות משישה וחמישה אחוזים לשנה.

אצלנו, האמון באיגרות החוב הממשלתיות גדול כל כך, עד כי ניתן לכנות את המשרד המנפיק אותן, משרד האוצר, בתור משרד "הביטחון". הרקורד המוכח של מדינת ישראל (מעולם לא שמטנו חוב, גם בתקופות הקשות ביותר), מדיניות הריבית האחראית והמשמעת התקציבית שנקטנו עם השנים וכן הערבויות שקיבלנו בעת הצורך מארצות הברית - נסכו ביטחון רב בקרב בעלי איגרות החוב, ישראלים ותושבי חוץ כאחד.

אבל, אין נכס בטוח לחלוטין. נכון, מדינת ישראל לא תשמוט גם בעתיד את חובותיה, אך רק מי שבכל מקרה מעוניין להחזיק את איגרות החוב שרכש עד פדיונן יכול להסתפק בכך. מנגד, מי שמעוניין לנצל תכונה נוספת של אותן אג"ח עם סחירותן הגבוהה - צריך לקחת בחשבון שגם המחירים שלהן יכולים להשתנות בחדות, בפרט ככל שתאריכי הפדיון של איגרות החוב הנמצאות ברשותו רחוקים יותר.

הדברים חשובים במיוחד במבט לשנה הקרובה. אני חושש שמאזן הסיכויים והסיכונים נוטה כעת לרעת איגרות החוב הממשלתיות, בפרט אג"ח שאינן צמודות לפדיון בעוד 5 שנים ויותר.

אין הדבר אומר שהן תתחלנה לרדת בקרוב, שכן הריבית במשק עשויה לרדת פעם נוספת (אני לא רואה צורך בכך) וקצב האינפלציה יהיה כנראה אפסי עד סוף הרבע הראשון של השנה הבאה. גם תשואות הפדיון הנמוכות בחו"ל תמשכנה לעגן את חברותיהן הישראליות.

אולם, לא מן הנמנע כי בהמשך יתברר שתקציב המדינה פחות מרוסן מכפי שבנק ישראל וחברות דירוג החוב היו רוצים לראות (על רקע זה הוקדמו הבחירות), שקצב האינפלציה במשק אינו כה נמוך (אנו עדים לאחרונה ללחצי מחירים מצד ההיצע וגם כמות הכסף גדלה במהירות), הריבית שבה לעלות (כפי שהיה עד שפרץ גל המחאה החברתית אך לפני שנה וקצת) ותשואות הפדיון על איגרות החוב של ממשלת ארה"ב מזנקות להן (לאחר שיימצא פתרון לבעיות התקציביות שמציקות לארה"ב). על התלות בסביבה המדינית-ביטחונית אין צורך להרחיב.

במידה וכל אותם אירועים יתרחשו יחדיו, הרי בהתחשב בעליות הגבוהות שרשמו איגרות החוב המקומיות בשנה האחרונה (בפרט האג"ח עם מועדי הפדיון הרחוקים ביותר, שעלו כמעט 10% ב-12 החודשים האחרונים), עלולים מחזיקיהן לספוג הפסדים ניכרים. גם אם רק חלק מהדברים יקרו, התוצאות תהיינה שליליות.

משרד "הביטחון" יזכה כנראה לאשראי בחודשים הבאים, אך במהלך הרבעון השני של השנה מזומנים לו אתגרים לא פשוטים. אלו מאיתנו שרואים באיגרות החוב הממשלתיות כלי לעשיית רווח הון (ולא רק החזקה לפדיון) צריכים להיות ערים לכך.

*לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה