בימים האחרונים, רצועת עזה הפכה לזירה של מחאות עממיות נגד חמאס, תופעה נדירה ששוברת את השתיקה הממושכת של תושבי הרצועה תחת שלטון הארגון. מאות עזתים יצאו לרחובות – מבית לאהיא בצפון ועד נוצייראת ודיר אל-בלח במרכז – בקריאות חריפות נגד חמאס, בדרישה לסיים את המלחמה המתמשכת מול ישראל ולהפסיק את הסבל האנושי שרק הולך ומחריף. "חמאס, צאו החוצה!" ו"אנחנו לא רוצים למות!" הדהדו ברחובות, לצד הבערת צמיגים והפגנות שמבטאות ייאוש עמוק מהמצב הכלכלי, ההרס התשתיתי והעדר תקווה לעתיד טוב יותר. אז מה קורה כאן, ואיך זה משפיע על ישראל ועל המלחמה מול חמאס? בואו נצלול פנימה.

תמונת מצב: מה קורה בעזה?

המחאות החלו להתגבר במרץ 2025, על רקע המשך הלחימה והתנאים ההומניטריים הקשים ברצועה – מחסור במזון, מים, תרופות וחשמל, לצד הרס של יותר מ-70% מהתשתיות מאז אוקטובר 2023. תושבים, שחלקם איבדו הכל, מרגישים שחמאס לא מציע פתרונות, אלא רק ממשיך להוביל אותם לאבדון וככל שישראל ממשיכה עם ההגבלות וההתקפות, הקושי של העזתים גדל וההפגנות נגד החמאס עשויות להתגבר. שלא נטעה - העזאתים תומכים ותמכו בחמאס והם רואים בנו אויב. זו הכללה, כמובן שיש יוצאים מהכלל. הזעם לחמאס נובע מכך שהוא לא מגיע להסדר שיספק להם שיקום וחזרה הדרגתית לחיים שהיו להם. מוקדם עדיין להגיד ולהעריך אם מדובר בתחילתה של התקוממות רחבה, אבל זו פעם ראשונה שההתקוממות מול החמאס האלים קיימת. על כל אמיץ שמפגין יש כנראה הרבה שלא מפגינים. 

ההפגנות אמנם לא הגיעו עדיין להיקף המוני שמאיים באופן מיידי על שלטון חמאס, והן נותרו מתוחמות בעיקר למחנות פליטים ולשכונות ספציפיות, אך הן מסמנות שבר משמעותי: מחסום הפחד, שהיה עמוד התווך של השליטה החמאסית, מתחיל להתפורר.

חמאס, מצידו, נמצא בדילמה. עד כה, הארגון לא הגיב בכוח ישיר, אולי מחשש להצית גל מחאה רחב יותר. בעבר, הוא לא היסס לירות ברגלי מפגינים או לדכא התנגדות באלימות, אך הפעם נראה שהוא שוקל את צעדיו בזהירות. יש דיווחים על איומים, האשמות בשיתוף פעולה עם ישראל, וניסיונות להשתיק את המפגינים, אבל הקריאות ממשיכות להתפשט. תושבים מדווחים על תסכול עמוק מהנהגת חמאס, שמתחבאת במנהרות בעוד האוכלוסייה סובלת מהפצצות ישראליות וממדיניות של סירוב לעסקאות שיכולות להביא להפסקת אש.

• הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל
• בנק ישראל יכול להקריס כלכלית את החמאס – התוכנית לביטול שטרות ה-200 בעזה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איך זה משרת את ישראל?

לישראל, המחאות האלה הן מתנה אסטרטגית לא צפויה. מאז תחילת המלחמה, המטרה המרכזית של צה"ל הייתה לא רק לפגוע בתשתיות הצבאיות של חמאס, אלא גם לשבור את אחיזתו ברצועה – פיזית ותודעתית. המחאות מוכיחות שהלחץ הצבאי והכלכלי מתחיל לחלחל לעומק החברה העזתית, ויוצר סדקים בין הארגון לבין התושבים שהוא טוען לייצג. זה מחזק את הנרטיב הישראלי שחמאס אינו לגיטימי כשליט בעזה, ושהוא אחראי לסבל האוכלוסייה לא פחות – אם לא יותר – מאשר ישראל.

מעבר לכך, המחאות עשויות לשמש כלי תעמולה רב עוצמה. ישראל יכולה להציג אותן כהוכחה לכך שהמלחמה שלה אינה נגד העם הפלסטיני, אלא נגד חמאס בלבד, ולזכות בנקודות בזירה הבינלאומית, שבה היא נתונה לביקורת חריפה על המחיר ההומניטרי של הלחימה. אם המחאות יתרחבו, הן עשויות גם להפעיל לחץ עקיף על חמאס להסכים לעסקה שתכלול שחרור חטופים והפסקת אש – תוצאה שישראל שואפת אליה כבר חודשים.

מהפך או נקודה קריטית?

האם אנחנו עדים למהפך? לא בטוח. המחאות האלה אמנם חסרות תקדים בעוצמתן ובאומץ שהן משדרות, אבל הן עדיין לא מגובשות לכדי תנועה מאורגנת עם הנהגה ברורה או מטרות פוליטיות מוגדרות מעבר להפסקת המלחמה. חמאס, למרות המהלומות שספג, שומר על שליטה צבאית ומנהלית ברצועה, ומנגנוני הדיכוי שלו עדיין פעילים. עם זאת, זו בהחלט יכולה להפוך לנקודה קריטית במלחמה. אם התסכול העממי ימשיך לגדול ויתורגם להתנגדות פעילה – למשל, סירוב לשתף פעולה עם חמאס או התארגנות של קבוצות מקומיות נגדו – זה עלול להחליש את הארגון מבפנים, דבר שצה"ל לא הצליח לעשות באופן מלא מבחוץ.

• נתניהו מנסה להרגיע את השווקים: "השקל חזק מהמצופה, הכלכלה הישראלית ממשיכה להפתיע"
• המענק לעובדים ייכנס כבר מחר: רשות המסים מקדימה את הפעימה השנייה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• סטיב ויטקוף מכר מניות ב-120 מיליון דולר; הונו: מעל 350...

האם זה יוביל לריסוק חמאס? לא בהכרח. חמאס הוכיח בעבר שהוא יודע לשרוד משברים קשים – מהשתלטותו על עזה ב-2007 ועד סבבי לחימה קודמים. אבל התנגדות עממית מתמשכת עלולה לערער את הלגיטימציה שלו ולפגוע ביכולתו לגייס תמיכה ולשלוט ביעילות. זה תלוי במידה רבה במה שיקרה בשבועות הקרובים – האם המחאות יתפשטו לערים הגדולות כמו עזה ורפיח, והאם חמאס יבחר לדכא אותן בכוח, מה שעלול להצית תגובת שרשרת.

לאן הולכים מכאן?

העתיד תלוי בכמה גורמים. בטווח הקצר, ישראל עשויה לנצל את המחאות כדי להגביר את הלחץ הצבאי והדיפלומטי על חמאס, תוך קריאה לקהילה הבינלאומית לתמוך בפתרון שמסיר את הארגון מהשלטון. אם המחאות יתרחבו, ייתכן שקבוצות מקומיות או אפילו הרשות הפלסטינית ינסו למלא את החלל, אם כי הסיכוי לכך נמוך כרגע, בהתחשב בחולשתה של הרשות ובחוסר האמון כלפיה בעזה.

בטווח הארוך, המחאות יכולות להצביע על תחילתו של שינוי תודעתי בקרב העזתים – מעבר ממאבק לאומי נגד ישראל להתמקדות בבעיות פנימיות ובשליטה של חמאס. זה לא אומר שחמאס ייעלם, אבל הוא עלול להפוך פחות רלוונטי אם יאבד את התמיכה העממית שהוא תלוי בה.

סיכונים וסיכויים

הסיכונים:  

אלימות פנימית – אם חמאס יבחר לדכא את המחאות בכוח, זה עלול להוביל למלחמת אזרחים קטנה בעזה, שתחמיר את המצב ההומניטרי ותסבך את ישראל מבחינה בינלאומית.  

חוסר יציבות – התמוטטות חלקית של חמאס ללא חלופה ברורה עלולה להוביל לכאוס, שבו קבוצות קיצוניות אחרות, כמו הג'יהאד האסלאמי, ינסו לתפוס את השליטה.  

אשליה ישראלית – הסתמכות יתר על המחאות כפתרון עלולה לגרום לישראל להחמיץ הזדמנויות דיפלומטיות או להאריך את המלחמה שלא לצורך.

הסיכויים:  

ערעור חמאס – התנגדות עממית מתמשכת יכולה להחליש את הארגון ולפתוח פתח לפתרונות פוליטיים חדשים, כמו שלטון טכנוקרטי או מעורבות בינלאומית.  

לחץ לעסקה – המחאות עשויות לדחוף את חמאס להסכים להפסקת אש, שתאפשר שחרור חטופים והקלה על התושבים – ניצחון לישראל ולעזתים כאחד.  

שינוי תודעתי – אם המחאות יצליחו להציב אלטרנטיבה לחמאס, זה עשוי להוביל לשינוי ארוך טווח בדינמיקה הפלסטינית, שיועיל לישראל בטווח הארוך.

בשורה התחתונה, המחאות בעזה הן עדיין לא מהפכה, אבל הן רגע משמעותי שיכול לשנות את כללי המשחק. הן משרתות את ישראל בטווח הקצר בכך שהן חושפות את חולשתו של חמאס ומחזקות את הקריאה להחלפתו, אך הסיכוי לריסוק מוחלט של הארגון נותר נמוך ללא התערבות חיצונית או התארגנות פנימית חזקה יותר. לאן זה יוביל? התשובה תלויה בתגובת חמאס, ביכולת העזתים להתמיד, ובאסטרטגיה שישראל תבחר – להמשיך בלחץ צבאי או לנצל את הרגע לדחיפה דיפלומטית.