חוקתי/ההגנה החוקתית על עיקרון כבוד המת/עליון
עובדות וטענות:
על-פי הליכי תכנון בנין עיר שקיבלו תוקף סופי, עומד לקום במרכזה של העיר ירושלים מבנה המיועד להיות מוזיאון סובלנות. הליכי התכנון התנהלו לאורך שנים, ונסתיימו באישורה הסופי של התכנית בשנת 2002. בשנת 2004 החלו עבודות פיתוח השטח, במסגרתן נמצאו עצמות אדם ושרידי קברים במתחם המיועד למוזיאון. בשנת 2006, הוגשה עתירה לבית משפט זה על-ידי חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י, בה נתבקשו צווים להפסקתן המיידית של העבודות במתחם המוזיאון, בטענה כי מדובר בשטח בית קברות מוסלמי, וכי כל עבודה במקום כרוכה בחילול קברים ובפגיעה במקום קדוש למוסלמים.
לאחר הגשת עתירתה של חב' אלאקסא, פתחו שלושה עותרים בהליך בפני בית הדין השרעי, במסגרתם הוצאו צווים האוסרים על המשך ביצוע העבודות במתחם. בתגובה, הוגשה עתירה נוספת לבית משפט זה בה מבקשות בעלות המיזם להכריז כי הצווים שהוצאו על-ידי בית הדין השרעי - בטלים.
דיון משפטי:
סימן 52 לדבר המלך במועצה, מעניק לבתי הדין השרעים סמכות ייחודית לדון בענייני יצירת וקף או הנהלתו הפנימית. בענייננו, לא הוכחו התנאים המנויים בסעיף וכן לא מדובר בענייני יצירת או הנהלתו הפנימית של וקף. משכך, לא קמה לבית הדין השרעי סמכות עניינית ייחודית לדון בסוגיית הבנייה של המוזיאון.
עתירתה של חב' אלאקסא הוגשה זמן רב לאחר שתכנית בנין העיר אושרה ופורסמה ברשומות, ובחלוף זמן לאחר שהעבודות בשטח החלו. העתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי, שכן היה בידי החברה להתנגד לשינוי ייעודו של המתחם כבר שנים, וכן היא לוקה בשיהוי אובייקטיבי, משבעלות המיזם השקיעו כספים רבים והסתמכו על סיווגו התכנוני של המתחם. עם זאת, העתירה מעלה שאלות עקרוניות וחוקיתיות חשובות, המצדיקות את בירורה לגופה, חרף השיהוי.
ערך כבוד המת הוא חלק ממושג כבוד האדם, הזוכה בשיטתנו המשפטית להגנה חוקתית. זהו מושג הנגזר מכבוד האדם בחייו, ומקרין גם על כבודם של הקרובים לנפטר ועל הציבור כולו. קיים מכלול אינטרסים המחייבים איזון לענין בנייה במתחם בו נתגלו שרידי קברים עתיקים: מחד, הגנה על כבוד המת בבית קברות מוכר. מנגד, הגנה על משאבי הקרקע, הצורך בפיתוח עירוני, האינטרס בוודאות וסופיות הליכי התכנון והבנייה, ואינטרס הפרט בזכויותיו הקנייניות.
אמת המידה המכוונת את קביעת היקף ההגנה הניתנת לזכות היסוד בנסיבות הענין הקונקרטי מעוגנת בפיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בניית המוזיאון מוסדרת בתכנית בנין עיר, שהיא במעמד של דין. משכך, הפגיעה היא מכוח חוק. כמו כן, מדובר בתכנית לבנייה ציבורית בעלת חשיבות עירונית ולאומית מיוחדת, שנועדה לשקף תכנים חברתיים רבי-חשיבות, למשוך מבקרים מהארץ ומחוץ לארץ, ולתת תנופה לפיתוחה של ירושלים. ביצוע התכנית כרוך גם במימוש זכות הקניין הנתונה לבעלות המיזם. במכלול מובנים אלה, מימוש התכנית הולם את ערכי המדינה, ונועד לתכלית ראויה וחשובה.
לעניין מבחני המידתיות, הרי שמתקיים קשר רציונלי בין האמצעי הננקט - בניית מוזיאון הסובלנות, למטרה המיוחלת, להפוך את האתר למרכז רעיוני-רוחני. הסבת התכנית למקום אחר הינה בלתי אפשרית, אולם בעלות המיזם הודיעו שניתן למנוע פגיעה בשרידי הקברים במספר דרכים שיש בהן כדי לשמור באופן מלא על שלמותם של שרידי הקברים ועצמות האדם. דרכים אלו הן בבחינת אמצעים שפגיעתם פחותה.
במסגרת בחינת המידתיות, יש לשקול האם הגשמת התכלית שקולה כנגד הפגיעה בזכות האדם. בנסיבות הענין, קיים יחס סביר ומידתי בין התועלת הצפויה מהגשמת התכלית שבהקמת מוזיאון הסובלנות, לבין היקף הפגיעה הצפויה ממימושה. זאת, הן לאור התועלת בהגשמת תכלית הבנייה, והן לאור העובדה כי עוצמת כיבוד המת במקרה דנן נגרעת בשל מספר טעמים:
ראשית, מדובר בשרידי קברים שנמצאו מתחת לפני הקרקע, אשר הימצאותם במקום לא היתה ידועה בציבור כלל. שנית, בישראל עשויים להימצא שרידי עתיקות רבים, ונדרשת מגמה להקטין את הפגיעה בתנופת הפיתוח והבנייה. שלישית,שטח מתחם המוזיאון סווג כשטח ציבורי פתוח כבר בשנות ה-60. כמו כן, השטח בו נמצאו שרידי הקברים מהווה כ-12% בלבד מסך שטחו של כל המתחם.
לאור כל האמור, מימוש תכנית המוזיאון, בכפוף לנקיטת אמצעים לטיפול בשרידי הקברים, עומד במבחן החוקתיות והסבירות המינהלית, וניתן להכשירו.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
