שום מדריך מנהלים, לא היה יכול להכין את בן סוכמן, מנכ"ל דפוס בארי, לסיטואציה המשברית עימה נאלץ להתמודד: כחבר קיבוץ בארי וכמנכ"ל חברת הדגל של הקיבוץ, הוא מצא עצמו  אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, ממנכ"ל חברה שכל עובדיה חוו שואה: מי נרצחו לו בני משפחה, מי קרוביו נחטפו. וכל זה אחרי הטראומה שחוו כל חברי הקיבוץ בהיותם בממ"ד, משותקים מאימה ומקווים להינצל. סוכמן עצמו, לא היה במצב שונה מעובדיו: הוא בן הקיבוץ, דור שלישי בו, סבו היה ממקימיו, ואמו נרצחה ב-7 באוקטובר. בתוך כל הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, הוא קיבל מהר מאוד החלטה: לחזור לחיים , בכל המובנים. בתוך שבוע מהאירועים, דפוס בארי, שבמהלך המתקפה כמעט ולא נפגע, שב לפעול. בתחילה עם 20 עובדים, לאחר מכן 30, 50, 80, ובתוך חודשיים כבר חזר לפעול במצבת כוח אדם מלאה. לא מוקדם קצת, לחזור אחרי שבוע? זה אפילו לא מספיק זמן לעכל מה שקרה. "זה היה כחלק מהניסיון להראות לעצמנו להראות שלא הכל אבוד . זה היה הסימן הראשון לכך, זה איפשר לנו להסתכל קדימה ולייצר תמונת עתיד. אנחנו בהנהלת הדפוס העברנו את המסר שיש בכוחנו להפוך את סיפור האבל הזה לתקומה. בדיעבד, לא הייתי משנה מילימטר מההתנהלות. זה הניע את הגלגל של המחשבה שלא הכל אבוד, הגלגל הזה של להביא עובדים, חדר האוכל נפתח ,אנשים מהחקלאות יכולים להגיע, ומגיעים הצעירים, וסימני השאלה לגבי האם חוזרים לקיבוץ או לא, התפוגגו". למעשה, אתה אומר, זה הפך להיון נון אישו אם חוזרים או לא, כי ברור שחוזרים.   "ברור לי שלא כולם, אך בארי לא סוגר את השער הצהוב ומחכה למדינה שתעבוד עבורנו, אלא בארי מחליט שהוא אדון לגורלו".   בן סוכמן, דפוס בארי  היו עובדים שאמרו: אנחנו לא מסוגלים, מוקדם לנו? "החזרה היתה הדרגתית. זה היה תהליך של כמה שבועות ואולי חודשים, התבסס על דוגמה אישית, תרבות ארגונית רבת שנים,  רצון לרפא את עצמנו , והמוטיבציה המאוד גדולה של העובדים שנמצאים עשרות שנים כאן. "  

פספוס של המדינה

סוכמן, בן 48, נשוי ואב לתאומים בני 14 וילד בן 8. את הדפוס הוא ממנכ"ל בחמש השנים האחרונות. מאז האירועים, פונתה קהילת בארי למלון בים המלח, וסוכמן נוסע מדי יום מים המלח למפעל בבארי. במלון הוקם מתחם עבודה מרחוק. את ליל הסדר, "יחגגו" חברי הקהילה בכיכר החטופים בתל אביב. בדפוס בארי כ-400 עובדים, 150 מתוכם מהקיבוץ, והיתר – מאיזור הנגב המערבי. מבין חברי הקיבוץ, נרצחו 100 חברים, ונחטפו 33. לאחר עיסקת שחרור החטופים הראשונה, נותרו 11 בשבי החמאס, 6 מהם כבר לא בין החיים. מבין עובדי הדפוס, 12 מהם נרצחו, בהם סמנכ"ל הכספים. "זה מלווה אותנו כחלק מהיומיום ", אומר סוכמן, "ואנחנו מנסים למצוא את התמהיל הנכון בין הנצחה, לבין חדווה ואופטימיות. אנו עסוקים בזה מאוד. מהרגע הראשון הבנו שחלק גדול מהשיקום שלנו זו הבריאות האישית של העובדים שלנו . אנו מעסיקים עובדת סוציאלית בחברה, עסוקים ביצירת תוכניות של הדרכה וגם תוכניות בינוי יחד עם מעצבים שמומחים בתחום, כדי לייצר מרחבים מוגנים ונעימים. המשאב האנושי יושב במקום מאוד מרכזי שלנו בשנה הבאה , ואנו עסוקים ביצירת פתרונות לעובדים שחוו טראומה ,איבדו את היקירים שלהם, וגם לקהילת בארי , בהיותנו מעסיק גדול מאוד". לא היתה דילמה, לגבי מתי נכון לחזור לפעול? "לא היתה שום התלבטות. מיום ראשון , ה-8 באוקטובר, בשמונה בבוקר, אנו עסוקים  בלחזור לעבודה. מהר מאוד הבנו שיש לנו תפקיד, ושאנו לא מפעל רגיל. אנו בבואה של קהילה שחטפה מכה ,אולי הכי קשה אי פעם,  ויש לנו תפקיד ויכולת להתוות דרך, כיוון, לייצר אופטימיות בתוך הכאוס הגדול הזה,  חוסר הוודאות, אובדן הבית,  לסמן לעצמנו לאיזור  כולו ואולי גם למדינה, שהחיים ממשיכים ולא הכל אבוד, שאפשר לשאת את הכאב לצד האבל הענק. החיים חזקים מאיתנו ולנו יש יכולת להשפיע. השעות הארוכות בממ"ד שבהן היינו בחוסר אונים,  גרמו לנו להשיג שוב שליטה, וזו הדרך שלנו לסחוף כמה שיותר אנשים. " אתה חושב שהיה לכם חלק בהחלטה של חלק מהחברים, לחזור לקיבוץ? "לחצרים (חברי בארי יקבלו דיור ביניים בחצרים – ה.מ) נרשמו קרוב ל-75% מהחברים. מה ההשפעה של פתיחת הדפוס, אני לא יודע לומר, אבל אני כמעט משוכנע שהיתה לזה השפעה. אני רואה מה קורה לאנשים שחזרו, אני רואה איך זה עוזר לתהליך של האידיבידואל, איך זה עוזר לי. יש חשיבות גדולה לקום בבוקר, לדעת שיש לי משימה ומטרה. אני עובד בדפוס כבר 25 שנה, אנחנו (חברי הקיבוץ) הבעלים של הדפוס הזה, ויש לכך משמעות והשפעה גדולה על הרצון לחזור". באחרונה החליטה המדינה, שלא לאפשר לבארי להתמודד במכרז לרכישת הדואר, מאחר שיש לבארי חברה המתחרה בדואר בתחום חלוקת דברי דואר וחבילות. איך אתה רואה את זה? "אני רואה בזה פספוס של המדינה, שמסתכלת על החיים במונחי ה=6 באוקטובר, ולא מסוגלת להתעלות מעל השיקולים השונים. בין הרצון של גופים לסייע באופן אמיתי ומשמעותי ,תוך הבנת האירוע המיוחד הזה, לבין היכולת לבצע בפועל, יש פער עצום .גם במכרז הדואר המדינה לא הצליחה להתעלות מעל אותן פרדיגמות ולייצר חזון אמיתי ליישובי מערב הנגב. גם במקרה הזה אני מקווה שבשנים הקרובות נפעל בצורה יותר נכונה אל מול האירועים כאלה. " איך אתה רואה את השנים קדימה? "קיבוץ בארי יחזור, לא כולם יחזרו , אבל הקיבוץ יחזור, ודפוס בארי ימשיך להיות המגדלור והגורם הכלכלי החזק שהיה. אנו מתכוונים לעשות הכל כדי לגרום  לחברי קיבוץ להתגאות בנו ולראות בנו סמל".