'ישראל היום' בסכנה? הוגשה הצעת חוק להגבלת הבעלות על עיתון
הצעת החוק לחסימת ישראל היום, לפיה על עיתונים צריכה להיות בעלות של אזרח ישראלי בלבד, הוגשה אתמול למזכירות הכנסת. כידוע, נמצא עיתון החינם בבעלות שלדון אדלסון, מיליארדר יהודי החי בארה"ב.
גורם בישראל היום אומר כי מדובר ב"קואליציה לא קדושה בין מו"לים לחברי כנסת, המשתמשים בכסות אידיאולוגית. במקום להתמודד בשוק העיתונות, מצאו המו"לים דרך קלה להגיע לאוזני המחוקק אך אני בטוח שהיוזמה תסוכל".
במונח 'כסות אידאולוגית' מתכוון הדובר לטענה הנשמעת לאחרונה מפי גורמים שונים, לפיה אלה שיוצאים כנגד הצעת החוק מבקשים לחסום את העיתון משום שהוא נחשב כתומך בבנימין נתניהו. אך עיון ברשימת 18 הח"כים החתומים על ההצעה עשוי לסתור את הטענה.
כך, נמצאים בה איתן כבל ודניאל בן סימון (העבודה); גדעון עזרא, שי חרמש ויואל חסון (קדימה); דב חנין (חד"ש) ואחמד טיבי (רעמ תעל); אך מאידם גם מירי רגב (ליכוד), דוד רותם (ישראל ביתנו), נסים זאב (ש"ס) ומנחם מוזס (יהדות התורה).
ישראל היום מאיים לגזול נתח משמעותי ממתחריו, כאשר הנפגע העיקרי - לפחות על פי סקרי TGI מהשנתיים האחרונות - הוא מעריב. לפיכך מו"ל מעריב, עפר נמרודי, הוא הכוח המניע מאחורי ההצעה המבקשת לקבוע כי רישיון לעיתון בשפה העברית יינתן רק לאזרח ישראלי או לתאגיד ש-51 אחוז ממניותיו מוחזקים בידי ישראלים.
כפי שפורסם באייס לראשונה, נפגש נמרודי אישית בתחילת החודש עם יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ אופיר אקוניס, ככל הנראה בעניין זה כפי שסיפר באותה עת גורם שנכח בכנסת.
יוזמי החוק נשענים על מסקנות ועדת צדוק, ועדה ציבורית שדנה בשנת 1997 בנושא העיתונות הכתובה בישראל והמליצה כי עורך עיתון רב-תפוצה יהיה תושב קבע בישראל. יש לציין שלפי חוקי התקשורת והרשות השנייה, על מחזיק בשליטה בערוץ מסחרי או חברה רב-ערוצית להיות אזרח ישראל.
מתוך ההסבר להצעה: "הניסיון מלמד כי לבעל השליטה בעיתון עשויה להיות השפעה מכרעת על טיבו של העיתון ותכניו, לרבות אפשרות להשפעה מתמדת ומשמעותית על מדיניות העיתון, בין היתר באמצעות מינוי בעלי תפקידים בכירים בו ומימון פעילות העיתון.
"בשים לב לעקרונות אלה ובשל כוחה של העיתונות הכתובה, לא יכול להיות חולק כי עיתון עלול להוות מוקד כוח ואף לשמש ככלי רב עוצמה והשפעה בידי גורמים שמניעיהם אינם ברורים, לרבות גורמים עוינים למדינה".
ח"כ מירי רגב הוסיפה כי "עיתון הוא כלי תקשורת חשוב במדינה דמוקרטית ויש לו כוח והשפעה גדולה על עיצוב סדר יום ודעת קהל ציבורית, ולכן חשוב שבעלים של עיתון יהיה אזרח ישראלי שחי ונושם את החברה הישראלית על מורכבותה.
"אסור לנו להיות צבועים בנושא הזה, צריך לשמור על הדמוקרטיה ועל שיח ציבורי פתוח ואמיתי. היום זה עיתון אחד, מחר כל שייח? סעודי יוכל לפתוח כאן עיתון ולעצב דעת קהל על פי האג?נדה שלו".
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
