נהג מונית הוא עובד שכיר לעניין הזכאות לקבלת דמי אבטלה
עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי
ב"ל 27308/14 משה הרוש נ' המוסד לביטוח לאומיב"ל 27308/14
משה הרוש נ' המוסד לביטוח לאומי
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק כי נהג מונית הוא עובד שכיר לעניין הזכאות לקבלת דמי אבטלה, למרות ששכרו נקבע באופן גלובלי.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובע עבד כנהג מונית אצל מר יעקב אסולין מיום 1.5.2010 עד חודש דצמבר 2013 ללא חוזה העסקה בכתב. שכרו היה שכר גלובלי חודשי קבוע, שעות העבודה של התובע השתנו ועמדו על חמש עד שבע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. המונית שבה נהג התובע היא בבעלות מר אסולין. התובע לא הגיש דוח שעות נוכחות ולא נדרש להגישו. התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה, אשר נדחתה מהטעם שלשיטת הנתבע התובע לא עבד כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו ולפיכך לא צבר את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. לשיטת הנתבע לא התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בין התובע לבין מר אסולין, ולכן לא ניתן להכיר בתקופה זו כתקופה שבה היה מבוטח בביטוח אבטלה. לטענת הנתבע בסעיף 3 לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 (להלן: "הצו"), ובתוספת השנייה לצו נקבע כי נהג מונית ייראה כעובד עצמאי בכל תנאי העסקה ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן. בענייננו, התובע השתכר שכר חודשי גלובלי קבוע ללא קשר למספר השעות שעבד בפועל, שכר אשר השתנה מדי חודש. לפיכך שכרו של התובע אינו משולם לפי יחידת זמן ומכאן שהוא עצמאי.
דיון
בענייננו – שכרו של התובע שולם כשכר גלובלי חודשי קבוע ללא קשר למספר השעות שעבד בפועל ומכאן שאין חולק כי לפי הקבוע בתוספת השנייה לצו התובע, הוא נחשב כביכול לעובד עצמאי. ואולם בכך לא תם הדיון והשאלה שיש לבחון ושעליה נסבה המחלוקת בתיק זה עניינה בפרשנות סעיף 3 סיפה לצו הקובע "ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק". לטענת התובע, סעיף 3 לצו והתוספת השנייה מפנים לסעיף 1 לחוק ועל כן הוא אינו מוגדר כעצמאי על פי סעיף 1 לחוק. לטענת הנתבע, אין לבחון אם העובד הוא עובד עצמאי על פי סעיף 1 לחוק וזאת נוכח קיומו של הצו אשר קבע הסדר ספציפי ולפיו נהגי מוניות ייחשבו עובדים עצמאיים. כבר עתה יצוין כי אין לקבל את הפרשנות שנתן הנתבע לסעיף 3 סיפה לצו, פרשנות השוללת כליל מנהג מונית את האפשרות לנסות להוכיח כי התקיימו בעניינו יחסי עבודה. ברי כי בסעיף 3 סיפה לצו ביקש המחוקק לסייג עובדים אשר נחשבים, לכאורה, עצמאיים על פי הקבוע בתוספת השנייה לצו, כאשר אופי עבודתם בפועל הוא של שכיר. מהסיפה של סעיף 3 לצו לפיו אותם עובדים המועסקים בסוג העבודה ובתנאי העבודה כמפורט בתוספת השנייה ייחשבו לעובדים עצמאיים "ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי" ובעת שהגדרת "עובד עצמאי" קובעת כי עובד עצמאי הוא מי שאיננו "עובד" – למדים אנו כי מבוטח שעונה להגדרת עובד על פי המבחנים הנהוגים במשפט העבודה, על אף שהוא מועסק בסוג העבודה ובתנאי העבודה כמפורט בתוספת השנייה לצו – לא יסווג כעובד עצמאי מכוח הצו. לפיכך, קיומם של יחסי עובד מעביד לעניין חוק הביטוח הלאומי ייבחנו לפי הכללים הקבועים במשפט העבודה. בענייננו, מעובדות המקרה עולה כי התובע עונה להגדרת המושג "עובד" לפי המבחנים שנקבעו במשפט העבודה. כך, בעובדות המקרה נקבע כי התובע עבד כנהג מונית אצל יעקב אסולין, למשך כשלוש שנים וחצי, כי שולם לתובע שכר חודשי עבור עיסוקו כנהג מונית, כי שעות העבודה של התובע, הגם שהשתנו, נעו בין חמש לשבע שעות עבודה יומיות בימים ראשון עד חמישי וכי המונית שעבד בה התובע שייכת למעסיקו – אסולין. לפיכך יש לקבל את התביעה.
תוצאה
התביעה התקבלה. הנתבע חויב בהוצאות בסך 2,700 ש"ח.
בבית המשפט: האזורי לעבודה בבאר שבע
לפני: כב' השופטת אורלי סלע
ניתן ביום: 16.3.2015
רו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קלייןהפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים
חושבים שכבר שמעתם הכול על בדיקות סוף שנה? בראיון מקיף, רו"ח עינת דואני, מומחית למיסוי, מפרטת מה כדאי לעשות ב-15 ימים שנשארו לנו; עצות שרלוונטיות לשכירים, למשקיעים גם לבעלי חברות: דיברנו על חברות ארנק, רווחים כלואים
וגילוי מרצון, ועד מימוש ניירות ערך בהפסד ועסקאות קריפטו; מה אתם חייבים לבצע לפני סוף השנה ומה יכול להמתין להמשך
לפני שאתם ממשיכים הלאה וחושבים שכנראה שמעתם כבר את כל מה שאפשר לשמוע על "בדיקות סוף שנה" ואף אחד כבר לא יכול לחדש לכם, תעצרו. דווקא בחלון הזמן שאנחנו נמצאים בו, סה"כ 15 ימים לסוף שנת המס, יש לא מעט החלטות שיכולות להשפיע בפועל על חבות המס שלכם. בין אם
אתם משקיעים בשוק ובין אם אתם בעלי חברה. אגב, זה לא 'טריקים' ואין כאן חלילה עקיפה של החוק, אלא תכנון מס לגיטימי, כזה שהחוק מאפשר ובמקרים מסוימים יש אפילו צפיה שתעשו את זה. לחלק מכם המשמעות יכולה להיות חיסכון של אלפי שקלים, ולאחרים אפילו הרבה מעבר לזה.
סוף שנת מס תמיד מגיע עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה: מה עוד אפשר לעשות עכשיו, רגע לפני שהשנה נסגרת, ומה כבר מאוחר מדי לדחות לינואר. אלא שלדברי רו"ח עינת דואני, מומחית לענייני מיסוי, השאלה הזאת רחוקה מלהיות רק שאלה טכנית
של תזמון. "יש פער מאוד גדול בין דברים שאפשר להשלים בדיעבד במסגרת הדוחות, לבין פעולות שאם לא נעשו בפועל בתוך שנת המס", היא אומרת. "יש דברים שאם לא עשיתם בשנת המס הקודמת, בדיקה בינואר לא תמיד תעזור, אפילו אם הכול היה נכון על הנייר".
יש מהלכים שאפשר
לסגור גם אחרי סיום השנה, דרך התאמות חשבונאיות, אבל יש לא מעט פעולות שבהן הזמן עצמו הוא הגורם המכריע. אם הן לא בוצעו עד 31 בדצמבר, הן לא ייספרו לשנה הזאת ולא משנה כמה מוקדם תפתחו את הדוחות בינואר.
אז מה חייב לקרות עכשיו כדי שישפיע על המס, ואיזה משימות אפשר להשאיר להמשך?
"יש דברים שמאחר והם נמדדים לפי תקופת שנת המס, אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו לאותה משבצת, לאותה קופסה, אנחנו חייבים לבצע אותם עד ה-31 בדצמבר", היא מסבירה. "אם עושים אותם אחרי, זה כבר נכנס לשנה העוקבת, ואין דרך לתקן את זה בדיעבד" חשוב להבחין בין פעולות חשבונאיות לבין פעולות משפטיות ומעשיות, "יש הפרשות שונות, כמו הפרשה לחוב אבוד או לירידת ערך, שאפשר לבצע לפני הגשת הדוחות, במסגרת התאמות חשבונאיות. אבל לא תמיד מכירים בהן לצורכי מס. לעומת זאת, כשמדובר בפעולות שמשפיעות ישירות על המס, יש דברים שחייבים להיעשות בפועל בתוך שנת המס".
- תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
- "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
דוגמה טובה לזה היא חלוקת דיבידנד. רבים מבעלי חברות מניחים שכל עוד את המס על הדיבידנד אפשר לשלם בתחילת השנה הבאה, גם עצם ההחלטה על החלוקה יכולה להמתין לינואר. בפועל, זה לא עובד כך. חלוקת דיבידנד אינה פעולה חשבונאית שניתן "להשלים בדיעבד", אלא החלטה משפטית לכל דבר. "גם אם את המס עצמו משלמים בינואר או בפברואר, ההחלטה המשפטית חייבת להתקבל עד סוף השנה. צריך פרוטוקול, החלטה של הדירקטוריון ושל האספה הכללית. מי שרוצה שדיבידנד ייחשב לשנת 2025, חייב שהמסמכים המשפטיים יראו שהחלוקה בוצעה השנה. אחרת זה פשוט לא זה".

OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
דוח חדש של ה-OECD אומר כי בישראל יש המרה נמוכה בין רמת המיומנויות וההשכלה הגבוהה ובין איכות התעסוקה, שמתווספים לפערים גדולים במיומנויות ובכישורים המושפעים מהסטטוס הסוציו-אקונומי
דוח חדש של ה-OECD שפורסם השבוע מצביע על משהו שישראלים רבים מרגישים: לא משנה כמה נשקיע בהשכלה גבוהה וברכישת כישורים ומיומנויות רלוונטיים, ההשקעה לא בהכרח מיתרגמת לעבודה איכותית או לשכר גבוה. הדוח מצביע גם על פערים סוציו אקונומיים משמעותיים ועמוקים ברמת המיומנויות וכן על פערי תעסוקה מגדרים שאינם מצטמצמים. מהשוואה מול מדינות אחרות, בהן לימודים והכשרה על תיכונית יביאו לעלייה במיומנויות שתביא לעלייה ברמת השכר, בישראל הלימודים וההכשרה העל תיכונית לא תביא לעלייה של ממש ברמת המיומנויות. אצלנו גובה רמת ההשכלה משפיע באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות, ואינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות.
דוח OECD Skills Outlook 2025 בא לבחון את רמת המיומנויות התעסוקתיות במדינות החברות בארגון ואת המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה במאה ה-21 ומהם הגורמים המשפיעים על רמת המיומנויות. עבור הדוח, מופו כ-3,500 מקצועות שונים שמאחוריהם כ-14,000 מיומנויות עבודה שונות. כאשר המיומנויות ההופכות לחיוניות ביותר בשוק העבודה המשתנה, זה שבצל האוטומציה והבינה המלאכותית, הן אוריינות, נומרציה, דיגיטל, יצירתיות ומעל הכל למידה מתמדת לאורך החיים. הדוח מלמד בבירור שהמיומנויות שלנו טובות יותר וברמה גבוהה יותר ככל שההשכלה שלנו גבוהה יותר, ולרוב כפועל יוצא מכך, יעלה הסיכוי שלנו להשתלב באופן אפקטיבי יותר בשוק העבודה ולהשתכר טוב יותר. אך בישראל גובה רמת ההשכלה משפיע אך באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות והיא אינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות.
בישראל השכלה אינה שווה מיומנויות
הדוח מעלה תמונה לא טובה עבור ישראל. דוח ה-OECD משווה בכל מדינה בין רמת המיומנויות של ציבור שלא מסיים לימודי תיכון ובין הציבור שלו יש השכלה על תיכונית.המיומנויות שנבחנות על ידי ה-OECD היא אוריינות ויכולת הבנת טקסט, יכולת פתרון בעיות כמותניות ופתרון בעיות מורכבות. במדינות כמו ניו זילנד או פינלנד רואים פער משמעותי בין שתי הקבוצות, עם סטיית תקן העומד על כ-0.72 וכ-1.16 סטיות תקן בהתאמה. המשמעות של כך היא כי רמת המיומנויות של הציבור שמסיים תיכון וממשיך ללימודים על תיכוניים היא משמעותית גבוהה יותר מרמת המיומנויות של אלו שלא.
לעומת פינלנד וניו זילנד, בישראל הפער נמוך בהרבה, עם כ-0.27 סטיות תקן במסלול מקצועי וכ-0.32 במסלול עיוני. המשמעות של הפער הוא כי בעוד שבמדינות אחרות ב-OECD נראה קשר חזק ועקבי בין עלייה ברמת ההשכלה לבין קפיצה גדולה במיומנויות חשיבה כמותית, בישראל ההשפעה של לימודים על תיכוניים היא מוגבלת הרבה יותר, ואין ללימודים על יסודיים או פוסט תיכוניים השפעה של ממש על המיומנויות של הציבור.
- חברת הסייבר Echo גייסה 50 מיליון דולר תוך 10 חודשים מאז הקמתה
- Dux נחשפת עם סבב סיד של 9 מיליון דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ובכל זאת, מהדוח עולה כי המסלול שמראה את הפער הגדול ביותר מאנשים ללא השכלה, הוא המסלול של לימודים אקדמאיים, בעלי תואר ראשון ומעלה, כאשר שאר המסלולים העל תיכוניים אינם מציגים סטיית תקן גבוהה כלל, מה שאומר שאלו לימודים והכשרות שאינם משפרים את המיומנויות באופן ניכר. למעשה, השכלה גבוהה מעלה את איכות התעסוקה ב-18 נקודות אחוז בממוצע.
