חוקתי/ההגנה החוקתית על עיקרון כבוד המת/עליון
עובדות וטענות:
על-פי הליכי תכנון בנין עיר שקיבלו תוקף סופי, עומד לקום במרכזה של העיר ירושלים מבנה המיועד להיות מוזיאון סובלנות. הליכי התכנון התנהלו לאורך שנים, ונסתיימו באישורה הסופי של התכנית בשנת 2002. בשנת 2004 החלו עבודות פיתוח השטח, במסגרתן נמצאו עצמות אדם ושרידי קברים במתחם המיועד למוזיאון. בשנת 2006, הוגשה עתירה לבית משפט זה על-ידי חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י, בה נתבקשו צווים להפסקתן המיידית של העבודות במתחם המוזיאון, בטענה כי מדובר בשטח בית קברות מוסלמי, וכי כל עבודה במקום כרוכה בחילול קברים ובפגיעה במקום קדוש למוסלמים.
לאחר הגשת עתירתה של חב' אלאקסא, פתחו שלושה עותרים בהליך בפני בית הדין השרעי, במסגרתם הוצאו צווים האוסרים על המשך ביצוע העבודות במתחם. בתגובה, הוגשה עתירה נוספת לבית משפט זה בה מבקשות בעלות המיזם להכריז כי הצווים שהוצאו על-ידי בית הדין השרעי - בטלים.
דיון משפטי:
סימן 52 לדבר המלך במועצה, מעניק לבתי הדין השרעים סמכות ייחודית לדון בענייני יצירת וקף או הנהלתו הפנימית. בענייננו, לא הוכחו התנאים המנויים בסעיף וכן לא מדובר בענייני יצירת או הנהלתו הפנימית של וקף. משכך, לא קמה לבית הדין השרעי סמכות עניינית ייחודית לדון בסוגיית הבנייה של המוזיאון.
עתירתה של חב' אלאקסא הוגשה זמן רב לאחר שתכנית בנין העיר אושרה ופורסמה ברשומות, ובחלוף זמן לאחר שהעבודות בשטח החלו. העתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי, שכן היה בידי החברה להתנגד לשינוי ייעודו של המתחם כבר שנים, וכן היא לוקה בשיהוי אובייקטיבי, משבעלות המיזם השקיעו כספים רבים והסתמכו על סיווגו התכנוני של המתחם. עם זאת, העתירה מעלה שאלות עקרוניות וחוקיתיות חשובות, המצדיקות את בירורה לגופה, חרף השיהוי.
ערך כבוד המת הוא חלק ממושג כבוד האדם, הזוכה בשיטתנו המשפטית להגנה חוקתית. זהו מושג הנגזר מכבוד האדם בחייו, ומקרין גם על כבודם של הקרובים לנפטר ועל הציבור כולו. קיים מכלול אינטרסים המחייבים איזון לענין בנייה במתחם בו נתגלו שרידי קברים עתיקים: מחד, הגנה על כבוד המת בבית קברות מוכר. מנגד, הגנה על משאבי הקרקע, הצורך בפיתוח עירוני, האינטרס בוודאות וסופיות הליכי התכנון והבנייה, ואינטרס הפרט בזכויותיו הקנייניות.
אמת המידה המכוונת את קביעת היקף ההגנה הניתנת לזכות היסוד בנסיבות הענין הקונקרטי מעוגנת בפיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בניית המוזיאון מוסדרת בתכנית בנין עיר, שהיא במעמד של דין. משכך, הפגיעה היא מכוח חוק. כמו כן, מדובר בתכנית לבנייה ציבורית בעלת חשיבות עירונית ולאומית מיוחדת, שנועדה לשקף תכנים חברתיים רבי-חשיבות, למשוך מבקרים מהארץ ומחוץ לארץ, ולתת תנופה לפיתוחה של ירושלים. ביצוע התכנית כרוך גם במימוש זכות הקניין הנתונה לבעלות המיזם. במכלול מובנים אלה, מימוש התכנית הולם את ערכי המדינה, ונועד לתכלית ראויה וחשובה.
לעניין מבחני המידתיות, הרי שמתקיים קשר רציונלי בין האמצעי הננקט - בניית מוזיאון הסובלנות, למטרה המיוחלת, להפוך את האתר למרכז רעיוני-רוחני. הסבת התכנית למקום אחר הינה בלתי אפשרית, אולם בעלות המיזם הודיעו שניתן למנוע פגיעה בשרידי הקברים במספר דרכים שיש בהן כדי לשמור באופן מלא על שלמותם של שרידי הקברים ועצמות האדם. דרכים אלו הן בבחינת אמצעים שפגיעתם פחותה.
במסגרת בחינת המידתיות, יש לשקול האם הגשמת התכלית שקולה כנגד הפגיעה בזכות האדם. בנסיבות הענין, קיים יחס סביר ומידתי בין התועלת הצפויה מהגשמת התכלית שבהקמת מוזיאון הסובלנות, לבין היקף הפגיעה הצפויה ממימושה. זאת, הן לאור התועלת בהגשמת תכלית הבנייה, והן לאור העובדה כי עוצמת כיבוד המת במקרה דנן נגרעת בשל מספר טעמים:
ראשית, מדובר בשרידי קברים שנמצאו מתחת לפני הקרקע, אשר הימצאותם במקום לא היתה ידועה בציבור כלל. שנית, בישראל עשויים להימצא שרידי עתיקות רבים, ונדרשת מגמה להקטין את הפגיעה בתנופת הפיתוח והבנייה. שלישית,שטח מתחם המוזיאון סווג כשטח ציבורי פתוח כבר בשנות ה-60. כמו כן, השטח בו נמצאו שרידי הקברים מהווה כ-12% בלבד מסך שטחו של כל המתחם.
לאור כל האמור, מימוש תכנית המוזיאון, בכפוף לנקיטת אמצעים לטיפול בשרידי הקברים, עומד במבחן החוקתיות והסבירות המינהלית, וניתן להכשירו.
משקיע סוחר בקריפטו (רשתות)העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים תפסו אותם
תושב חולון, תושב באר שבע ותושב נצרת נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים
במסגרת מבצע חקירות כלל ארצי: תושב נצרת, תושב באר שבע ותושב חולון נחקרו בחשד להעלמת הכנסות מקריפטו בסך עשרות מיליוני שקלים. לא ברור איך אנשים חושבים שרשות המס לא תעלה עליהם. בסוף יש עקבות דיגיטליות ועקבות בכלל ששמים את כל המעלימים בסיכון גדול. השיטה הבסיסית היא מודיעין מהשטח והלשנות. השיטה השנייה היא מעקב דיגיטלי. רשות המסים מתקדמת טכנולוגית וחוקרים שלה יכולים לעלות על כתובות IP מישראל שמשתתפים ונמצאים בפלטפורמות דיגיטליות.
החוקרים גם נמצאים בפורומים, ברשתות ומזהים גורמים חשודים ואז מרחיבים את החקירה גם במישורים נוספים. חוץ מזה, בסוף אנשים רוצים להשתמש בכסף שהרוויחו. זה מחלחל לחשבון הבנק, זה נמשך דרך כרטיסי אשראי, יש סימנים.
יש עוד הרבה דרכי פעולה, כשהיום מדווחת רשות המסים כי במסגרת החקירה התגלה כי לחשוד ששמו איגור שרגורודסקי, תושב חולון, שנחקר על ידי פקיד שומה חקירות מרכז יש דירות ונכסים שלא מוסברים דרך השכר השוטף שלו. מחומר החקירה עולה חשד כי לפיו הוא פעל בזירות מסחר למטבעות וירטואליים בחו"ל בהיקפים גבוהים בשנים 2020 - 2024 ולא דיווח לרשויות המס. כמו כן עולה חשד כי הוא לא דיווח על הכנסות שהיו לו מחברות בחו"ל ובסך הכל התחמק מדיווח על הכנסות בסך עשרות מיליוני שקלים.
שרגורודסקי שגר בחולון מחזיק מספר דירות בבעלותו, ששוויין עולה פי כמה וכמה על פוטנציאל הנכסים שלו בהינתן הכנסותיו המדוחות. נבדק חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון, בכך שרשם נכס שבו עשה שימוש בעלים על שם אדם אחר. הוא חשוד שהרוויח עשרות מיליונים בקריפטו בלי לדווח לרשות המס.
- טלפון של חשוד יישאר בידי החוקרים לעוד 180 יום
- החשד: העלמת הכנסות משיפוצים ובנייה בסכום של כ-1.5 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
