דווקא עכשיו, קצת יותר משנה מאז ראינו שיאים נשברים בבורסה בתל אביב, החלטנו לעשות את אותו סיכום שאנחנו רגילים לראות חדשות לבקרים בימים של עליות שערים - לבדוק את יצרניות הערך הגדולות של הבורסה הישראלית בשנים האחרונות מהסקטורים השונים.

את הבדיקה בקשנו לערוך מאותו היום בו רשם המעו"ף את רמת השפל של המשבר הקודם, התפוצצות בועת הדוט.קום, זה היה ב-13 בפברואר 2003 כאשר המעו"ף נגע ברמה של 294 נקודות. אגב, מחזור המסחר במניות המעו"ף עמד באותו היום על 487 מיליון שקל (מחזור יומי סביר של כיל והחברה לישראל בתקופה הנוכחית).

אם כן, מאותו היום ביצע המעו"ף מהלך של 323% ומאז סוף אוקטובר האחרון הוא הספיק לאבד כ-20%, כך שנשארנו עם עליה של 235%. ועכדיו למניות, נתחיל עם מניית אלוני חץ שמוכרת כאחת מיצרניות הערך הגדולות של הבורסה בתל אביב. המניה רשמה מאז פברואר 2003 ועד השיא ביוני 2007 מהלך של 620% ומאז התממשה ב-61% כך שאנחנו עדיין מדברים על עלייה של 180% ב-5.5 שנים.

מניית אפריקה, ללא ספק אחת הכוכבות הגדולות של השנים האחרונות, עשתה בתקופה המקבילה עליה מטאורית של 1350% והתממשה לאחרונה ב-75%, נשארנו עם 280% ב-5.5 שנים. אחרונה מסקטור הנדל"ן נציין את גזית גלוב שביצעה מהלך צנועה יחסית של 380%, ביצעה תיקון של 55% ונשארנו עם 110%, לא רע לתקופה של 5.5 שנים.

בשלב הזה ראוי ונשים את הדברים בפרופורציה, הרי כולם מדברים על "התפוצצות בועת הנדל"ן" והרי בפעם האחרונה שדברו על התפוצצות של בועה, היו אלה מניות הטכנולוגיה, מניות שתוך זמן קצר כמעט נמחקו לחלוטין. כדוגמה סולידית יחסית ניקח את מניית נייס שזינקה בימי הבועה מרמה של 7.5 דולר לרמה של 44.5 דולר ואז חזרה (ב-2001) למחיר של 5 דולר למניה. כלומר התפוצצות הבועה יצרה תשואה שלילית משמעותית במניה אם מסתכלים משפל לשפל ונייס היא, כאמור, דוגמה סולידית לעניין זה.

המשבר הנוכחי, מלבד היותו התפוצצות בועת מניות הנדל"ן, הוא גם משבר פיננסי שפגע במניות הבנקים. נכון שמניות הבנקים בארה"ב איבדו עד 99% מערכן אבל בארץ זה ממש לא המצב. בעוד מניה כגון סיטיגרופ הענקית ( CITIGROUP ) איבדה כמעט 65% מערכה מאז אמצע 2007, הפועלים הסתפקה בירידיה של 35%. אם מסתכלים על התשואה מאז פברואר 2003, אז הפועלים יכולה להתנחם בעליה נאה של 230%. לסיטיגרופ, אגב, אין ממש במה להתנחם, ענקית הבנקאות האמריקנית רשמה בתקופה המקבילה תשואה שלילית של 31%.

כנראה שלא במקרה מוכר היום בנק לאומי כבנק הגדול במדינה, שהרי מניית לאומי ביצעה ב-5.5 השנים האחרונות מהלך של 380% והסתפקה בירידה של 18% בלבד מאז השיא שנרשם בה בינואר 2008.

כמובן שאי אפשר להתעלם מסקטור הכימיה (אם אפשר לקרוא לשתי מניות "סקטור"). לא נפתיע אתכם אם נגיד שהשקעה בכיל בתחילת 2003 הייתה רעיון לא רע. המניה ביצעה מהלך של 1245% ב-5.5 שנים וזה כולל את המימושים האחרונים. מכתשים אגן רחוקה מאוד מהתשואה של כיל ומסתפקת בתשואה צנועה יותר של 311% ב-5.5 השנים האחרונות.

בתוך כך, אנחנו הרי מדברים על מניות ולא על פקדון בבנק ולכן צריך לקחת בחשבון גם את הדיבידנדים שחולקו לאורך השנים. ניקח את כיל כדוגמה, מי שרכש את המניה באוגוסט 2003 במחיר של כ-5 שקלים, היה יכול להחזיר לעצמו מאז ועד היום את כל סכום ההשקעה הראשוני מתקבולי הדיבידנד בלבד. נניח והיה מפקיד אותם בבנק בכל פעם בריבית חסרת סיכון היה יכול להשיג תשואה גבוהה בהרבה.

באפריל 2003 חילקה כיל דיבידנד בסך 10.2 אגורות למניה, ובאפריל 2008 חילקה כיל דיבידנד של 31.8 אגורות למניה. צמיחה של 200% בדיבידנד בתוך חמש שנים בלבד. נדגיש שהדיבידנד שלאפריל שואף יותר לדיבידנד הממוצע בתקופה האחרונה.

כנראה שהכל עניין של תיזמון