עונת התשקיפים מגיעה לשיא חדש. בשבועות האחרונים, כך מבשרים לנו בתקשורת הפיננסית, גאו התשקיפים ברשות לניירות ערך עד שצברו סכומי גיוסים נוכחיים ועתידיים של לא פחות מ-3 מיליארד שקל. סכום עתק, סכום גרנדיוזי, סכום בעייתי.

למה זה קורה? על ה"למה" יש כמה וכמה תשובות. הסיבה הראשונה היא הריבית הנמוכה ואיתותים אפשריים להתחלת העלייה שלה בהמשך השנה. השיא מגיע לאחר תקופת החגים של האביב שיחזיר לפעילות את שוק ההון ל"שוונג" אחרון של מאמץ לקראת הקיץ - עונת המלפפונים הגדולה. אם לא יקרה אסון, חס וחלילה, מהסגנון הגיאופוליטי, השוק יוכל להתנהל לו בעצלתיים במחזורים סבירים ולעכל את הגיוסים.

רוב ההנפקות, אינן של מניות, יש לציין. עיקרן הם למעשי גיוסי אג"ח. כלומר אילו הן מכירות חובות בריביות נמוכות. וזה מוביל אותנו לסיבה הנוספת של הגיוסים. הבנקים. הללו לא נותנים בישראל אשראי תחרותי ונוח. לאחר הקריסה של הדוט קום ושנות המיתון העמוקות, מקמצים הבנקים במתן אשראי בתנאים נוחים ואטרקטיביים. העומס על שוק התשקיפים הוא איתות לכך. אבל זה לא הכל.

הסיבה השלישית היא השוק הלוהט. שוק של התעוררות במחזורים, ותנועה טקטונית של מה שמכונה ה"מוסדיים" לתוך השוק הזה. המוסדיים, אותם גופים גדולים שמחזיקים בכסף של "כולנו", הולכים וחודרים לתוך הבורסה הישראלית, במיוחד בשנות העליות האחרונות. הם נכנסים לשם עם כספי המשקיעים. נראה, שמהביקושים הענקיים שהם מעמיסים במכרזים למכירות אותן חבילות אג"ח, שאפשר להתחיל ולחשוש. מדובר בביקושי תועפות לכמעט כל סוג של אג"ח שמונפק בשוק.

למעשה רוב הנפקות האג"ח הגדולות מתבצעות אצל המוסדיים. בדרך כלל החתמים מציעים להם 80% מהסחורה, עם "הנחה" נאה. האג"חים מגיעים עם חבילות מגובות של אופציות שונות וכל מיני כלים שיעזרו להן להתעכל. הביקושים לא מאחרים לבוא, בין אם מדובר באינטרס של כל השחקנים בכל משחק ומשחק, אנחנו בדרך כלל שומעים על ביקושי עתק, בתום המכרזים.

אני מודאג מהביקושים הגדולים מאוד והגיוסים העצומים שמתבצעים משום שאותם מוסדיים, אותם גופים עלומים, יהיו אילו שישארו עם הסחורה שרכשו בגל ההיסטרי הנוכחי, למשך שנים ארוכות. מדובר במכירת חובות של חברות, שחלקן לא פנו אפילו לקבל דירוג מחברות דירוג האשראי, וחלקן פשוט נהנות מהבולמוס להשיג ריביות גבוהות בעידן של ריבית שקלית אפסית ונמוכה.

אבל ההתלהבות הזאת, רבותי, תותיר את הזבנג האחרון, ביום שבו יעלו הריביות, על ראשו של הציבור. את התשואות היורדות, או אולי השליליות, ירגישו החוסכים. את החובות המסופקים, ירשמו מי שרכשו את החובות, ונפלו בקסם של חבילות מרובות. מי שנפלו בקסמי מנכ"לים של חברות קטנות, שגייסו ללא חשש, וראו את כל חבריהם מהנהנים בהסכמה וברצון לרכישת החבילות שלהן, וזאת למרות שהריבית האמיתית, אולי, לא הייתה מגולמת בחבילות שנמכרו להם.

הסכנות לא חלפו מהעולם, בגלל שסביבת הריבית ירדה. חברה לא הפכה להיות דבר בטוח ויציב, רק בגלל שהיא ציבורית. השקיפות, היא לא בבואה להכל. יש סכנות מרובות שיש לבחון, יש עסקים שנופלים, ויש חובות שנאבדים. החשש הוא שבהיסטריה להשיג סחורה, כש"כולם" קונים במכרז, וזה נראה מאוד הגיוני ו"זול", זה יכול להיות יקר, ולו בגלל שהכספים של המוסדיים, הם של ציבור החוסכים שהם מייצגים.

אז שימו לב, חוסכים יקרים. ייתכן שקופת הגמל שלכם, היא זאת שבולעת אג"ח מארץ לא נודעת. ויום אחד, חלילה, את ה"זבנג" שיחטוף שוק ההון, תחטפו גם אתם אח"כ, בחשיפה מאוחרת, דרך הכסף ה"סולידי" יותר שלכם. הזבנג האחרון, יתגלגל לפתחו של הכיס שלכם. זאת הסכנה, כשרואים חגיגה ענקית של גיוסי עתק באג"חים ומניות בבורסה.