חוק הטרדות מיניות: הגיע הזמן שהנשים ישלמו פיצויים
פעם אחר פעם עולה על סדר היום חוק ההטרדות המיניות שחוקק לפני כעשר שנים. עינינו הרואות, הטרדות מיניות מתרחשות בדרך כלל עם ידוענים. מה עוד למדנו עליהן? התיקים מתחילים גדולה-גדולה ומסתיימים בשקט מופתי.
המטרידים ששמם נוקה לא תובעים בדרך כלל את המתלוננות הגם שלטענתם מדובר בתלונות שווא. המתלוננות מצידן, לרוב לא נלחמות על טענתן ולא עוררות בדרך כלל ליועץ המשפטי, נגד סגירת התיק במשטרה, כפי שהחוק מתיר להן. מאז פרשיית קצב, אולי בגללה, הפכו כל המעורבים למוטרדים.
ההרשעה היחידה: נשיקה
החוק רע, בשל הפרשנות שלו ועוד יותר בגלל היישום שלו. ההטרדה היחידה שהצליחה לצלוח את כל הדרך מהחקירה ועד ההרשעה היא נשיקה. הטרדה מינית מהרף הכי תחתון, כשגורמים רבים עסקו באופן בלתי פרופורציונלי בהרשעתו של חיים רמון. כל שאר המטרידים בפוטנציה והמוטרדות לכאורה יצאו חבולים ומדוכדכים מהפרשיות שהוזכרו מעלה.
הנשים נחלשו מהחוק הזה כי הן יוצאות בו שקרניות או מגזימניות. הן נופלות בפרטים קטנים, מסרבות לעימותים, מואשמות בכך שלא פנו בזמן אלא רק לאחר הרבה מאוד שנים. אומרים שדירבנו אותן להגיש תלונות. בסוף זו "מילה מול מילה", ללא עדים נוכחים.
גם גברים עוברים טראומה
הגברים, גם כשהם מזוכים או התיקים נגדם נסגרים, עוברים טראומה ופגיעה במוניטין. הם חיים בצל הפתגם הידוע ש"אין עשן בלי אש" ולא יכול שככה סתם וגו'. הם נפגעים מהקלות הבלתי נסבלת שבה יכולה מישהי לטעון נגדם טענה, נכונה כמעט או כמעט לא נכונה, כדי שחייהם, נשותיהם, ילדיהם, הקריירות שלהם והשם שצברו – ייכנסו לטלטלה ארוכה.
אם החוק פוגע בנשים וגורם להן להתחרט על כך שפנו מלכתחילה ולנאשמים לעבור חוויות משפילות שבסופן זיכוי שטעמו מר, אפשר לקבוע שהחוק כשל, שהחוק הזה מטריד את כל המעורבים בו ולא נותן הגנה לאף לא אחד מהם.
ראוי היה, בחלוף עשר שנים, לעשות בו רה-אירגון. ראוי היה ללמוד מכל המקרים שאירעו באחרונה. מספר רוויזיות ממש צועקות לשמיים. אחת מהן היא הצורך לקיים את מה שכתוב בספר החוקים ולא ממומש – קיום דיון, בסוג זה של תיקים, יום אחר יום עד סיום המשפט. כך ורק כך נבטיח שעינוי הדין למתלוננות מחד ולחשודים מאידך יהיה קצר, ממצה ומהיר ולא ידרוש רענון זיכרון אחרי שנים ארוכות. זה ממילא כתוב בחוק בתי המשפט אך השופטים לא ממהרים לעבוד על פי החוק הזה. יש לאלצם לשפוט יום אחר יום עד הכרעת הדין.
הגיע הזמן שנשים ישלמו פיצויים על תלונת שווא
השינוי צריך לחזק את ההרתעה מפני תלונות שווא, על ידי קביעה כי מתלוננת שגרסתה הופרכה תשלם, אוטומטית, ללא הוכחת נזק, פיצוי לחשוד על הנזקים. כיום אין עושים דבר למתלוננות-סרק והדבר פוגע לא רק בנאשמים-לרגע אלא גם באמון שניתן למתלוננות עתידיות אחרות. אדם המתלונן על רעהו בתלונת שווא חייב לדעת שיש תג מחיר הפגיעה באדם ובזבוז הזמן למדינה, לבתי המשפט, למשטרה.
למה צריך להכתים אנשים כמו רמי הויברגר ללא סיבה?
כשם ששמן של המתלוננות חסוי ותמונתן לא ידועה, ראוי שגם שמו של הנאשם יהיה חסוי, הגם שהוא דמות ציבורית ידועה. איני מדבר על נשיא המדינה או בעל תפקיד ציבורי אחר כמו שר המשפטים. אדם כזה גם אי אפשר להעלים בדרכו למשפט. אך מה טעם היה בפרסום שמם של רמי הויברגר, זאב רווח ואדם שוב כולם זכו שתיקם ייסגר ולא הוגש נגדם כתב אישום? למה היו צריכים לעבור השפלה ציבורית, בשעה שהמתלוננות נגדם, שעל פניו בדו את הסיפור לדעת המשטרה, מוגנות?
חשש גדול הוא כי אלמלא יעבור החוק סדרת תיקונים ברוח המוצעת כאן, הוא יוכל להמשיך לשמש כמקור לסיפורים עיתונאיים טובים, על חשבון המוניטין של אנשים מפורסמים. הבלחות לרגע של חשדות, הנמוגות כעבור מספר חודשים, תוך הותרת צלקות אצל החשודים. פגיעה נקמנית במעסיק או בדרן, ללא חשבון ובידיעה שאין דין ואין דיין. וכך דווקא החוק הוא שימשיך להטריד.
בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
