פגמים בהליך שימוע לא מצדיקים מתן צו למניעת פיטורים
העובדות
---------------
ד"ר יהודה כהן תמר (להלן: "העובדת") הועסקה כחוקרת ומדענית בחברת לאב דיסקובריס בע"מ (להלן: "המעבידה"), חברה פרטית, העוסקת בפיתוח מחקר מדעי בתחום זיהוי גידול סרטני בשלביו הראשונים.
העובדת הייתה דירקטורית ומייסדת והועסקה כשכירה אצל המעבידה.
ביום 06.04.2008 נתן בית הדין צו מניעה זמני להודעת הפיטורים, אשר ניתנה לעובדת, משלא נערך שימוע לעובדת, על אף שמדובר בחברה פרטית, וכן לאור העובדה, כי שמה המקצועי של העובדת עלול להיפגע.
המחלוקת העיקרית הינה האם נפלו פגמים בהליך השימוע, אשר מצדיקים את התערבותו של בית הדין לכדי ביטול הפיטורים עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי.
פסק הדין
---------------
מעמדה של העובדת, המשמשת הן כשכירה והן כדירקטורית ומייסדת, משליכה על יחסי הצדדים, המתיחות וחוסר האמון, וכן חשש העובדת, כי החלטת המעבידה לפטרה התגבשה עוד טרם נערך השימוע.
בית הדין הארצי הבהיר בפסיקתו, כי מטרתו העיקרית של השימוע היא אפשרות העובד להזים את הטענות, אשר הועלו כלפיו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו, כי לטענות כלפיו אין שחר (ע"ע 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846).
לצורך הכרעה במחלוקת בין העובדת למעבידה הביא כל אחד מהצדדים מומחה מטעמו.
הפגם העיקרי לו טוענת העובדת, כי יתכן ויש בהליך חשש למשוא פנים, כיוון ונערך למומחה מטעם המעבידה סיור מוקדם במעבדה, המומחה שוחח עם מנהל המעבידה וכן הוצג לו גרף, המהווה את עיקר המחלוקת בין הצדדים.
המעבידה טוענת, כי במידה והעובדת סברה,שיש לפסול את המומחה מטעם המעבידה, היה עליה לעצור את הליך השימוע ולא להסכים לקיומו, וכי להעלות את טענת פסלות הליך השימוע לאחר קבלת התוצאות הינו סוג של החזקת החבל משני קצותיו, כאשר עמדה לרשותה האפשרות לתקן את הפגם בו במקום על מנת לרפאו.
פגם עיקרי נוסף לו טוענת העובדת הוא, כי מנהל המעבידה אכל צהריים עם המומחה מטעמו, דבר המעלה תמיהה לטיב הקשר בין המעבידה למומחה שמינתה, אשר אמור להיות אדם ניטראלי.
לטענת המעבידה, לעניין מאזן הנוחות, חלק ממערך השיקולים של חברה פרטים הינו שיקולים כלכליים, ולא יעלה על הדעת, כי חברה תעסיק עובד, העלול לגרום לה להפסדים, אף אם מדובר בעובדת שהינה בעלת עניין כמייסדת, כדירקטורית וכבעלת מניות, וזאת לאור העובדה, שהחברה שואפת לכיוון מקצועי שונה לחלוטין.
בית הדין בחן האם כל רצף ההתרחשויות, כאמור לעיל, יכול להביא לפסילת הליך השימוע.
מן הטענות, כאמור לעיל, עולה, כי יש לעובדת את הזכות לתבוע, בבית המשפט המוסמך, את הנזקים, אשר נגרמו לה, לטענתה, וכן עבור ההשקעה המקצועית שניתן למדוד הן בזמן והן בממון.
חרף הפגמים בהתנהלות המעבידה, נפסק, כי לא ניתן לקבוע, שהליך השימוע והפיטורים בטלים. התנהלות זו תובא בחשבון בפסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
