מצלמת מהירות כביש נהיגה רכבים מצלמה
צילום: Istock

צמיחה שתוביל למיתון? שוק הרכבים משומשים בארה"ב כמשל

בצל העיכובים במשלוחים של רכבים חדשים, המחירים עלו ב-17% מאז תחילת המגפה, כשהמחסור בשבבים העולמי והעלייה במחירי הנפט עלולים לייצר זינוק חד נוסף במחירים
ארז ליבנה | (1)
נושאים בכתבה אינפלציה גלובל

כמו כל מדד כלכלי שמודד את בריאות הכלכלה, האינפלציה היא משהו שקורה באופן קבוע. האינפלציה בעצם משקללת ומודדת את השינוי בעלות הריאלית של קבוצות של מוצרים ושל שירותים. כלומר, אינפלציה לכשעצמה היא חלק בלתי נפרד מכל כלכלה. האינפלציה היא גם פקטור של שכיחות. כלומר ככל שמשהו יותר שכיח, ככה לרוב מחירו הופך לזול יותר. אותו הדבר קורה עם הכסף עצמו. כשיש יותר מדי כסף במערכת, זה מוביל להיפר אינפלציה, כלומר ירידה בערך שמוביל לעלייה תלולה במחירים. תדמיינו סטייק בקצביה ב-1,000 שקל או דירה של 90 מטר ב-50 מיליון שקל במרכז תל אביב – אגב, הוותיקים בינינו ודאי זוכרים את מצב של ההיפר אינפלציה בישראל בשנות ה-80, שהביא למצב שהשקל היה כל כך חסר ערך, שנאלצו לייצר מטבע אחר, השקל החדש.

 

דוגמה לאיך אינפלציה מתרחשת מגיעה משוק הרכבים המשומשים האמריקאים. הנטייה הטבעית של מחירי רכבים, באופן כללי אחרי יציאה מהמפעל, אבל במיוחד בשוק המשומש היא לרדת. מה לעשות, לרוב מה שישן ומשומש מאבד מהערך שלו. אז איך קרה שהמחירים לפתע קפצו ב-17% וכיום הם עדיין ב-10% גבוהים יותר מהשנה שלפני?

 

התשובה פשוטה,  הפתרון שלה פחות. בתחילת המגפה עם סגירת סין והמזרח הרחוק ואז המשך של סגירת מרבית העולם ממארס ועד מאי, נוצר מחסור ברכבים בארה"ב. ובעוד רבים מבעלי עסקי הרכבים המשומשים חששו לעתידם הכלכלי, בפועל סגירת מפעלי רכבים ובעיות בשילוח העולמי, גרמו למחירים לעלות ולעלות. אז מחירי הרכב המשומש הגיעו לשיא בקיץ. ההיגיון של הביקוש וההיצע דחף למעלה מחיר של סחורה שאמורה רק לרדת מהרגע שיצאה מהמפעל.

 

למה בשוק האמריקאי מוטרדים?

אז נכון, מחירי הרכב המשומשים לבדם לא ייצרו אינפלציה, כי הרי מדובר בסל שלם של מוצרים ושירותים, שמחירם המשולב משפיע. אבל מזה בדיוק חוששים, מצמיחה חזקה ועלייה חדה בביקושים, לעומת מחסור במוצרים ושירותים. אם זה יגיע למספר רב של מוצרים זה כבר ישפיע משמעותית על המדד.

מה הנתונים הכלכליים אומרים? בין 2010 ל-2020, הגירעון הלאומי של ארה"ב קפץ מ-13.5 טריליון דולר ל-27 טריליון דולר. או 100%. מתחילת שנות ה-90' הגירעון הזה עלה בלמעלה מ-730%. מדפסות הכסף בפד' עובדות 24/7. כל זה לא הטריד עד כה את השוק.

 

הסיבה שהשווקים חוששים בחודשים האחרונים חוששים, זה שהזרקת ה-1.9 טריליון דולר נוספים לכלכלה האמריקאית, כולל מתן של מענקים של 1,400 דולר למשפחה, מעלים את החשש להצפה של דולרים בשווקים לאור העובדה שמשקי הבית יושבים על הר של למעלה מטריליון דולר.

 

לפני כשבוע, פרסם הפד' ששווי משקי הבית בארה"ב עומד על 132 טריליון דולר, עלייה של 10% מאז סוף 2019. גם פורסם שהאינפלציה בחודש פברואר עמדה על 1.3%, פחות מהצפי בשוק ל-1.4% והרבה פחות מהריבית הממוצעת של 2% שאליה מכוון הפד'.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

אחת הסיבות המרכזיות לקפיצה בשווי המצרפי של משקי הבית תישמע לנו הישראלים מוכרת מאוד. הסיבה היא עליית ערך הנדל"ן האמריקאי. מחיר הבית החציוני עמד בדצמבר האחרון על 310 אלף דולר, או עלייה של 13% ביחס לחודש המקביל של 2019.

 

בחודש שעבר אוליבייה בלנשארד ממכון פיטרסון לכלכלה בינ"ל כתב שאף כלי שיש לפד' להתמודד עם האינפלציה הוא לא אידיאלי. "אם האינפלציה תמריא יהיו שני תסריטים: אחד בו הפד' יאפשר לה לזנק, ייתכן ואפילו משמעותית, השנייה היא צמצום המדיניות המוניטרית. אף אחד מהתסריטים האלה אינו טוב", אמר.

 

אילו עוד פקטורים יכולים לתרום לאינפלציה?

נכון לכרגע, כנראה שישנם 2 תהליכים מרכזיים בכלכלה הריאלית שיכולים להשפיע ולגרום לעליית המחירים. הראשון הוא מחירי הנפט. לאחר הירידה התלולה בחוזים באפריל אשתקד, שהביאו את הסחורה למינוס, בחסות הקיצוצים המסיביים בתפוקת הנפט העולמית, כיום יש אנליסטים שחוזים שהנפט הגולמי (WTI) יכול להגיע גם ל-100 דולר לחבית וצפונה על רקע העלייה בביקושים.  עלייה במחיר יכולה לתרום לעלייה חדה במחירי הסחורות התלויות בנפט לשינוע גלובלי וייצור.

 

התהליך השני הוא המחסור העולמי בשבבים. ככל שהמחסור ילך ויימשך, כשנכון לכרגע מרבית היצרנים הגדולים בעולם מדווחים שלא יצליחו לעמוד בביקושים, המחירים יעלו.  בהתאמה המחירים של המעבדים, שהם עמוד תווך בכל מוצר חשמלי כיום, מסמארטפונים, מקררים, רכבים ועד תעשיית החלל, יעלו ויגרמו לעלייה במוצרי הצריכה השונים. זה לא צחוק. יצרניות רכבים מדווחות על סגירת מפעלים ולא מעט יצרנים של מוצרים חשמליים צופים מחסור – זה ישפיע לאורכם ולרוחבם של מרבית הסקטורים תלויי הטכנולוגיה.

 

2 התהליכים הללו יכולים ביחד לתמוך בעלייה של מחירים בשל השפעתם הרוחבית על הכלכלה העולמית – האחת על עלויות הייצור והשינוע, השנייה על מחירי מוצרים שיאמירו בשל העלייה במחירי מוצרי הליבה שלהם, מה שצפוי להשפיע על תעשיות שלמות.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    מור 17/03/2021 11:09
    הגב לתגובה זו
    אין מחסור בכלום, גם לא בשבבים. יש הונאה. דואגים שיהיו כתבות על מחסור כדי לשמר רמת מחיר גם כשיש היצף. מחירי הרכבים בירידה מתמדת בגלל תחרות עזה. בישראל למי ששכח רק לא מזמן איימו בעליית מחירי הרכב. זוכרים? מה קרה? המחירים ירדו כי היבואנים תקועים עם מלאים עצומים וזו הסיבה ל"ימי המכירות" שבהם מנסים להפטר מהמלאי עם הנחות והטבות. לא נשכח גם שיש הרבה דגמים שיקבלו מתיחות פנים וגרסאות חדשות (בעיקר SUV של ניסן יונדאי וקאיה) מה שמפיל את השווי של הגרסא הקיימת שהיבואנים מנסים למכור.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.