הפסד בגין מימוש ערבות ומשכנתה של חייב בפשיטת רגל - הפסד אישי

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

תקציר בשא 13223/08, פשר 1674/05 1. החייב - אברהם וייס; 2. הנאמן - איל ארנברג, עו"ד נ' 1. פקיד שומה תל אביב 1; 2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל אביב; 3. עו"ד אילן שמעוני - כונס נכסים בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד לילך דניאל |

תקציר בשא 13223/08, פשר 1674/05 1. החייב - אברהם וייס; 2. הנאמן - איל ארנברג, עו"ד נ' 1. פקיד שומה תל אביב 1; 2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל אביב; 3. עו"ד אילן שמעוני - כונס נכסים בנק לאומי לישראל בע"מ בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי הפסד שנוצר כתוצאה ממימוש ערבות חייב במקביל למימוש משכנתה - הוא הפסד אישי של החייב. משכך, נדחתה טענת הבנק שלפיה המשכנתה חלה גם על הפסדי הנישום הקשורים לנכס המקרקעין שמומש. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים השאלה העומדת ביסוד הליך זה - מהו מעמד הפסדים של נישום (לצורכי מס) שהוכרז כפושט רגל, ולפני כניסתו להליכי פשיטת הרגל ערב לחברה שבשליטתו (אף היא חדלת פירעון) ומשכן לבנק נכס מקרקעין שבבעלותו להבטחת חובות החברה. האם הנושה המובטח - בענייננו הבנק - זכאי להשתמש בהפסדי הנישום לקיזוז שומת מס שבח מקרקעין, או שמא נותרים ההפסדים בבעלות החייב בפשיטת הרגל ומשכך מוקנים לנאמן לנכסי החייב שרשאי להשתמש בהם? בשנת 2002 שיעבד החייב נכס מקרקעין (חנות ברמת השרון) לאחר שנדרש לערוב להלוואות של חברה בשליטתו. משכשלו עסקי החייב, הן בחברה שבשליטתו (ביום 18.1.2005 ניתן צו פירוק) והן באופן אישי (ביום 18.8.2005 ניתן צו כינוס), פעל הבנק לממש את המשכנתה על הנכס הפרטי של הערב. בעקבות מימוש ערבות החייב במקביל למימוש המשכנתה, נוצר הפסד הוני אצל החייב. משמעות יצירת ההפסד אצל החייב היא כי ההפסד מבטל למעשה את השבח, ומשכך המסקנה כי אין חיוב במס שבח. עתה אוחזים שניים בהפסד זה, שמאיין למעשה את השבח בשומת מס השבח אשר הוצאה על שם החייב בפשיטת רגל - הנאמן והנושה. הנאמן לנכסי החייב מבקש לקזז את ההפסדים כנגד השבח שבשומת מס השבח. הנושה - הבנק, באמצעות כונס נכסים שמונה מכוח המשכנתה, ביקש לנכס לעצמו את הפסדי הנישום בטענה כי המשכנתה חלה גם על הפסדי הנישום הקשורים לנכס המקרקעין שמימש. נוסף על הטענה הכללית שטען כונס הנכסים, בדבר זכות הבנק לנכות את הפסדי החייב הנובעים ממימוש המשכנתה הרובצת על נכס מקרקעין, מוסיף וטוען הבנק כי "בתנאים הנוספים" של שטר המשכנתה נקבע שהנכס הממושכן כולל גם כל פטור ו/או הנחה ו/או הקלה במס לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. דיון תחילה ולאור התנאים הנוספים של שטר המשכנתה, יש לבחון אם "הפסדי חייב" ממימוש משכנתה הם בגדר "פטור", "הנחה" או "הקלה" כהגדרתם בתנאים הנוספים לשטר המשכנתה. על פי פשוטם של דברים, פטורים, הקלות או הנחות אינם כוללים בחובם את הזכות לנכות או לקזז הפסד אישי של נישום כהוצאה מפעולותיו החייבות במס. פטור כמשמעו כן הוא - אי חיוב במס. ניכוי או קיזוז הפסד אינו "פטור" - וכלל אין להתייחס אליו ככזה. "הקלה" או "הנחה" אף הן אינן כוללות את הזכות ל"ניכוי" ו/או ל"קיזוז" הפסד. באשר לטענת כונס הנכסים שלפיה הזכות לקיזוז הפסדים היא חלק מהמשכנתה על נכס המקרקעין שנמכר - הרי אין לקבל טענה כללית זו. "הפסד צבור" או "הפסד שוטף" הוא זכות הנישום (החייב) נגד רשויות המס. ודאי שיש לשאול אם הפסד זה (צבור או שוטף) הוא נכס הניתן למשכון או למכירה כלפי כולי עלמא, ובכלל זה רשויות המס. בית המשפט נוטה לדעה שלפיה הפסדי נישום במס הכנסה - אם פירותיים ואם הוניים - הם זכות אישית שאינה ניתנת להעברה (אם במכר ואם בהמחאה) וגם לא למשכון. עם זאת, במקרה הנדון אין צורך לקבוע מסמרות בעניין זה, שהרי משכון ההפסד כלל לא נרשם בשטר המשכנתה. מעצם טבעה זו זכות אישית של הנישום כלפי רשות המס בלבד, ומעצם מהותה אין היא ניתנת להעברה. ספק אם "הפסד" הוא "נכסי", אף כי קיימות דעות שתמכו ברעיון זה. גם בפסיקה שדנה בעניין (ע"א 3180/03 בנק לאומי לישראל נ' ברג) ציין בית המשפט העליון כי הוא מוכן להניח שהפסד הוא בבחינת נכס, אך בסופו של דבר לא נזקק כלל להנחה זו בדיון שהתקיים לפניו. ברור כי אפשר לתת פרשנות למושג אחד לצרכים מסוימים ומובן שונה לצרכים אחרים. כך ה"הפסד" יכול להיות "נכס" לצורך כללי חשבונאות ולצורך זה בלבד, וכך הוא בבחינת זכות של הנישום כלפי רשויות המס, אך אין לומר כי זכות אישית זו של הנישום תהפוך אותו לנכס עביר בעל משמעויות קנייניות שניתן גם למשכון. כל פרשנות אחרת שאינה מבטאת את האופי האישי של הזכות לנצל ההפסד, מחטיאה את הבסיס של גביית מס אמיתי מנישומים שלהם מקנה המחוקק זכויות אישיות כמו ניצול הפסדים, ותאפשר העברתן בדרך של המחאה, מכירה ו/או בכל דרך אחרת שלא לשמה ניתנה הזכות לנישום בעת דיווח לרשויות המס, לרבות ניצול ההפסדים שלו. לאור האמור לעיל, יש לקבוע שהסכום הנובע מקיזוז ההפסד כנגד שומת מס השבח הוא של הנאמן לנכסי החייב. זאת ועוד, ההפסד שמבקש הנאמן על נכסי החייב בפשיטת רגל לקזז הוא הפסד שנוצר רק בשנת 2008 מעצם המכירה הכפויה מכוח המשכנתה, כשלוש שנים לאחר תחילת הליך פשיטת הרגל. הפסד זה לא היה קיים בעת יצירת המשכון, וגם משכך לא ניתן היה למשכנו בעת יצירת המשכנתה בשנת 2002. די בנימוק זה לבדו כדי לעמוד נגד כל טענה של נושה מובטח, הטוען כי זכותו לקיזוז הפסדים גוברת על זכויות החייב בפשיטת רגל המועברות לנאמן הבא בנעלי החייב. תוצאה הבקשה נדחתה. בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופטת אסתר נחליאלי חייט ניתן ב-2.10.2011

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים לצרכן CPI
מדד המחירים

מדד המחירים ביולי - מה הצפי והאם הריבית תרד?

לקראת מדד יולי שיתפרסם מחר: כמה ישפיע שכר הדירה ואיך זה ישפיע על החלטת הריבית בשבוע הבא?

תמיר חכמוף |

מחר בשעה 14:00 יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, נתון שצפוי להמשיך לרכז תשומת לב מצד המשקיעים ובכלל הציבור הרחב שהמדד משפיע עליו באופן ישיר - המחירים בסופר, הריבית על ההלוואות, ההצמדה על הלוואות, משכנתאות ועוד. המדד גם משפיע על קובעי המדיניות בבנק ישראל, כאשר מדד נמוך יחזק את ההערכה להפחתת ריבית קרובה. מדד מאכזב יביא לדחייה של הורדת הריבית.   

בחודשים האחרונים נרשמה מגמת ירידה ביריבת, אבל בחודשיים האחרונים היא עלתה בהדרגה לקצב שנתי סביב 3.1%-3.2%. הצפי כעת הוא לעלייה חודשית של 0.3%-0.5%, בהובלת סעיפי השכירות, הנופש והטיסות, כאשר חלק מההשפעה יקוזז על ידי ירידות עונתיות בלבוש ובהנעלה.

מה צופים האנליסטים

קונסנזוס התחזיות הוא כ-0.4%. בלידר שוקי הון מצביעים על צפי של כ-0.4%, עם אפשרות ל-0.3%, כאשר עיקר הדחיפה כלפי מעלה מגיעה מסעיפי נופש, טיסות ודיור, מול ירידה עונתית בלבוש והנעלה. לגישתם,  במידה והמדד יהיה בטווח 0.3%-0.4%, הקצב השנתי יתכנס לכ-3.1%, אם כי לגישת כל הכלכלנים, קצב האינפלציה ל-12 החודשים הקרובים יירד משמעותית. במיטב מציבים את תחזית יולי על 0.5% וממשיכים לראות, אינפלציה של 2.3% ב-12 החודשים הקרובים.

בצד התורמים לעלייה במדד יולי, מחירי השכירות (סעיף הדיור), נופש בישראל וטיסות לחו״ל, סעיפים עונתיים מובהקים. האנליסטים מדגישים כי אלה צפויים להוביל את המדד, כשחלק מההשפעה תקוזז על ידי ירידות בהלבשה ובירקות. בצד המאקרו הרחב: סקרי עסקים מצביעים על ירידה בשיעור החברות שמתכוונות לייקר מחירים, מה שתומך בהאטה הדרגתית באינפלציה בהמשך המחצית. עם זאת, צריך להדגיש כי תיתכן הפתעה מבחינה זו שכן מחירי הדירות יורדים כבר מספר חודשים וזה אמור להוביל לקיפאון או לירידה בקצב העלייה בשכר הדירה. אלא שבהמשך לכך שאלפי משפחות נותרו בלי דירה בעקבות המלחמה ונאלצו אחרי טווח מסויים לחזור לשוק כשוכרים, אלא שאז נוצרו עודפי ביקוש גדולים והמשכירים ניצלו זאת לעליית מחירים משמעותית מאוד. באזורי הפגיעה נרשמו עליות משמעותיות בשכר הדירה וזה ישפיע על מדד שכר הדירה, אם כי, זה הורגש בהדרגה, ולאחר שהמפונים חזרו מבתי המלון. 

ומכאן, שמצד אחד השכר דירה בכיוון מטה, אבל יש קפיצה של מחירים במקומות מסוימים בגלל המלחמה, השאלה איך הלמ"ס ימדוד את הקפיצה הזו.  

שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.