משהו רע מאוד כנראה עובר על תעשיית ההיטק הישראלית, אותו תחום מלא הילה וזוהר המשלב יצרתיות תעוזה חדשנות, המבטיח לעוסקים בו תגמול רב לאחר הגשמתו הפך לשק החבטות של המשקיעים בבורסה הישראלית, די להסתכל על הגרף הבא המציג את ההתנהגות של מדד ההיטק 15 (המייצג את 15 מניות ההיטק הנסחרות הגדולות בישראל) אל מול מדד המעוף בשנתיים האחרונות, בכדי להבין שלפחות בעיני המשקיעים הבטחת ההיטק לא מקיימת.

חשוב לציין שגרף זה עוד מייצר תמונה ורודה יחסית למה שקורה בפועל במניות הטכנולוגיה, מדובר כאן על חברות בוגרות ברובן שכבר פיתחו את המוצר שלהם, והמודל העיסקי שלהם מגובש. במדד זה ניתן למצוא אפילו חברות כגון אלביט מערכות ונייס אשר נסחרות במעו"ף, כך שבפועל המצב כנראה עוד רע הרבה יותר.

אז מה בעצם קרה בהייטק הישראלי? ניתן למנות מספר סיבות למצב הקיים.

• תום החלום - הייטק מגלם בתוכו חלום, עלות הפיתוח ההתחלתית גבוהה אבל כשיש מוצר, הוא יחודי ובעל ריווחיות גדולה, אבל ראו איזה פלא, חברות ישראליות רבות שכבר עברו את שלב הפיתוח וכבר יש בידן מוצר מגובש, מציגות ביצועים עיסקיים חלשים, ריווחיות תפעולית נמוכה והחזר השקעה גרוע. כאשר התוצאות הללו נחשפות, פתאום החלום בחברות אלו נגדע וצריך לתמחר חברות אלו ככל חברה אחרת. באופן זה הופכות חברות הטכנולוגיה ליקרות במיוחד בתקופת האטה.

• שוק מקומי קטן - אחד מהגורמים לתוצאות העיסקיות החלשות של רוב חברות ההיטק שהן הוא שהן אינן נשענות על שוק מקומי גדול מספיק. השוק הישראלי לא יכול לתת לחברות הפיתוח את התזרים ה"קל יחסית " של שוק מקומי, והיציאה החוצה לשווקים הגלובלים טומנת בתוכה קשיים, ועלויות גבוהות בהרבה.

• ניהול כושל – לצערנו בישראל לא התפתח דור של מנהלי חברות מנוסים מספיק היכולים לנווט את החברות שבניהולם לדרך הנכונה, פעמים רבות ליזם שהקים את החברה והיה לו משקל רב בהקמתה והצלחתה הראשונית, אין את הכלים להפוך את החברה לכזאת היכולה לצמוח בתנאים מורכבים של שוק גלובלי.

• הדולר – עוצמת השקל הישראלי לעומת המטבעות בעולם ובפרט מול הדולר, שוחקת את ריווחיות החברות הישראליות, ששוב מתוך חוסר ניסיון או חוסר ההבנה הבסיסי בגידור סיכונים מוצאות את עצמן מתחרות בתנאים קשים בשווקים הגלובלים בעמדת נחיתות.

• העובד הישראלי - עובדי ההיטק הפכו בהרבה מהמקרים מנכס לנטל, העובדים סיגלו לעצמם דרישות ותנאים שאינם מתיישרים בקו אחד עם הקשיים שנתקלות בהן חברות ההיטק, וכך באין ברירה נאלצות עוד ועוד חברות הייטק להתמודד עם הוצאת העבודה מחוץ לישראל, דבר הדורש עלויות ותקופת עיכול שמקשה על החברות את התפקוד השוטף.

המסקנה שאני מגיע אליה מכל הגורמים שציינתי היא שדרוש בשוק ההייטק ניעור רציני, שישנה חלק מהמוסכמות שמתקיימות בישראל בכדי ששוק זה יוכל לשנות את כיוונו ולהפוך חברות טובות מוטות טכנולוגיה לכאלה שיכולות להתמודד עם הגלובליזציה והתנאים המשתנים, ביעילות רבה יותר וגמישות לשינויים חיצונים. אולי המשבר הנוכחי הוא ההזדמנות להתחיל בתהליך שכזה. למשקיעים, המסר הוא שעד שזה לא יקרה, יש חברות הרבה יותר מסקרנות שעוסקות ב"כלכלה ישנה".

מאת: מיכה צ'רניאק, מנכ"ל בית ההשקעות להבה.