חוק הטרדות מיניות: הגיע הזמן שהנשים ישלמו פיצויים
פעם אחר פעם עולה על סדר היום חוק ההטרדות המיניות שחוקק לפני כעשר שנים. עינינו הרואות, הטרדות מיניות מתרחשות בדרך כלל עם ידוענים. מה עוד למדנו עליהן? התיקים מתחילים גדולה-גדולה ומסתיימים בשקט מופתי.
המטרידים ששמם נוקה לא תובעים בדרך כלל את המתלוננות הגם שלטענתם מדובר בתלונות שווא. המתלוננות מצידן, לרוב לא נלחמות על טענתן ולא עוררות בדרך כלל ליועץ המשפטי, נגד סגירת התיק במשטרה, כפי שהחוק מתיר להן. מאז פרשיית קצב, אולי בגללה, הפכו כל המעורבים למוטרדים.
ההרשעה היחידה: נשיקה
החוק רע, בשל הפרשנות שלו ועוד יותר בגלל היישום שלו. ההטרדה היחידה שהצליחה לצלוח את כל הדרך מהחקירה ועד ההרשעה היא נשיקה. הטרדה מינית מהרף הכי תחתון, כשגורמים רבים עסקו באופן בלתי פרופורציונלי בהרשעתו של חיים רמון. כל שאר המטרידים בפוטנציה והמוטרדות לכאורה יצאו חבולים ומדוכדכים מהפרשיות שהוזכרו מעלה.
הנשים נחלשו מהחוק הזה כי הן יוצאות בו שקרניות או מגזימניות. הן נופלות בפרטים קטנים, מסרבות לעימותים, מואשמות בכך שלא פנו בזמן אלא רק לאחר הרבה מאוד שנים. אומרים שדירבנו אותן להגיש תלונות. בסוף זו "מילה מול מילה", ללא עדים נוכחים.
גם גברים עוברים טראומה
הגברים, גם כשהם מזוכים או התיקים נגדם נסגרים, עוברים טראומה ופגיעה במוניטין. הם חיים בצל הפתגם הידוע ש"אין עשן בלי אש" ולא יכול שככה סתם וגו'. הם נפגעים מהקלות הבלתי נסבלת שבה יכולה מישהי לטעון נגדם טענה, נכונה כמעט או כמעט לא נכונה, כדי שחייהם, נשותיהם, ילדיהם, הקריירות שלהם והשם שצברו – ייכנסו לטלטלה ארוכה.
אם החוק פוגע בנשים וגורם להן להתחרט על כך שפנו מלכתחילה ולנאשמים לעבור חוויות משפילות שבסופן זיכוי שטעמו מר, אפשר לקבוע שהחוק כשל, שהחוק הזה מטריד את כל המעורבים בו ולא נותן הגנה לאף לא אחד מהם.
ראוי היה, בחלוף עשר שנים, לעשות בו רה-אירגון. ראוי היה ללמוד מכל המקרים שאירעו באחרונה. מספר רוויזיות ממש צועקות לשמיים. אחת מהן היא הצורך לקיים את מה שכתוב בספר החוקים ולא ממומש – קיום דיון, בסוג זה של תיקים, יום אחר יום עד סיום המשפט. כך ורק כך נבטיח שעינוי הדין למתלוננות מחד ולחשודים מאידך יהיה קצר, ממצה ומהיר ולא ידרוש רענון זיכרון אחרי שנים ארוכות. זה ממילא כתוב בחוק בתי המשפט אך השופטים לא ממהרים לעבוד על פי החוק הזה. יש לאלצם לשפוט יום אחר יום עד הכרעת הדין.
הגיע הזמן שנשים ישלמו פיצויים על תלונת שווא
השינוי צריך לחזק את ההרתעה מפני תלונות שווא, על ידי קביעה כי מתלוננת שגרסתה הופרכה תשלם, אוטומטית, ללא הוכחת נזק, פיצוי לחשוד על הנזקים. כיום אין עושים דבר למתלוננות-סרק והדבר פוגע לא רק בנאשמים-לרגע אלא גם באמון שניתן למתלוננות עתידיות אחרות. אדם המתלונן על רעהו בתלונת שווא חייב לדעת שיש תג מחיר הפגיעה באדם ובזבוז הזמן למדינה, לבתי המשפט, למשטרה.
למה צריך להכתים אנשים כמו רמי הויברגר ללא סיבה?
כשם ששמן של המתלוננות חסוי ותמונתן לא ידועה, ראוי שגם שמו של הנאשם יהיה חסוי, הגם שהוא דמות ציבורית ידועה. איני מדבר על נשיא המדינה או בעל תפקיד ציבורי אחר כמו שר המשפטים. אדם כזה גם אי אפשר להעלים בדרכו למשפט. אך מה טעם היה בפרסום שמם של רמי הויברגר, זאב רווח ואדם שוב כולם זכו שתיקם ייסגר ולא הוגש נגדם כתב אישום? למה היו צריכים לעבור השפלה ציבורית, בשעה שהמתלוננות נגדם, שעל פניו בדו את הסיפור לדעת המשטרה, מוגנות?
חשש גדול הוא כי אלמלא יעבור החוק סדרת תיקונים ברוח המוצעת כאן, הוא יוכל להמשיך לשמש כמקור לסיפורים עיתונאיים טובים, על חשבון המוניטין של אנשים מפורסמים. הבלחות לרגע של חשדות, הנמוגות כעבור מספר חודשים, תוך הותרת צלקות אצל החשודים. פגיעה נקמנית במעסיק או בדרן, ללא חשבון ובידיעה שאין דין ואין דיין. וכך דווקא החוק הוא שימשיך להטריד.
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
עבירות מס בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.
ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל
החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.
החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.
רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.
התנגדות חריפה להצעת החוק
ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.
- התרומה הישראלית ששווה לארה"ב מיליארדים כל שנה
- רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.
