מאקרו כלכלה

עליית הריבית פוגעת במשק. אבל אי עליית הריבית, תפגע בכם אפילו יותר

התעשיינים, משקי הבית והפוליטיקאים מתלוננים על העלאת הריבית. כואב להם, ובצדק. מדוע בנק ישראל מעלה את הריבית, למרות הכאב של האנשים? או במילים אחרות: מה כל כך מסוכן באינפלציה?

כל פעם שבנק ישראל מעלה ריבית, מיד מתחילים לשמוע תגובות משלושה כיוונים עיקריים: התעשיינים, שמתלוננים שהעלאת הריבית תפגע בעסקים שלהם, משקי בית, שמתלוננים בעיקר על העלייה בגובה המשכנתה, ופוליטיקאים שמתלוננים שעליית הריבית מקטינה את הסיכוי שלהם להיבחר שוב. כולם צודקים, ובכל זאת, במצב הנוכחי לבנק ישראל אין ברירה, וזה בהחלט אפשרי שריבית בנק ישראל תמשיך לעלות גם מעבר ל- 4.75%.

 

לבנקים מרכזיים יש תפקיד מרכזי אחד: לשמור על יציבות של המטבע. לבנק המרכזי יש את השליטה על כמות הכסף, ולכן הבנק המרכזי אחראי גם על כך שלכסף יהיה ערך. בנקים מרכזיים מכירים גם בהשפעה שיש לכמות הכסף (והריבית שנגזרת ממנה) על הכלכלה הריאלית, ולכן המטרה המשנית שלהם היא לסייע בהשגת תעסוקה מקסימלית.

 

אבל גם כשהם מנסים לסייע בהשגת תעסוקה מקסימלית, הבנק המרכזי מחויב לזכור שפגיעה בערך הכסף פוגע גם הוא בכלכלה. לכן, לאורך זמן, שמירה על אינפלציה גבוהה יחסית היא כמעט אף פעם לא אסטרטגיה טובה. היו כמה מדינות שניסו את זה, והן כמעט תמיד התחרטו על הניסיון.

 

הנה הסכנה הגדולה באינפלציה

נסביר את הסכנה הגדולה של האינפלציה: בשלב הראשון, החברות מרוצות, כי כשיש אינפלציה, הן מוכרות במחירים גבוהים, אבל העובדים שלהם מקבלים שכר נמוך יותר. בשלב השני, רמת החיים של העובדים מתחילה לרדת, ואז הם דורשים עליות שכר. בדרך כלל מה שקורה במצב הזה, זה שנוצרים מנגנונים להתמודדות עם האינפלציה. בישראל, למשל, נוצרו בזמן האינפלציה הגבוהה של שנות ה-1980 מנגנונים של הצמדת שכר וריבית לאינפלציה. אבל גם מנגנונים כאלה לא יכולים להגן על העובדים באופן מלא, ולכן העובדים כל הזמן חיים בתחושה של ריצה אחרי הערך של הכסף. ככל שהאינפלציה נמשכת, אנשים עושים השקעות מסוכנות יותר רק בשביל להרגיש שהערך של הכסף שלהם לא נשחק. בסופו של דבר, ההשקעות האלה נופלות, ואנשים מגלים שלא רק שהמחירים יותר גבוהים, הם גם נשארו עם פחות חסכונות.

 

למה עכשיו זה כן נכון להעלות את הריבית?

כדי להימנע מהמצבים הללו הבנק המרכזי מחויב למנוע תהליך מתמשך של אינפלציה. לכן, הסוגייה היחידה הרלוונטית עבור בנק המרכזי כשהוא בא להחליט האם להעלות ריבית, היא האם שינויים בריבית אכן יביאו לשינוי בקצב שינוי המחירים. לעתים, כאשר יש עליות מחירים שנובעות משינויים כלל עולמיים, או משינויים בתנאי השוק, אין טעם שהבנק המרכזי ינסה לפעול בכל כדי למנוע את עליות המחירים. בארה"ב, לדוגמה, האינפלציה החלה לעלות בתחילת 2021, אבל הבנק המרכזי המתין עם העלאות ריבית עד מרץ 2022. הסיבה לכך שהבנק המרכזי האמריקאי המתין כל-כך הרבה זמן הייתה שהוא סבר שעליות המחירים מיובאות מחו"ל, ונובעות מעליות במחירי האנרגיה, ומעלייה במחירים של מוצרים ששרשראות האספקה שלהם נפגעו בקורונה.

 

באותה מידה, אין גם טעם להעלות ריבית אם עליות המחירים נובעות משינוי במדיניות הממשלה. אם הממשלה תחליט להעלות את המע"מ, למשל, אין טעם שבנק ישראל יילחם בעליות המחירים בעזרת עלייה בריבית.

 

אבל בנתונים הנוכחיים, עליות המחירים הן לא מיובאות. ב-12 החודשים האחרונים מדד המחירים לצרכן הכללי עלה ב-5%. אם היינו מוציאים מהחישוב סעיפים שמושפעים במידה רבה מעונתיות, כמו אנרגיה ומזון, המדד היה עולה ב-5.1%. כלומר, הסעיפים התנודתיים, אלו שמושפעים במידה רבה משינויים בשווקים העולמיים, דווקא מושכים את המחירים קצת כלפי מטה.

קיראו עוד ב"בארץ"

 

כך שהאינפלציה לא נובעת מסיבות זמניות, או מגורמים טכניים כמו פגיעה בשרשראות האספקה. האינפלציה היא כאן בגלל שהיצרנים והספקים המקומיים התרגלו לכך שיש אינפלציה, ולכן הם יכולים להעלות מחירים. כל עוד המצב הזה נמשך, האינפלציה לא תפסק.

מי יכול לעשות משהו כדי לעצור את האינפלציה? 

יש שני גורמים שיכולים לעשות משהו לגבי זה. הממשלה ובנק ישראל. הממשלה יכולה לעשות שני סוגים של פעולות. הסוג הראשון, זה לשנות את התנאים בשוק. כלומר, הממשלה יכלה לבטל חסמים על ייבוא ולהילחם על הגדלת התחרות. הסוג השני זה לצמצם הוצאות. הממשלה אומנם התכוונה לבצע משהו מהסוג הזה – התקציב שלה ל-2023 ו-2024 אמור היה להיות תקציב עם גירעון קטן, שיכול היה לסייע בצמצום האינפלציה. אבל בינתיים, הכלכלנית הראשית באוצר, שהיא האחראית לחזות את הגירעון הממשלתי, הקטינה משמעותית את תחזיות הצמיחה שלה ביחס לתחזיות שעל פיהן נקבע התקציב שעומד לעבור השבוע בכנסת. כך שהממשלה הולכת להעביר תקציב שהוא לא רלוונטי עוד לפני שהוא עבר. זה אומר שהממשלה תיאלץ בשבועות הקרובים להחליט אם היא רוצה לקצץ בהוצאות או להגדיל את המיסים. אבל כל זמן שהיא לא עושה אף אחת משתי הפעולות האלה, הלחץ לעליות מחירים יימשך.

 

אז כרגע נשאר רק בנק ישראל כגוף שיכול לעשות משהו לגבי האינפלציה, ולכן הוא יעשה את מה שהוא יכול, שזה להעלות את הריבית. אם הוא לא יעשה את זה, כולנו נפגע יותר, כולל אלו שמתלוננים הכי חזק, לוקחי המשכנתאות והתעשיינים. לוקחי המשכנתאות ייפגעו כי מרבית המשכנתאות מכילות גם מרכיב שצמוד לאינפלציה, והמרכיב הזה עולה כעת באופן מהיר יותר מעליית הריבית. התעשיינים ייפגעו כי ככל שהאינפלציה עולה, אנשים יכולים לקנות פחות. אז עליית הריבית פוגעת במשק. אבל אי עליית הריבית, תפגע בו אפילו יותר.

אביחי שניר,

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    נווה 27/05/2023 19:26
    הגב לתגובה זו
    החרדים בזזו את קופת המדינה
  • נורית 27/05/2023 23:36
    הגב לתגובה זו
    די לבזוז
  • 6.
    מגוס 23/05/2023 12:28
    הגב לתגובה זו
    בנתיים שום כלכלן אינו יודע לחזות מה יהיה בעוד חודשים, כל הכלכלה המודלים לא שווים כלום. בנק ישראל לא מסוגל להעריך מה יהיהוהכלי היחיד שיש בידו זו הורדה או העלאת הריבית.מי שנהנה מהעלאות הריביות זו הבנקים בעיקר
  • 5.
    צח 23/05/2023 10:22
    הגב לתגובה זו
    אחרת האפקטיביות של העלאת הריבית מתמתנת אם הדולר ממשיך לעלות ואפילו שנשאר במקום.
  • 4.
    קשקש 23/05/2023 09:29
    הגב לתגובה זו
    ראשית הריבית לא תעצור אולי בדרך היא תעשה פסק זמן של מספר חודשים אך הכיוון הוא לא פחות מ-6.5% ואם מחירי הנכסים לא ירדו הריבית תמשיך לעלות בעוצמה אפילו עד ל-11% ועוד דבר זה עולמי ולא מקומי על כן אין להאשים שום ממשלה ימין מרכז או שמאל אני מאמין שהרוכשים האחרונים יהיו הקורבנות כי הריבית הפיטורים והמיתון הם השילוב לירידת מחירי הנכסים.
  • צעיר 23/05/2023 22:43
    הגב לתגובה זו
    הציבור הצעיר קיבל מכה רצינית מהעלאות ריבית מעבר למחיר שהיה משלם לולא העלאת הריבית. מדובר על גידול של מעל 10 אחוזים בתשלום החודשים לאלו שקנו דירות במרכז עם תמהיל פריים
  • 3.
    ניכר 23/05/2023 09:13
    הגב לתגובה זו
    את משבר שנות ה 80 ,אז פרס ,פישר ושר האוצר יצרו הסכם בין ממשלה מעסיקים הסתדרות וקראו לה "עיסקת חבילה" והורידו אינפלציה דרקונית של 20% חודשי,אך למה תמיד לחכות לשלב האין ברירה?
  • 2.
    רעות 23/05/2023 08:48
    הגב לתגובה זו
    יש עוד דרך, להפחית את כמות כסף, שחצי מתקציב המדינה יהיה החזרת החובות שלה לבנק ישראל ובכך כמות הכסף תקטן האינפלציה תפחת והמיסים יפחתו כבר בשנה העוקבת. זה אומר שהמדינה לא תהיה אמא שלנו וכל אחד יצטרך להוציא בעצמו את ההוצאות שלו ולא לקבל חינמים ובזבוזים.
  • 1.
    ביביסט 23/05/2023 07:46
    הגב לתגובה זו
    אם יש בישראל 10-15 גופי ענק שמוכרים לציבור את כל המוצרים והמזון שיש במשק האם עליית הריבית תגרום להם לא להעלות מחירים? הבעיה בישראל שהדיפ סטייט שומר על אותו חברות ענק להמשיך לעשוק את הציבור. הדיפסטייט נהנה מפנסיות תקציביות ומשכורות עתק
  • רואים שאתה ביביסט. מי אתה מול כלכלן כמו ד"ר שניר? קשקשן (ל"ת)
    קשקשן 23/05/2023 09:57
    הגב לתגובה זו
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

מירי רגב
צילום: יחצ

יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"

שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו,  "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"

עוזי גרסטמן |

יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.


בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.


בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".

בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".